מדרש על איוב 36:13

א״ר אלעזר כל אדם שיש בו חנופה מביא אף לעולם שנאמר (איוב לו יג) וחנפי לב ישימו אף ולא עוד אלא שאין תפלתו נשמעת שנאמר (שם) לא ישועו כי אסרם. וא״ר אלעזר כל אדם שיש בו חנופה אפילו עוברין שבמעי אמו מקללין אותו שנאמר (משלי כד כד) אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים יזעמוהו לאומים ואין קוב אלא קללה שנאמר (במדבר כג ח) מה אקוב לא קבה אל ואין לאומים אלא עוברין שנאמר (בראשית כה כג) ולאם מלאם יאמץ. וא״ר אלעזר כל אדם שיש בו חנופה נופל בגיהנם שנאמר (ישעיה ה כ) הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר מה כתיב אחריו לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה. ואר״א כל המחניף לרשע סוף נופל בידו ואם אינו נופל בידו נופל ביד בנו ואם אינו נופל ביד בנו נופל ביד בן בנו שנאמר (ירמיה כח ה) ויאמר ירמיה הנביא אל חנניה הנביא וגו׳ אמן כן יעשה ה׳ יקים ה׳ את דבריך וגו׳ וכתיב (דף מב) (שם לז יג) ויהי הוא בשער בנימין ושם בעל פקודות ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה ויתפוש את ירמיה הנביא וכו׳ וכתיב (שם) ויתפוש יראיה בירמיה ויביאהו אל השרים. ואמר רבי אלעזר כל עדה שיש בה חנופה מאוסה כנדה שנאמר (איוב טו לד) כי עדת חנף גלמוד שכן בכרכי הים קורין לנדה גלמודה מאי גלמודה גמולה דא מבעלה. ואמר רבי אלעזר כל עדה שיש בה חנופה לסוף גולה כתיב הכא כי עדת חנף גלמוד וכתיב התם (ישעיה מט כא) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם:

קה אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנֻפָּה, מֵבִיא 'אַף' לָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ל״ו:י״ג) "וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵין תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנֻפָּה, אֲפִלּוּ עֻבָּרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן מְקַלְּלִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי כ״ד:כ״ד) "אֹמֵר לְרָשָׁע צַדִיק אָתָּה, יִקְּבֻהוּ עַמִּים, יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים". וְאֵין 'קוֹב' אֶלָּא קְלָלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (במדבר כ״ג:ח׳) "מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל". וְאֵין 'לְאֻמִּים' אֶלָּא עֻבָּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית כ״ה:כ״ג) "וּלְאֹם מִלְּאֹם יֶאֱמָץ". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲנֻפָּה, נוֹפֵל בְּגֵיהִנֹּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ה׳:כ׳) "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב, וְלַטּוֹב רָע, שָׂמִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר, וְאוֹר לְחֹשֶׁךְ, שָׂמִים מַר לְמָתוֹק, וּמָתוֹק לְמָר". מַה כְּתִיב אַחֲרָיו: "לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ, וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה, שָׁרְשָׁם כַּמָּק יִהְיֶה, וּפִרְחָם כָּאָבָק יַעֲלֶה". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל הַמַּחֲנִיף (לרשע) [לַחֲבֵרוֹ], סוֹף נוֹפֵל בְּיָדוֹ, וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיָדוֹ, נוֹפֵל בְּיַד בְּנוֹ, וְאִם אֵינוֹ נוֹפֵל בְּיַד בְּנוֹ, נוֹפֵל בְּיַד בֶּן בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ירמיהו כ״ח:ה׳) "וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא אֶל חֲנַנְיָה הַנָּבִיא וְגוֹ', אָמֵן, כֵּן יַעֲשֶׂה ה', יָקֵם ה' אֶת דְּבָרֶיךָ" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם לז) "וַיְהִי הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן, וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת, וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה, וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ, וַיְבִאֵהוּ אֶל הַשָּׂרִים". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל עֵדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנֻפָּה, מְאוּסָה כְּנִדָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ט״ו:ל״ד) "כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד". שֶׁכֵּן בִּכְרַכֵּי הַיָּם קוֹרִין 'לְנִדָּה', 'גַּלְמוּדָה'. מַאי 'גַּלְמוּדָה'? גְּמוּלָה דָּא מִבַּעְלָהּ. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל עֵדָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲנֻפָּה, לְסוֹף גּוֹלָה, כְּתִיב הָכָא: "כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד", וּכְתִיב הָתָם: (ישעיהו מ״ט:כ״א) "וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ: מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה? וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה, גֹּלָה וְסוּרָה, וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל? הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם"?

וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כב, כט): חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ וגו', כְּדִכְתִיב [בפסוק (מלכים א ז, נא)]: וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְלָאכָה). דָּבָר אַחֵר, חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר, זֶה משֶׁה, שֶׁהָיָה מָהִיר בִּמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן, לְפִיכָךְ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר, זֶה משֶׁה, שֶׁהָיָה זָרִיז לְהָבִיא הַמַּכּוֹת עַל פַּרְעֹה. לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה. בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים, זֶה יִתְרוֹ. אָמַר לֵיהּ רַבִּי נְחֶמְיָה לִדְבָרֶיךָ עָשִׂיתָ הַקֹּדֶשׁ חֹל, אֶלָּא לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב, לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְיַצָּב, וּכְמָה דְאַתְּ אָמַר (שמות לד, כח), וַיְהִי שָׁם עִם ה' אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה. בַּל יִתְיַצֵּב לִפְנֵי חֲשֻׁכִּים, זֶה פַּרְעֹה, שֶׁהֶחְשִׁיךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לוֹ וּלְאַרְצוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות י, כב): וַיְהִי חשֶׁךְ אֲפֵלָה. הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְהִתְיַצֵּב לִפְנֵי פַרְעֹה, לָמָה בְּהַשְׁכָּמָה, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, לְפִי שֶׁהָיָה פַּרְעֹה הָרָשָׁע אוֹמֵר, וּמַה בְּנוֹ שֶׁל עַמְרָם זֶה הוֹלֵךְ וּבָא אֵלֵינוּ בְּכָל בֹּקֶר וָבֹקֶר, אֶלָּא עַד שֶׁלֹא יָבוֹא, אֵלֵךְ וְאֵצֵא לִי מִכָּאן, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא בּוֹחֵן לְבָבוֹת, אָמַר לֵיהּ לְמשֶׁה, הֱוֵי יוֹדֵעַ שֶׁהָרָשָׁע הַזֶּה כָּךְ מְחַשֵּׁב בְּלִבּוֹ, אֶלָּא עַד שֶׁלֹא יֵצֵא קַדֵּם לְפָנָיו, לְכָךְ נֶאֱמַר: הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר. וְרַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בַּר רַבִּי חָמָא אָמַר הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לו, יג): וְחַנְפֵי לֵב יָשִׂימוּ אָף, לְאַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְצַפֶּה לָרְשָׁעִים שֶׁיַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה וְאֵינָם עוֹשִין אֲפִלּוּ הֵם רוֹצִים בָּאַחֲרוֹנָה הוּא נוֹטֵל אֶת לִבָּם שֶׁלֹא יַעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה, וּמַהוּ וְחַנְפֵי לֵב, אוֹתָן שֶׁהֵם בָּאִים וּמְחַנְפִים בָּרִאשׁוֹנָה בְּלִבָּם הֵם מְבִיאִים עֲלֵיהֶם הָאַף בָּאַחֲרוֹנָה. וּמַהוּ (איוב לו, יג): לֹא יְשַׁוְּעוּ כִּי אֲסָרָם, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם רוֹצִים לָשׁוּב לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבָאִין לַעֲסֹק בִּתְפִלָּה אֵינָן יְכוֹלִים, לָמָּה, כִּי אֲסָרָם, שֶׁנָעַל בִּפְנֵיהֶם. כָּךְ הָיָה פַּרְעֹה רוֹצֶה לַעֲסֹק בִּתְפִלָּה וְאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עַד שֶׁלֹא יֵצֵא לֵךְ וְהִתְיַצֵּב לְפָנָיו.