מדרש על איוב 32:5

ד"א וירא יעקב כי יש שבר במצרים וגו'. זש"ה לא רבים יחכמו וזקנים יבינו משפט (איוב לב ט), לא כל מי שהוא עוסק בתורה הוא מתחכם, אלא אכן רוח הוא באנוש (שם שם ח), מי אמר הפסוק הזה, אליהוא אמרו, אימתי בשעה שהיו אהביו של איוב מוכיחין אותו והיה משיבן, כיון שסילקן איוב, ראה אליהוא שלא יכלו להשיבו, שנאמר וירא אליהוא כי אין מענה וגו' (שם שם ה), באותה שעה אמר להם לא רבים יחכמו, לא כל מי שעוסק בתורה מתחכם, אלא אכן רוח הוא באנוש, אלא אם כן נתן בו הקב"ה רוח כדי שיהא רגיל בתלמודו, שנאמר אכן רוח היא באנוש. שאלה מטרונא לר' יוסי בן חלפתא אמרה לו הרי כל שבחו של הקב"ה שהוא נותן לחכמים חכמה, שנאמר יהב חכמתא לחכימין (דניאל ב כא), לא היה צריך לומר אלא יהב חכמתא לטיפשין, אמר לה יש לך קוזמין, אמרה לו הן, אמר לה אם בא אדם לשאול קוזמין שלך, משאלת את אותם לו, אמרה לו אם יהיה אדם אוקנוס (פי' אדם חכם), אני משאלת לו קוזמין שלי, אמר לה קוזמין שלך אין את משאלת אלא לאדם אוקנוס, הקב"ה יתן את החכמה לטיפשין, לפיכך אמר יהב חכמתא לחכימין, אמר אליהוא לא כל מי שהוא מבקש הוא נותן לו, הוי לא רבים יחכמו [אלא אכן רוח הוא באנוש.