מדרש על איוב 36:31

חשכת מים עבי שחקים. א"ר נחמיה אין הארץ שותה אלא ממימי אוקיאנוס. אמר לו רבי יהושע והלא מימי אוקיאנוס מלוחין הן. אמר לו מתמתקים הם בעבים. אמר רבי אבא כדקין הללו של בהמה שהן שופכין אלו באלו. אמר ריש לקיש למה נקרא שמם שחקים. שהם שוחקין אלו באלו. אמר רבי יוחנן מעשה נסים יש בגשמים אדם נוטל כברה חושר שתים ושלש אצבעות ואינו מספיק לירד עד שמתערבין זה בזה. ומהלך חמש מאות שנה גשמים יורדין ואין טיפה מתערבת בחברתה. והיינו דכתיב (איוב לו לא) כי בם ידין עמים. יתן אוכל למכביר. רב יהודה בר יחזקאל אמר כך היה אבא מברך יתברך ויתגדל שמיה דקודשא בריך הוא. שהן אלף אלפים וריבי רבבות ואין טיפה נוגעת בחברתה כמלא נימא שנאמר (שם כז) כי יגרע נטפי מים. רבי חייא בר אבא (ורבן) [ורבנן]. חד מנהון אמר חשוך ענני סגיין מוי שנאמר חשכת מים עבי שחקים. ואחרינא אמר נהור ענני סגיין מוי שנאמר (שם לז יא) יפיץ ענן אורו. ריש לקיש אמר הענן מלמטה הוא עולה שנאמר (בראשית ב ו) ואיד יעלה מן הארץ. כתוב אחד אומר חשכת מים. וכתוב אחד אומר (שמואל-ב כב יב) חשרת מים. בשעה שהעננים טוענין את המים מחשיכין מן המים ואחר כך חושרין אותו לעולם. לכך נאמר חשכת מים וחשרת מים:

ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים (שמות טז ד). זש"ה כי בם ידין עמים [יתן אוכל למכביר] (איוב לו לא), השמים הללו בם הוא דן את אומות העולם, תדע לך כשחטאו דור המבול דנם בהם. שנאמר ימטר על רשעים פחים וגו' (תהלים יא ו), הוי כי בם ידין עמים וגו'. אנשי סדום כשחטאו דנם בשמים, שנאמר וה' המטיר על סדום וגו' (בראשית יט כד), אף סיסרא כשחטא בשמים דנו, שנאמר (משמים) [מן השמים] נלחמו וגו' (שופטים ה כ), בשמים הוא דן את העמים. יתן אוכל למכביר, מהן נתן מזון לישראל, למה הדבר דומה לנחתום שהיה עומד על הכבשן, נכנס שונאו וחתה נחלים ונתן על ראשו. נכנס אוהבו רדה פת חמה, ונתן לו הגחלים והפת, שניהם יצאו מתוך הכבשן, כך הקב"ה הוריד אש על הסדומים ושרפן, ומן השמים הוריד לישראל מן, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם וגו'.