מדרש על אסתר 1:12

ויאמר משה אסורה נא. אסרה חסר ו' כדרשב"ל דאמר רשב"ל צוארו עקם לראות את המראה הגדול הזה, כי נפלא הדבר בעיניו מדוע לא יבער הסנה, והכתיב והנה הסנה בוער באש (פסוק ב), אלא מדוע לא יבער הסנה לגמרי כדרך העולם, שבזמן שהאש שולטת בעצים הם כלים, והוא אינו כלה, אבל דרך הפשט מדביר בער על אופן בעירות אש, ודומה לדבר לפידים בוערים, וחמתו בערה בו (אסתר א יב) ומלשון כלייה היא, כלומר ולא יבער הסנה על אופן כלייה גמורה, ודומה לו ובער בשדה אחר (שמות כב ד), כאשר יבער הגלל עד תומו (מ"א יד י), בערתי הקדש (דברים כו יג), דהיינו כולם לשון כלייה:

אָמַר לִמְהוּמָן בִּזְּתָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בְּאוֹתָהּ שָׁעָה קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ שֶׁמְּמֻנֶּה עַל הַחֵמָה וְאָמַר לוֹ: בִּזְּתָא בֹּז בֵּיתֵיהּ, חַרְבוֹנָא אַחֲרֵיב בֵּיתֵיהּ, בִּגְתָא וַאֲבַגְתָא בּוּז וּבִזְבּוּז, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי יַנַּאי אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׂחֵק אֲנִי עֲלֵיהֶן, אָבִיא גִּתִּיּוֹת מֵאֲחוֹרֵי הַקּוֹרַיָיס. זֵתַר, תִּרְגֵּם רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אֲבִינָא קֳדָם רַבִּי יִצְחָק זְנוּת רְאֵה שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, וְכַרְכַּס, כַּרְכָּסָא כְּתִיב, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר לָשׁוֹן יְוָנִי הוּא, הָאֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר כַּרְכָּסוֹן. שִׁבְעַת הַסָּרִיסִים הַמְּשָׁרְתִים אֶת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁאֵין הַמַּלְכוּת מַעֲמֶדֶת פָּחוֹת מִשִּׁבְעָה סָרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי (אסתר א, יב), שָׁלְחָה וְאָמְרָה לוֹ דְּבָרִים שֶׁהֵן נוֹגְעִין בְּלִבּוֹ, אָמְרָה לוֹ אִם רוֹאִין אוֹתִי נָאָה, הֵן נוֹתְנִין עֵינֵיהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בִּי וְהוֹרְגִים אוֹתְךָ, וְאִם רוֹאִין אוֹתִי כְּעוּרָה, אַתְּ מִתְגַּנֶּה בִּי. רְמָזַתּוּ וְלֹא נִרְמָז עֲקָצַתּוּ וְלֹא נֶעֱקָץ, שָׁלְחָה וְאָמְרָה לוֹ קוֹמִיס אִיסְטַבְּלָאטִי שֶׁל בֵּית אַבָּא הָיִיתָ וְהָיִיתָ לָמוּד לִהְיוֹת מַכְנִיס לְפָנֶיךָ נָשִׁים זוֹנוֹת עֲרֻמּוֹת, וְעַכְשָׁיו שֶׁנִּכְנַסְתָּ לַמַּלְכוּת לֹא חָזַרְתָּ מִקִּלְקוּלְךָ, רְמָזַתּוּ וְלֹא נִרְמָז עֲקָצַתּוּ וְלֹא נֶעֱקָץ, שָׁלְחָה וְאָמְרָה, אֲפִלּוּ אַנְדִּתִיקוּס שֶׁל בֵּית אַבָּא לֹא נִדּוֹנוּ עֲרֻמִּים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ג, כא): בֵּאדַיִן גֻּבְרַיָא אִלֵּךְ כְּפִתוּ בְּסַרְבָּלֵיהוֹן פַּטְּשֵׁיהוֹן. רַבִּי יוּדָן אָמַר בְּגוּלֵיהוֹן, וְרַבִּי הוּנָא אָמַר בְּמוֹקְסֵיהוֹן. רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן אֶת הָרְשָׁעִים בַּגֵּיהִנֹּם אֶלָּא עֲרֻמִּים, וּמַה טַּעַם, דִּכְתִיב (תהלים עג, כ): בָּעִיר צַלְמָם תִּבְזֶה. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן הֵן דְּלִיסְטָאוֹת מְקַפֵּחַ תַּמָּן מִצְטְלֵב. אָמַר רַבִּי נָתָן אַף מִצְרִיִּים בְּרִידְתָּן בַּיָּם לֹא נִדּוֹנוּ אֶלָּא עֲרֻמִּים, מַה טַּעַם (שמות טו, ח): וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן אָמַר אֵין הָרָשָׁע יוֹצֵא מִן הָעוֹלָם עַד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה קִנִיגִין דִּידֵיהּ הֵיאַךְ הֲוָה מִיתְּצֵיד.