מדרש על איוב 31:39

[ז] אם עלי אדמתי תזעק ויחד תלמיה יבכיון (איוב לא:לח). אמרו לאיוב כלום יש לך עליה אלא שלש אמות בשעת מיתתך דאת אמר אם עלי אדמתי תזעק (שם), היא דידך. ר' חייה רבא אמ' לאחד שהיה מוכר טלית באטליס, ועבר אחד וראה אותו, אמ' לו שלי היא. אמ' לו היתעטף בה, אם מחזקת היא לך הרי היא שלך ואם לאו אינה שלך. כך אמ' הק' לאיוב, לא אני הוא שכת' בי הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וג' (ירמיה כג:כד), ואת או' אם עלי אדמתי תזעק (איוב שם), היא עבידה דידך. ור' שמע' בן חלפותא אמ' לאחד שהיה מוכר שפחה באטליס, ועבר אחד וראה אותה ואמ' שלי היא. אמ' לו נזוף בה, אם נשמעת היא לך הרי היא שלך, ואם לאו אינה שלך. כך אמ' הקב"ה לאיוב, לא אני הוא שכתוב בו המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו (תהלים קד:לב), ואת או' אם עלי אדמתי תזעק (איוב שם), היא עבידה דידך. באותה שעה א' איוב לפני הקב"ה, רבון העולמים לא כך אמרתי לפניך, אלא בלשון הזה אמרתי לפניך, אם עלי אדמתי תזעק (איוב שם), אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי. ויחד תלמיה יבכיון (שם), אם זרעתי אותה כלאים. אם כוחה אכלתי בלא כסף (איוב לא:לט), זה מעשר שני דכת' ונתתה בכסף וצרת וג' (דברים יד:כה). ואת נפש בעליה הפחתי (איוב שם), זה מעשר עני. ואם לא עשיתי כן, תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה תמו דברי איוב (שם). תני ר' הושעיה למדתך התורה דרך ארץ, שדה שהיא מעלה חוחים יפה לזורעה חיטים, שדה שהיא מעלה באושים יפה לזורעה שעורים. ומה טעמא, תחת חיטה יצא חוח (שם). עד עכשיו הוא חוזר ומתנבא כמה נבואות, ואת או' תמו דברי איוב (שם), אלא א' איוב, אם לא עשיתי כן יתמו דברי ואל יהי לי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש מן הבית (דברים כו:יג). לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם עשר תעשר (דברים יד:כב).

אם עלי אדמתי תזעק (איוב לא לח). א"ל [הקב"ה] איוב כלום יש לך עליה אלא ארבע אמות קרקע בשעת מיתתך, ואתה אומר אם עלי אדמתי תזעק, והא עבידא דידך, ר' חייא רבה, ור' שמעון בן חלפתא, ר' חייא רבה אמר, משל לאחד שמכר טלית באיטליס, עבר אחד ראה אותה, א"ל שלי היא, א"ל התעטף בה, אם מחזקת היא לך הרי היא לך, ואם לאו אין היא שלך, כך אמר הקב"ה לאיוב, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא (ירמיה כג כד), ואתה אומר אם עלי אדמתי תזעק, הא עבידא דידך. ור' שמעון בן חלפתא אמר משל לאחד שהיה מוכר שפחה באטלס, עבר אחד וראה אותה, ואמר שלי היא, א"ל נזוף בה, אם נשמעת היא לך היא שלך, ואם לאו אינה שלך, כך אמר הקב"ה לאיוב כתיב בי המביט לארץ ותרעד (תהלים קד לב), ואתה אומר אם עלי אדמתי תזעק, הא עבידא דידך, באותה שעה אמר איוב רבון העולמים לא כך אמרתי, אלא [כלשון הזה אמרתי אם עלי אדמתי תזעק], אם לא הוצאתי מעשרותיה כראוי, ויחד תלמיד יבכיון (איוב לא לח), אם זרעתי אותה כלאים, אם כוחה אכלתי (בלא) [בלי] כסף (שם שם לט), זה מעשר שני, שנאמר ונתתה בכסף וגו' (דברים יד כה). ונפש בעליה הפחתי (איוב לא לט), זה מעשר עני, אם לא עשיתי כן, תחת חטה יצא הוח וגו' (שם מ). תני רבי הושעיא לימדתך תורה דרך ארץ, שדה שהיא מעלה חוחים, יפה לזורעה חטים, שדה שמעלה באושים, יפה לזורעה שעורים, מאי טעמא דכתיב תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה. תמו דברי איוב (שם שם), [עד עכשיו] חוזר ומתנבא כמה נבואות, ואתה אומר תמו דברי איוב, אלא אמר איוב, אם לא עשיתי כן יתמו דברי ואל יהא לי פתחון פה לומר לפניך בערתי הקדש מן הבית (דברים כו יג), לפיכך משה מזהיר את ישראל עשר תעשר.

עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אִם עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק וְיַחַד תְּלָמֶיהָ יִבְכָּיוּן (איוב לא, לח). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאִיּוֹב, כְּלוּם יֵשׁ לְךָ עָלֶיהָ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת בִּשְׁעַת מִיתָתְךָ, וְאַתְּ אָמַר, אִם עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק. יְהֵא עֲבִידָא דִּידָךְ. רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא. רַבִּי חִיָּא רַבָּה אָמַר, מָשָׁל לְאֶחָד הַמּוֹכֵר טַלִּית בְּאִטְלִיס, עָבַר אֶחָד רָאָה אוֹתוֹ, אָמַר לוֹ: שֶׁלִּי הוּא. אָמַר לוֹ: הִתְעַטֵּף בָּהּ. אִם מַחְזֶקֶת הִיא לְךָ, הֲרֵי הִיא שֶׁלְּךָ. וְאִם לָאו, אֵינָהּ שֶׁלְּךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאִיּוֹב, הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא (ירמיה כג, כד). וְאַתְּ אָמַר, אִם עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק. הִיא עֲבִידָא דִּידָךְ. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא אָמַר, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁהָיָה מוֹכֵר שִׁפְחָה בָּאִטְלִיס, עָבַר אֶחָד רָאָה אוֹתָהּ, אָמַר לוֹ: שֶׁלִּי הוּא. אָמַר לוֹ: נְזֹף בָּהּ, אִם נִשְׁמַעַת הִיא לְךָ, הֲרֵי הִיא שֶׁלְּךָ. וְאִם לָאו, אֵינָהּ שֶׁלְּךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי הוּא שֶׁכָּתוּב בִּי, הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד וְגוֹ' (תהלים קד, כב). וְאַתְּ אָמַרְתָּ, אִם עָלַי אַדְמָתִי תִזְעָק. הָא עֲבִידָא דִּידָךְ. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר אִיּוֹב, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, לֹא כָּךְ אָמַרְתִּי לְפָנֶיךָ, אֶלָּא אָמַרְתִּי, אִם לֹא הוֹצֵאתִי מַעַשְׂרוֹתֶיהָ כָּרָאוּי. יַחַד תְּלָמֶיהָ יִבְכָּיוּן, אִם זָרַעְתִּי אוֹתָהּ כִּלְאַיִם. אִם כֹּחָהּ אָכַלְתִּי בְּלִי כֶּסֶף (איוב לא, לט), זֶה מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָתַתָּ בַּכֶּסֶף וְצָרְתָּ הַכֶּסֶף בְּיָדְךָ (דברים יד, כה). וְנֶפֶשׁ בְּעָלֶיהָ הִפָּחְתִּי (איוב לא, לט), זֶה מַעֲשַׂר עָנִי. אִם לֹא עָשִׂיתִי כֵן, תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְתַחַת שְׂעוֹרָה בָאְשָׁה (שם פסוק מ). תַּנֵּי רַבִּי הוֹשַׁעְיָה, לִמֶּדְךָ תּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ, שָׂדֶה שֶׁהִיא מַעֲלָה חוֹחִים, יָפֶה לְזוֹרְעָהּ חִטִּים. שָׂדֶה שֶׁהִיא מַעֲלָה בָּאְשִׁים, יָפֶה לְזוֹרְעָהּ שְׂעוֹרִים, מַאי דִּכְתִיב: תַּחַת חִטָּה יֵצֵא חוֹחַ וְגוֹ'. תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב (שם). עַד עַכְשָׁו חוֹזֵר אִיּוֹב וּמִתְנַבֵּא כַּמָּה נְבוּאוֹת, וְאַתְּ אָמַר תַּמּוּ דִּבְרֵי אִיּוֹב. אֶלָּא אָמַר אִיּוֹב, אִם לֹא עָשִׂיתִי כֵן, יִתַּמּוּ דְּבָרַי וְאַל יִהְיֶה לִי פִּתְחוֹן פֶּה לוֹמַר לְפָנֶיךָ, בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת (דברים כו, יג). לְפִיכָךְ אָמַר מֹשֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר.