מדרש על איוב 32:6

(דף סג) רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי חזייה לההוא גברא דקא אסר ליה לחמריה בציניתא בשבתא רמא ביה קלא לא אשגח ביה א״ל להוי האי גברא בשמתא. א״ל כי האי גוונא מי מיתחזי כאפקירותא. א״ל (משלי כא ל) אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳. כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. אמר רבא בפניו אסור וחייב מיתה שלא בפניו אסור ואין חייב מיתה. ושלא בפניו לא והתניא ר׳ אליעזר אומר לא מתו בניו של אהרן אלא על שהורו הלכה בפני משה רבן. מאי דרש (ויקרא א ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח אמרו אע״פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט. ותלמיד אחד היה לו לר' אליעזר שהורה הלכה בפניו. אמר לה ר״א לאמא שלום אשתו תמהני אם יוציא זה שנתו, ולא הוציא שנתן. אמרה לו נביא אתה, אמר לה לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא כך מקובלני כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. ואמר רבה בר בר חנה א״ר יוחנן אותו תלמיד יהודה בן גוריא שמו והיה רחוק ממנו שלש פרסאות. בפניו הוה והא רחוק ממנו שלש פרסאות קאמר ולטעמיך שמו ושם אביו למה אלא שלא תאמר משל היה. א״ר חייא בר אבא א״ר יוחנן כל המורה הלכה בפני רבו ראוי להכישו נחש שנאמר (איוב לב ו) ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואתם ישישים על כן זחלתי ואירא מחוות דעי אתכם. כתיב הכא זחלתי וכתיב התם (דברים לב כד) עם חמת זוחלי עפר. זעירי א״ר חנינא נקרא חוטא שנאמר בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך. רב המנונא רמי כתיב (תהלים קיט יא) בלבי צפנתי אמרתך וכתיב (שם מ י) בשרתי צדק בקהל רב. כאן בזמן שעירא היאירי קיים כאן בזמן שאין עירא היאירי קיים. א״ר אבא בר זבדא כל המשגר מתנותיו לכהן אחד מביא רעב לעולם שנאמר (ש״ב כ כו) וגם עירא היאירי היה כהן לדוד וגו׳. לדוד הוא דהוי כהן לכולי עלמא לא הוי כהן. אלא שהיה משגר לו כל מתנותיו וכתיב בתריה (ש"ב כא א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים. ר' אליעזר אומר מורידין אותו מגדולתו שנאמר (במדבר לא כא) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבה ואע״ג דאמר לאחי אבא צוה לי לא צוה אפילו הכי אשכחן דאיענש דכתיב (שם כז כח) ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפטו האורים לפני ה׳ וגו' ולא אשכחן דאצטריך ליה יהושע:

עירובין פרק ו הדר - לא רַבִינָא הֲוָה יָתִיב קַמֵּיהּ דְּרַב אַשִׁי, חַזְיָיהּ לְהַהוּא גַּבְרָא (דקטיר חמריה) [דְּקָא אָסַר לֵיהּ לְחַמְרֵיהּ] בְּצִינִיתָא בְּשַׁבְּתָא, רָמֵיהּ בֵּיהּ קַלָא, לָא אַשְׁגַּח בֵּיהּ. אָמַר לֵיהּ: לַהֲוֵי הַאי גַּבְרָא בְּשַׁמְתָּא. אָמַר לֵיהּ: כִּי הַאי גַּוְנָא מִי מִיתְחַזִי כְּאַפְקִירוּתָא? אָמַר לֵיהּ: (משלי כ״א:ל׳) "אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לְנֶגֶד ה'"; כָּל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ חִלּוּל ה', אֵין חוֹלְקִין כָּבוֹד לָרַב. אָמַר רָבָא: בְּפָנָיו, אָסוּר וְחַיָּב מִיתָה, שֶׁלֹּא בְּפָנָיו, אָסוּר וְאֵין חַיָּב מִיתָה. וְשֶׁלֹּא בְּפָנָיו לֹא? וְהָתַּנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לֹא מֵתוּ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן אֶלָּא עַל שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן. מַאי דָּרוּשׁ? (ויקרא א׳:ז׳) "וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ", אָמְרוּ: אַף עַל פִּי שֶׁהָאֵשׁ יוֹרֶדֶת מִן הַשָּׁמַיִם, מִצְוָה לְהָבִיא מִן הַהֶדְיוֹט. וְתַלְמִיד אֶחָד הָיָה לוֹ לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, שֶׁהוֹרָה הֲלָכָה (בפני רבו) [בְּפָנָיו]. אָמַר לָהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר לְאִמָּא שָׁלוֹם אִשְׁתּוֹ: תְּמֵהַנִי אִם יוֹצִיא זֶה שְׁנָתוֹ, וְלֹא הוֹצִיא שְׁנָתוֹ. אָמְרָה לוֹ: נָבִיא אַתָּה? אָמַר לָהּ: לֹא נָבִיא אָנֹכִי וְלֹא בֶּן נָבִיא אָנֹכִי, אֶלָּא כָּךְ מְקֻבְּלַנִי: כָּל הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ, חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חַנָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ תַּלְמִיד, יְהוּדָה בֶּן גּוּרְיָא שְׁמוֹ, וְהָיָה רָחוֹק מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת. בְּפָנָיו הֲוָה. וְהָא "רָחוֹק מִמֶּנּוּ שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת" קָאָמַר! וּלְטַעְמִיךְ, שְׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו לָמָּה? אֶלָּא, שֶׁלֹּא תֹּאמַר 'מָשָׁל' הָיָה. אָמַר רַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמּוֹרֶה הֲלָכָה בִּפְנֵי רַבּוֹ, רָאוּי לְהַכִּישׁוֹנָחָשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ל״ב:ו׳) "וַיַּעַן אֱלִיהוּא בֶּן בַּרַכְאֵל הַבּוּזִי וַיֹאמֶר: צָעִיר אֲנִי לְיָמִים, וְאַתֶּם יְשִׁישִׁים, עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם". כְּתִיב הָכָא 'זָחַלְתִּי', וּכְתִיב הָתָם: (דברים ל״ב:כ״ד) "עִם חֲמַת זוֹחֲלֵי עָפָר". זְעִירִי אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: נִקְרָא 'חוֹטֵא', שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קי״ט:י״א) "בְּלִבִּי צָפַנְתִּי אִמְרָתֶךָ, לְמַעַן לֹא אֶחֱטָא לָךְ". רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִגְּדֻלָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר ל״א:כ״א) "וַיֹאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא". וְאַף עַל גַּב דְּאָמַר: לַאֲחִי אַבָּא צִוָּה, לִי לֹא צִוָּה, אֲפִלּוּ הָכִי אַשְׁכְּחָן דְּאִעֲנָשׁ, דִּכְתִיב: (שם כז) "וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד, וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה'" וְגוֹ'. וְלֹא אַשְׁכְּחָן דְּאִצְטְרִיךְ לֵיהּ יְהוֹשֻׁעַ.