מדרש על איוב 40:30

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, אַתֶּם קִיּוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה וְשֶׁל עוֹלָם הַבָּא. כְּשֶׁיָּבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים, הוּא מַרְאֶה לָהֶם בְּהֵמוֹת רוֹבְצוֹת עַל הַרְרֵי אֶלֶף, וְאֶלֶף הָרִים מַעֲלִין עֲשָׂבִים וְהֵם אוֹכְלִים. וּמִנַּיִן שֶׁהֵם רוֹבְצוֹת עַל אֶלֶף הָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אֶלֶף (תהלים נ, י). וְכָל מַה שֶּׁהַיַּרְדֵּן מוֹשֵׁךְ, הֵן שׁוֹתִין, שֶׁנֶּאֱמַר: יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ (איוב מ, כג). אָמַר רַב יוֹסֵף, כָּל מַה שֶּׁהַיַּרְדֵּן מוֹשֵׁךְ בְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, הֵן עוֹשִׂין גְּמִיעָה אַחַת. וּמִקְרָא מָלֵא הוּא, בְּרַעַשׁ וְרֹגֶז יְגַמֶּא אָרֶץ (שם לט, כד). וְאַף לִוְיָתָן רוֹבֵץ עַל הַתְּהוֹם. לָעוֹלָם הַבָּא אוֹמֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, בֹּאוּ וְהִלָּחֲמוּ בוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהֵן יוֹרְדִין לְהִלָּחֵם כְּנֶגְדוֹ, הוּא תּוֹלֶה עֵינָיו וּמַבִּיט בָּהֶם וְהֵם מִתְיָרְאִים וּבוֹרְחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: מִשֵּׂתוֹ יָגוּרוּ אֵלִים, מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ (שם מא, יז). כְּשֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לֶאֱכֹל, הוּא עוֹשֶׂה שֶׁבֶר בַּיָּם, וְהַדָּגִים סְבוּרִים שֶׁהוּא דְּבַר אֲכִילָה וְהוֹלְכִים לְשָׁם, וְהוּא פּוֹתֵחַ וּבוֹלְעָן. אֵין אֶחָד מֵהֶן נִמְלָט, אֶלָּא כֻּלָּן נִכְנָסִין לְתוֹךְ פִּיו. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, יְרוּ חִצִּים. וְהֵם זוֹרְקִים בּוֹ וְאֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ, אֶלָּא כְּקַשׁ הֵם נֶחְשָׁבִים לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יַבְרִיחֶנּוּ בֶן קָשֶׁת (שם פסוק כ). וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם, טְלוּ אַבְנֵי בַּלִּסְטְרָא וְהַשְׁלִיכוּ עָלָיו. וְהֵן עוֹשִׂין. וְהוּא סָבוּר קַשׁ הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ תוֹתָח (שם פסוק כא). וְאִם תֹּאמַר, הֵיכָן הוּא רָבוּץ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל טִיט שֶׁהוּא יָפֶה מִן הַזָּהָב, שֶׁנֶּאֱמַר: יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי טִיט (שם פסוק כב), רְפִידָתוֹ שֶׁל חָרוּץ. וְאִם תֹּאמַר, שֶׁאִם מְבַקֵּשׁ לָצֵאת יוֹצֵא. תַּלְמוּד לוֹמַר: סָגוּר חוֹתָם צַר (שם פסוק ז), סָגַרְתִּי לְפָנָיו וְחָתַמְתִּי כְּנֶגְדוֹ, וְגַם הֵצַרְתִּי לוֹ. וְהֵיאַךְ הַצַּדִּיקִים אוֹכְלִים. אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן בַּבְּהֵמוֹת וְגַם בַּלִּוְיָתָן רוּחַ, וְהֵן בָּאִין וְנִלְחָמִין זֶה עִם זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶחָד בְּאֶחָד יִגָּשׁוּ (איוב מא, ח). זֶה הוֹפֵךְ בָּאָרֶץ וְשׁוֹקֵט הַבְּהֵמוֹת, וְאֵלּוּ בּוֹקְעִין הַלִּוְיָתָן. מִיַּד הַצַּדִּיקִים מִתְכַּנְּסִין עֲלֵיהֶם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, וְאוֹכֵל לְפִי שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים (שם מ, ל). חִזְקִיָּה אָמַר, אֵלּוּ חַבְרֵי תּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים, כָּל מִי שֶׁחָבַר עַצְמוֹ מִלַּעֲשׂוֹת. יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים (שם). יֵשׁ בִּבְנֵי אָדָם שֶׁעוֹשִׂין סְחוֹרָה, זֶה נוֹתֵן חֲמִשִּׁים זְהוּבִים, וְזֶה נוֹתֵן עֲשָׂרָה. לוֹקְחִין מַרְגָּלִית אַחַת וְהִיא עוֹשָׂה שָׂכָר. לְפִי מַה שֶּׁנָּתַן כָּל אֶחָד וְאֶחָד, נוֹטֵל מִן הַשָּׂכָר. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּל מִי שֶׁעוֹסֵק בְּתוֹרָה וּבְמִצְוֹת יָבֹא וְיִטֹּל שְׂכָרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא אַכְזָר כִּי יְעוּרֶנּוּ, וּמִי הוּא לְפָנַי יִתְיַצָּב (שם מא, ב). וּמִי הֵם שֶׁאוֹכְלִים לְפָנַי, אַתֶּם נִצָּבִים. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֱיִיתֶם עוֹמְדִים לְקַבֵּל מִצְוֹת. אַף בָּעוֹלָם הַבָּא אֲנִי מַעֲמִיד אֶתְכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי כַּאֲשֶׁר הַשָּׁמַיִם הַחֲדָשִׁים וְהָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה עוֹמְדִים לְפָנַי נְאֻם ה', כֵּן יַעֲמֹד זַרְעֲכֶם וְשִׁמְכֶם (ישעיה סו, כב). כָּךְ דָּרַשׁ רַבִּי תַּנְחוּמָא.

סד וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: יַרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָאס. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: יַרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָאס, וּמְהַלֵּךְ בְּיַמָּהּ שֶׁל סִיבְּכִי וּבְיַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה, וּמִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד לַיָּם הַגָּדוֹל, וּמִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפִיו שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ׳:כ״ג) "יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ". מַתְקִיף לָהּ רָבָא בַּר עוּלָא: הַאי, (תהילים נ׳:י׳) "בִּבְהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף" כְּתִיב! אֶלָּא אָמַר רָבָא בַּר עוּלָא: אֵימָתַי בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף בְּטוּחוֹת? (בשעה) [בִּזְמַן] שֶׁמֵּגִיחַ יַרְדֵּן לְפִיו שֶׁל לִוְיָתָן. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי (יונתן) [יוֹחָנָן]: מַאי דִּכְתִיב: (שם כד) "כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ"? אֵלּוּ שִׁבְעָה יַמִּים וְאַרְבָּעָה נְהָרוֹת, שֶׁמַּקִּיפִין אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאֵלּוּ הֵן שִׁבְעָה יַמִּים: יַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה, וְיַמָּהּ שֶׁל סְדוֹם, וְיַמָּהּ שֶׁל חֵילַת, וְיַמָּהּ שֶׁל חֵילָתָא, וְיַמָּהּ שֶׁל סִבְּכִי, וְיָם אַסְפַּמְיָא, וְיָם הַגָּדוֹל. וְאֵלּוּ הֵן אַרְבָּעָה נְהָרוֹת: יַרְדֵּן, וְיַרְמוּךְ, וְקִירְמִיּוּן, וּפוּגָא. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: עָתִיד גַּבְרִיאֵל לַעֲשׂוֹת קְנִיגְיָא עִם לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ׳:כ״ה) "תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה, וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ". וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ". כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי (יונתן) [יוֹחָנָן]: בְּשָׁעָה שֶׁלִּוְיָתָן רָעֵב, מוֹצִיא הֶבֶל מִפִּיו וּמַרְתִּיחַ כָּל מֵימוֹת שֶׁבַּמְּצוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם מא) "יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה". וְאִלְמָלֵא מַכְנִיס רֹאשׁוֹ לְגַן־עֵדֶן אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרֵיחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ׳:ל׳״א:כ״ג) "יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה". וּבְשָׁעָה שֶׁצָּמֵא, עוֹשֶׂה תְּלָמִים תְּלָמִים בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב". וְאָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אֵין תְּהוֹם חוֹזֵר לְאֵיתָנוֹ עַד שִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה", וְאֵין שֵׂיבָה פְּחוּתָה מִשִּׁבְעִים (שנה). אָמַר רַבָּה (בר בר חנה), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם מ) "יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים", וְאֵין 'כֵּרָה' אֶלָּא סְעוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב ו׳:כ״ג) "וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ", וְאֵין 'חַבָּרִים', אֶלָּא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ח׳:י״ג) "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי". וְהַשְׁאָר, חוֹלְקִין אוֹתוֹ, וְעוֹשִׂין בּוֹ סְחוֹרָה [בְּשׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם], שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ׳:ל״א) "יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים". וְאֵין 'כְּנַעֲנִים' אֶלָּא תַּגָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע י״ב:ח׳) "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב", וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא: (ישעיהו כ״ג:ח׳) "אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים, כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ". וְאָמַר רַבָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה לַצַּדִּיקִים מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ׳:כ״ט) "הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ", זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ סֻכָּה, לֹא זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ צִלְצָל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ". זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ צִלְצָל, לֹא זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ עֲנָק, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי א׳:ט׳) "וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ". זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ עֲנָק, לֹא זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ קָמֵיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ) "וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ". וְהַשְּׁאָר, פּוֹרְסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְזִיווֹ (הולך) [מַבְהִיק] מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס׳:ג׳) "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ".

אמר רבה אמר רבי יוחנן עתיד הקב״ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן שנאמר (שם מ) יכרו עליו חברים ואין כירה אלא סעודה שנאמר (מ״ב ו כג) ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו ואין חברים אלא תלמידי חכמים שנאמר (שה״ש ח יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך והשאר חולקים אותו ועושים בו סחורה בשוקי ירושלים שנאמר (איוב מ ג) יחצוהו בין כנענים: