מדרש על איוב 36:14

ויט משה את ידו על הים אין הים עומד כנגד משה: וישב הים לפנות בקר לאיתנו. אין איתנו אלא תקפו כענין שנ' (במדבר כ"ד כ"א) איתן מושביך ושים בסלע קניך: ר' נתן אומר אין איתן אלא לשון קשה שנ' (ירמיה ה' ט"ו) גוי איתן הוא גוי מעולם הוא: ד"א לאיתנו ר' יונתן אומר אל תקרא לאיתנו אלא לתנאי תנאים התנה הקב״ה עם הים שיהא נקרע לישראל הדש דכתיב וישב הים לפנות בקר לאיתנו לתנאו: ומצרים נסים לקראתו. מניין אתה אומר בכל מקום שהיה המצרי רץ היה הים מקדמו ת"ל ומצרים נסים לקראתו: משלו משל למה הדבר דומה ליונה שברחה מפני בן נץ ונכנסה לה לטרקלין של מלך פתח המלך חלונית מזרחית ויצאת והלכה לה נכנס כן גץ אחריה נעל המלך כל אותן חלונות התחיל מורה בו חצים, כך כיון שעלה האחרון שבישראל מן הים ירדו מצרים סתם עליהם ים מארבע רוחותיו כדי לאבדן והיו מלאכי השרת מזרקין בהן אבני ברד ואבני אלגביש כענין שנ' (יחזקאל ל"ח כ"ב) ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש: וינער ה' את מצרים בתוך הים. כאדם שמנער את הקדרה שהתחתון עולה למעלה והעליון יורד למטה: ד"א ויגער ה' את מצרים נתן בהם כח נערות כדי שיהיו יכולין לקבל רוב פורענות: ד"א וינער מסרם למלאכים נערים למלאכים אכזראים כדי שישמטו את נשמתן כענין שנ' (משלי י"ז י"א) ומלאך אכורי ישלח בו, ואומר (איוב ל"ו י"ד) תמות בנוער נפשם וחיתם בקדשים:

ויט משה את ידו על הים וישב הים לפנות בקר לאיתנו, אין איתנו אלא אלא תקפו שנ' איתן מושבך (במדבר כד). ר' נתן אומר אין איתן אלא ישן וקשה שנ' הנני מביא עליכם גוי ממרחק בית ישראל נאם ה' גוי איתן הוא גוי מעולם הוא (ירמיה ה): ומצרים נסים לקראתו, ללמדך שלכל צד שהיה מצרי נס היה הים רץ כנגדו. משל למה הדבר דומה ליונה שברחה מבן נץ ונכנסה לטרקלין של מלך פתח לה המלך חלון מזרחית יצאת היונה והלכה לה נכנס בן נץ אחריה נעל המלך בפניו את כל החלונות התחיל המלך מורה בו בחצים כך כשעלה האחרון שבישראל מן הים ירד האחרון שבמצרים לתוך הים התחילו מלאכי השרת לזרוק בהם חצים ואבני אלגביש אש וגפרית כענין שנאמר ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגו' אמטיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר אתו (יחזקאל לח): וינער ה' את מצרים, כאדם שמנער את הקדרה התחתון שלה עולה למעלה ועליון יורד למטה. ד"א וינער ה' את מצרים נתן להם כח נערות כדי לקבל את הפורענות, ד"א וינער ה' את מצרים מסרם כאלו בידי מלאכים נערים כאלו בידי מלאכים אכזרים שנ' ומלאך אכזרי ישלח בו (משלי יז) ואומר תמות בנוער נפשם וגו' (איוב ל״ו:י״ד).

על פי ה' - כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים - נוטלה מהם בנחת רוח. משלו משל, למה הדבר דומה? לאחד נאמן שהיה בעיר, והיו הכל מפקידים אצלו פקדון; וכשבא אחד מהם לתבוע את שלו - היה מוציא ונותן לו, לפי שידע היכן הוא. וכשבא לשלח ביד בנו ביד עבדו ביד שלוחו - הופך תחתונים על העליונים, לפי שאינו יודע היכן הוא. כך כשהמקום נוטל נשמתן של צדיקים - נוטלה בנחת רוח, וכשהוא נוטל נשמתן של רשעים - מוסרה למלאכים רעים, למלאכים אכזרים, כדי שישמטו את נשמתן. וכן הוא אומר ומלאך אכזרי ישולח בהם, ואומר תמות בנוער נפשם: