מדרש על איוב מא:23

סד וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: יַרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָאס. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: יַרְדֵּן יוֹצֵא מִמְּעָרַת פַּמְיָאס, וּמְהַלֵּךְ בְּיַמָּהּ שֶׁל סִיבְּכִי וּבְיַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה, וּמִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד לַיָּם הַגָּדוֹל, וּמִתְגַּלְגֵּל וְיוֹרֵד עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְפִיו שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ׳:כ״ג) "יִבְטַח כִּי יָגִיחַ יַרְדֵּן אֶל פִּיהוּ". מַתְקִיף לָהּ רָבָא בַּר עוּלָא: הַאי, (תהילים נ׳:י׳) "בִּבְהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף" כְּתִיב! אֶלָּא אָמַר רָבָא בַּר עוּלָא: אֵימָתַי בְּהֵמוֹת בְּהַרְרֵי אָלֶף בְּטוּחוֹת? (בשעה) [בִּזְמַן] שֶׁמֵּגִיחַ יַרְדֵּן לְפִיו שֶׁל לִוְיָתָן. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי (יונתן) [יוֹחָנָן]: מַאי דִּכְתִיב: (שם כד) "כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ"? אֵלּוּ שִׁבְעָה יַמִּים וְאַרְבָּעָה נְהָרוֹת, שֶׁמַּקִּיפִין אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְאֵלּוּ הֵן שִׁבְעָה יַמִּים: יַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה, וְיַמָּהּ שֶׁל סְדוֹם, וְיַמָּהּ שֶׁל חֵילַת, וְיַמָּהּ שֶׁל חֵילָתָא, וְיַמָּהּ שֶׁל סִבְּכִי, וְיָם אַסְפַּמְיָא, וְיָם הַגָּדוֹל. וְאֵלּוּ הֵן אַרְבָּעָה נְהָרוֹת: יַרְדֵּן, וְיַרְמוּךְ, וְקִירְמִיּוּן, וּפוּגָא. כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: עָתִיד גַּבְרִיאֵל לַעֲשׂוֹת קְנִיגְיָא עִם לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ׳:כ״ה) "תִּמְשֹׁךְ לִוְיָתָן בְּחַכָּה, וּבְחֶבֶל תַּשְׁקִיעַ לְשֹׁנוֹ". וְאִלְמָלֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ, אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "הָעֹשׂוֹ יַגֵּשׁ חַרְבּוֹ". כִּי אָתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי (יונתן) [יוֹחָנָן]: בְּשָׁעָה שֶׁלִּוְיָתָן רָעֵב, מוֹצִיא הֶבֶל מִפִּיו וּמַרְתִּיחַ כָּל מֵימוֹת שֶׁבַּמְּצוּלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם מא) "יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה". וְאִלְמָלֵא מַכְנִיס רֹאשׁוֹ לְגַן־עֵדֶן אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בְּרֵיחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ׳:ל׳״א:כ״ג) "יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה". וּבְשָׁעָה שֶׁצָּמֵא, עוֹשֶׂה תְּלָמִים תְּלָמִים בַּיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב". וְאָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: אֵין תְּהוֹם חוֹזֵר לְאֵיתָנוֹ עַד שִׁבְעִים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה", וְאֵין שֵׂיבָה פְּחוּתָה מִשִּׁבְעִים (שנה). אָמַר רַבָּה (בר בר חנה), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סְעוּדָה לַצַּדִּיקִים מִבְּשָׂרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם מ) "יִכְרוּ עָלָיו חַבָּרִים", וְאֵין 'כֵּרָה' אֶלָּא סְעוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (מלכים ב ו׳:כ״ג) "וַיִּכְרֶה לָהֶם כֵּרָה גְדוֹלָה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ", וְאֵין 'חַבָּרִים', אֶלָּא תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (שיר השירים ח׳:י״ג) "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִנִי". וְהַשְׁאָר, חוֹלְקִין אוֹתוֹ, וְעוֹשִׂין בּוֹ סְחוֹרָה [בְּשׁוּקֵי יְרוּשָׁלַיִם], שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ׳:ל״א) "יֶחֱצוּהוּ בֵּין כְּנַעֲנִים". וְאֵין 'כְּנַעֲנִים' אֶלָּא תַּגָּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר: (הושע י״ב:ח׳) "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה לַעֲשֹׁק אָהֵב", וְאִי בָּעִית אֵימָא מֵהָכָא: (ישעיהו כ״ג:ח׳) "אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים, כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ". וְאָמַר רַבָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַעֲשׂוֹת סֻכָּה לַצַּדִּיקִים מֵעוֹרוֹ שֶׁל לִוְיָתָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ׳:כ״ט) "הַתְמַלֵּא בְשֻׂכּוֹת עוֹרוֹ", זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ סֻכָּה, לֹא זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ צִלְצָל, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וּבְצִלְצַל דָּגִים רֹאשׁוֹ". זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ צִלְצָל, לֹא זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ עֲנָק, שֶׁנֶּאֱמַר: (משלי א׳:ט׳) "וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ". זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ עֲנָק, לֹא זָכָה, עוֹשִׂין לוֹ קָמֵיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב מ) "וְתִקְשְׁרֶנּוּ לְנַעֲרוֹתֶיךָ". וְהַשְּׁאָר, פּוֹרְסוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, וְזִיווֹ (הולך) [מַבְהִיק] מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו ס׳:ג׳) "וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ".

ד"א נצבו כמו נד, מה נד צרור עומד אינו לא מוציא ולא מכניס כך היתה נפשם של מצרים צרורה בהם ולא מוציאין ולא מכניסין מעולפים מריח הים שנ' ירתיח כסיר מצולה וגו' (איוב מא) וישראל נעשה להם הים מיני בשמים שנאמר ים ישים כמרקחה, ואומר עורי צפון ובואי תימן הפיחי גני יזלו בשמיו (שה"ש ד): קפאו תהומות בלב ים וגו', עשאן כמין כיפה בלב ים היאך לבו של אדם נתון משני חלקים ולמעלן כך קפא עליהם הים משני חלקיו ולמעלה. הים אין לו לב ונתן לו לב שנאמר בלב ים, האלה לא היה לה לב ונתן לה לב שנ' עודנו חי בלב האלה (שמ"ב יח), השמים לא היה להם לב ונתן להם לב שנ' וההר בוער באש עד לב השמים (דברים ד), יבא הים שאין לו לב ונתן לו לב ויפרע מן המצרים שהיה להם לב ושעבדו את ישראל בכל מיני פורעניות שנ' ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך (שמות א), תבא האלה שאין לה לב ונתן לה לב ותפרע מאבשלום שהיה לו לב וגנב שלש גנבות לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל שנ' ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל (שמ"ב טו), יבואו השמים שאין להם לב ונתן להם לב ויורידו המן כטל לישראל שהיה להם לב וקבלו התורה ועבדו השם בכל לבבם ובכל נפשם שנ' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך וגו' (דברים ו) ולא השמים בלבד שמחו בגאולת ישראל אלא אף ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים שנ' רונו שמים כי עשה ה' הריעו תחתיות ארץ פצחו הרים רנה יער וכל עץ בו מפני מה כי גאל ה' יעקב וגו' (ישעיה מד) ואמר רונו שמים וגילי ארץ פצחו הרים רנה מפני מה כי נחם ה' עמו גאל ירושלם (שם מט).

וברוח אפיך נערמו מים במדה שמדדו בה מדדת להן הם אמרו הבה נתחכמה לו (א' י') אף אתה נתת ערמימות במים וברוח אפיך נערמו מים: נצבו כמו נד נוזלים. מה נוד צרור ועומד כך מצרים צרורין ועומדין והיו מתעלפין מריח המים כענין שנ' (איוב מ"א כ"ג) ירתיח כסיר מצולה אבל ישראל נעשה להן לכל מיני בשמים שנ' (שם) ים ישים כמרקחה: ד"א נצבו כמו נד מה נוד צרור ועומד כך היתה נפשם של מצריים צרורה ועומדת ואינן לא מכניסין ולא מוציאין וישראל אוכלין ושותין ושמחים ויצא להם זכרון מים מתוקים מתוך מים מלוחין כענין שנ' (תהילים ע״ח י"ז) (מוציא) [ויוצא] נוזלים מסלע: קפאו תהומות בלב ים. היכן לבו של אדם נתון על שני חלקיו כך קפאו עליהם ים משני חלקים ולמעלה כדי לאבדם: בלב ים לא היה לו לב וניתן לו לב שנ' קפאו תהומות בלב ים: אלה לא היה לה לב וניתן לה לב שנ' (ש"ב י"ח י"ד) בלב האלה: שמים לא היה להן לב וניתן להן לב שנ' (דברים ד' י"א) עד לב השמים: יבא ים שלא היה לו לב וניתן לו לב ויפרע מן הרשעים שכיברו את לבם תבא אלה שלא היה לה לב וניתן לה לב ותיפרע מן שגנב שלש לבבות לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל: יבאו שמש שלא היה להן לב וניתן להן לב ויורידו מן לישראל שקבלו את התורה שניתנה על לב שנ' (שם ו' ו') והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבביך: