מדרש על אסתר 1:5

(דף יב) בהראותו את עשר כבוד מלכותו ואת יקר וגומר אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה ונתעטף ועמד כתיב הכא את יקר תפארת גדולתו וכתיב התם (שמות כח ב) לכבוד ולתפארת. ובמלאת הימים האלה וגומר רב ושמואל חד אמר מלך פקח היה וחד אמר טפש היה למאן דאמר פקח היה שפיר עביד דקריב רחיקי ברישא דבני מאתיה כל אימת דבעי להו מקרב להו ומאן דאמר טפש היה בני מאתיה איבעי ברישא לקרובי דאי מרדו הנך הני הוו קיימי בהדיה:

רַבִּי חִיָּא הֲוָה לֵיהּ חַד רָחֵים בְּאַשְׁנָא, וְעָשָׂה לוֹ סְעוּדָה וְהֶאֱכִילוֹ כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית, אֲמַר לֵיהּ מָה אֱלָהֲכוֹן עָתִיד דְּעָבֵיד לְכוֹן יוֹתֵר מִכָּאן. אֲמַר לֵיהּ סְעוּדָתְךָ יֵשׁ לָהּ קִצְבָה, אֲבָל סְעוּדַת אֱלֹהֵינוּ שֶׁעָתִיד לַעֲשׂוֹת לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא, אֵין לָהּ קִצְבָה, דִּכְתִיב (ישעיה סד, ג): עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי הֲוָה לֵיהּ חַד רָחֵים גַּבֵּי דָארֵיהּ בְּצוֹר, חַד זְמַן אֲתָא לְגַבֵּיהּ, שָׁמְעֵיהּ לְעַבְדֵיהּ דַּאֲמַר לֵיהּ בַּמֶּה אֲנַן אָכְלִין יוֹמָא דֵין בִּטְלוֹפְחִין דִּטְמָאשָׁא אוֹ דִּגְרָאפָא. אֲמַר לֵיהּ דִּטְמָאשָׁא. הִתְחִיל מֵמִיל בּוֹ וְהִרְגִּישׁ בּוֹ. שְׁלַח וַאֲמַר לִבְנֵי בֵיתֵיהּ אַתְקִינוּ לִי כָּל הָדֵין אַרְגְּנָטַדְיָא. אֲמַר לֵיהּ מַשְׁגַּח רַבִּי שָׁתֵי גַבָּן יוֹמָא דֵין, אֲמַר לֵיהּ אִין, מָאן דְּסָלִיק בְּבֵיתָא חֲמָא כָּל הָדֵין אָרְגְּנָאטַאדְיָיא וְתָמַהּ, אֲמַר לֵיהּ בַּר נָשׁ דְּאִית כָּל הָדֵין מָמוֹנָא יְהֵא הוּא אָכֵיל בִּטְלוֹפְחִין דִּטְמָאשָׁא, אֲמַר לֵיהּ אִי רַבִּי אַתּוּן אוֹרָיְיתְכוֹן מוֹקְרָא לְכוֹן, בְּרַם אֲנַן אִי לֵית לָן מָמוֹנָא לֵית בַּר נַשׁ דְּמוֹקַר לָן. בַּר יוֹחָנִי בִּקֵּשׁ לַעֲשׂוֹת סְעוּדְתָא לִגְדוֹלֵי רוֹמִי, הֲוָה תַּמָּן רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי אָמַר נִמָּלֵךְ בְּבֶן עִירֵנוּ, אֲתָא לְגַבֵּיהּ אֲמַר לֵיהּ אִי בָּעֵית לְמִקְרֵי עַשְׂרִין עֲבוֹד עַשְׂרִין וְחַמְשָׁה. וְאִין בָּעֵית לְמִקְרֵי עַשְׂרִין וְחַמְשָׁה עֲבוֹד לִתְלָתִין, אֲזַל הוּא וַעֲבֵיד לְעַשְׂרִין וְאַרְבַּע וּקְרָא עַשְׂרִין וְחַמְשָׁה, אִשְׁתְּכַחְנוּן דְּחַסִּירִין חַד מְקָמָא מַאן דַּאֲמַר קִנְדָּס וּמַאן דַּאֲמַר כַּפְנָאֵי, אַיְיתֵי דְהַב יְהַב קֳדָמֵיהּ, נַסְבֵיהּ וְטַלְקֵיהּ בְּאַנְפֵּיהּ, אֲמַר לֵיהּ דִּדְהַב אֲנָא אָכֵיל וּדְהַבָךְ אֲנָא צָרִיךְ. אֲתָא לְגַבֵּיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי וְתָנֵי לֵיהּ עוֹבָדָא, אֲמַר לֵיהּ חַיָּיךְ רַבִּי לָא הֲוָה לִי דְּאֵימָא לָךְ דְּאִלּוּ דַאֲמַרְתְּ לִי לָא עֲבַדִית מִן בְּגִין כָּךְ אָמְרִית לָךְ, אִם חַדְרֵי תוֹרָה גִּלָּה לָכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוֹ שֶׁמָּא חַדְרֵי סְעוּדָה. אֲמַר לֵיהּ הֵן אַף חַדְרֵי סְעוּדָה גִּלָּה לָנוּ, אֲמַר לֵיהּ וְדָא מְנָא לָךְ, אֲמַר לֵיהּ מִדָּוִד, דִּכְתִיב (שמואל ב ג, כ): וַיָּבֹא אַבְנֵר אֶל דָּוִד וְעִמּוֹ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים וַיַּעַשׂ דָּוִד לְאַבְנֵר וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מִשְׁתֶּה, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מִשְׁתֶּה, בְּרַם הָכָא יוֹם אַחֲרוֹן כְּיוֹם רִאשׁוֹן.

וּבִמְלֹאת הַיָּמִים הָאֵלֶּה (אסתר א, ה), וּבִמְלוֹאת כְּתִיב, עָשָׂה הַמֶּלֶךְ לְכָל הָעָם הַנִּמְצְאִים וגו' מִשְׁתֶּה שִׁבְעַת יָמִים, רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר שִׁבְעָה חוּץ מִמֵּאָה וּשְׁמוֹנִים. וּשְׁמוּאֵל אָמַר שִׁבְעָה עִם מֵאָה וּשְׁמוֹנִים. אָמַר רַבִּי סִימוֹן הֲדָא שׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּבֵית קוֹמְטִיטוֹן הָיָה, מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה מָצוּי בָהּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא גְּדוֹלֵי הַדּוֹר הָיוּ שָׁם וּבָרְחוּ. אָמַר רַב חֲנִינָא בַּר עָטַל, יְהוּדִים הָיוּ שָׁם בְּאוֹתָהּ סְעוּדָה, אֲמַר לוֹן אוֹתוֹ רָשָׁע, יָכוֹל אֱלָהֵיכוֹן עָתִיד דְּעָבֵיד לְכוֹן יוֹתֵר מִכֵּן, אָמְרוּ לוֹ (ישעיה סד, ג): עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה, אִם כִּסְעוּדָה זוֹ הוּא עוֹשֶׂה לָנוּ אָנוּ אוֹמְרִין לוֹ כְּבָר אֲכַלְנוּהָּ עַל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ.