מדרש על אסתר 2:14

שֹׁבְנָה בְנֹתַי לֵכְנָה (רות א, יב), רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי חֲנִינָא, בְּשָׁלשׁ מְקוֹמוֹת כְּתִיב כָּאן (רות א, ח): שֹׁבְנָה, (רות א, יא): שֹׁבְנָה, (רות א, יב): שֹׁבְנָה, כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁדּוֹחִין אֶת הַגֵּר, וְאִם הִטְרִיחַ יוֹתֵר מִכָּאן מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. אָמַר רַבִּי יִצְחָק (איוב לא, לב): בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר, לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם דּוֹחֶה בִּשְׂמֹאל וּמְקָרֵב בִּימִין. כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לִמְדָךְ הַתּוֹרָה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁאֵין תַּשְׁמִישׁ בַּיּוֹם אֶלָּא בַּלַּיְלָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (אסתר ב, יד): בָּעֶרֶב הִא בָאָה וּבַבֹּקֶר הִיא שָׁבָה, וּכְתִיב: גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ.

וְיַפְקֵד הַמֶּלֶךְ פְּקִידִים בְּכָל מְדִינוֹת מַלְכוּתוֹ (אסתר ב, ג), מָה רָאָה, אָמַר רַבִּי הוּנָא עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ מְבַזּוֹת בִּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל כְּעוּרוֹת, וְאֵין כָּל בְּרִיָה מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, לְפִיכָךְ בָּאוּ לִידֵי הַמְּסַפֵּק הַזֶּה. רַבִּי חֲנִינָא בַּר שִׁילְקָא וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין וְרַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן אָמְרִין, יִשְׂרָאֵל וְגוֹי דָּרִים בְּחָצֵר אַחַת, וְשָׁפָה יִשְׂרָאֵל קְדֵרָתוֹ וְנָגַע בָּהּ הַגּוֹי, אֵינָהּ טְמֵאָה, שָׁפָה הַגּוֹי קְדֵרָתוֹ וְנָגַע בָּהּ יִשְׂרָאֵל, הוּא אוֹמֵר טְמֵאָה. וַאֲפִלּוּ נָפְלוּ לְתוֹכָהּ כַּמָּה שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים, הוּא אוֹכְלָהּ, וְאִם יִשְׂרָאֵל עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ לְתוֹכָהּ, הוּא שׁוֹבְרָהּ. כָּךְ כְּתִיב (ירמיה נ, כט): הַשְּׁמִיעוּ אֶל בָּבֶל רַבִּים כָּל דֹּרְכֵי קֶשֶׁת וגו'. וְכִי כֶּסֶף נָטְלָה שֶׁתִּתֵּן כֶּסֶף, זָהָב נָטְלָה שֶׁתִּתֵּן זָהָב. (איכה ה, יא): נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר, אֶלָּא כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם לְהוּטִים אַחַר הָעֶרְוָה חַיֵּיכֶם שֶׁאֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם אֻמָּה שֶׁאֵינָהּ מְבַקֶּשֶׁת מִכֶּם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה יג, יז): הִנְנִי מֵעִיר עֲלֵיהֶם אֶת מָדָי אֲשֶׁר כֶּסֶף לֹא יַחְשֹׁבוּ וְזָהָב לֹא יַחְפְּצוּ בוֹ, וּמַה מְּבַקֶּשֶׁת מִכֶּם (ישעיה יג, יח): וּקְשָׁתוֹת נְעָרִים תְּרַטַּשְׁנָה וּפְרִי בֶטֶן לֹא יְרַחֵמוּ וגו'. אֶל יַד הֵגֶא סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַנָּשִׁים, מָחוּי הָיָה וְהָיָה מְמֻנֶּה עַל הַבְּתוּלוֹת, וְדִכְוָותֵיהּ אֶל יַד שַׁעַשְׁגַז סְרִיס הַמֶּלֶךְ שֹׁמֵר הַפִּילַגְשִׁים, שָׁחוּף הָיָה וְהָיָה מְמֻנֶּה עַל הַנָּשִׁים.

כי זקנתי מהיות לאיש כי אמרתי יש לי תקוה גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים. אמ"ר שמעון מכאן שאין תשמיש המטה אלא בלילה דכתי' (אסתר ב' י"ד) בערב היא באה ובבקר היא שבה.