מדרש על אסתר 4:17

ברוך המקום ברוך הוא שמכיר בראש מה שיהיה בסוף ומגיד מראשית אחרית מקדם אשר נעשה ויודע מה שנעשה ומה שעתיד לעשות וצופה לטובה ואינו צופה לרעה עשיר ושמח בחלקו ובחכמתו ובתבונתו ברא עולמו והכינו ואח"כ ברא בו אדם והשליכו לפניו והיה מדקדק עד סוף כל הדורות וצפה שתולדותיו מקציפות. אמר אם אני משמר לו חובות הראשונים אין העולם עומד. עלי להעביר ראשונות וכך עשה. ומנין תדע לך שהוא כך כשהיו ישראל במדבר סרחו במעשיהם עמד להעביר את כל אשר עשו שנאמר ויעבור ה' על פניו ויקרא (שמות ל״ד:ו׳) אל תקרי ויעבור אלא ויעביר מלמד שהעביר כל רעתם מנגד פניו. תדע לך שהוא כך מרדכי בשעה שדברה עמו אסתר שלא כהוגן קצף עליה ואלו הן הדברים שדברה שלא כהוגן שאמרה ואני לא נקראתי לבא אל המלך וגו' השיב לה כי אם החרש תחרישי וגו' וכשחזרה ודברה עמו כהוגן הודה לדבריה ואלו הן הדברים שדברה לו כהוגן לך כנוס את כל היהודים העביר כל דבריה שנאמר ויעבור מרדכי (אסתר ה) ואומר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע (מיכה ז׳:י״ח): גלמי ראו עיניך וגו' (תהילים קל״ט:ט״ז) מה תלמוד לומר עתיד הקב"ה לישב בבית המדרש הגדול שלו וצדיקים יושבים לפניו ואומר להם בני דור פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה ואדם פלוני כך עשה תורה וכך עשיתי עמו צדקה אבל איני זוכר עונותיו ואינן עולין על לבי שנאמר אל תזכרו ראשונות וגו' (ישעיהו מ״ג:י״ח) ואומר ולא תזכרנה הראשונות וגו' (ישעיהו ס״ה:י״ז). ימים יוצרו ולא אחד בהם (תהילים קל״ט:ט״ז) זה יום השבת לישראל כיצד אדם עושה מלאכה כל ששה ונח בשביעי נתרצה עם בניו ועם בני ביתו שוב אדם עושה מלאכה בפני אויביו כל ששה ימים ונח בשביעי שוכח כל צער שהיה לו כך הוא מדתו של אדם יום טובה משכח יום רעה. יום רעה משכח יום טובה. אמר להם הקב"ה לישראל לא כתבתי לכם בתורתי לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א׳:ח׳) אע"פ שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים שבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו ישכים אדם וישנה בשבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש. ויקרא בתורה וישנה בנביאים ואח"כ ילך לביתו ויאכל וישתה לקיים מה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט׳:ז׳) לפי שאין לו מנוחה להקב"ה אלא עם עושי תורה בלבד לפי שנאמר ואת כל אלה ידי עשתה וגו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (ישעיהו ס״ו:ב׳). מכאן אמרו שיקרא אדם שיהא תפוס בידו כדי שלא תשיגנו בושה וכלימה בשעה שאומרים לו עמוד וערוך מקרא שקרית וערוך משנה ששנית וכך הוא מפורש בקבלה על ידי דוד מלך ישראל ה' בוקר תשמע קולי וגו' (תהילים ה׳:ד׳):

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי (אסתר ד, טו), אָמְרָה לוֹ לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים, אֵלּוּ הֵן י"ג וְי"ד וְט"ו בְּנִיסָן. שָׁלַח לָהּ וַהֲרֵי בָּהֶם יוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, אָמְרָה לוֹ זָקֵן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, לָמָּה הוּא פֶּסַח. מִיָּד שָׁמַע מָרְדֳּכַי וְהוֹדָה לִדְבָרֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיַּעֲבֹר מָרְדֳּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְתָה עָלָיו אֶסְתֵּר. תַּמָּן אָמְרִין שֶׁהֶעֱבִיר יוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח בְּתַעֲנִית. וְעַל אוֹתָהּ צָרָה וַיִּתְפַּלֵּל מָרְדֳּכַי אֶל ה' וַיֹּאמֶר גָּלוּי וְיָדוּעַ לִפְנֵי כִסֵּא כְבוֹדֶךָ אֲדוֹן הָעוֹלָמִים כִּי לֹא מִגַּבְהוּת לֵב וּמֵרוּם עַיִן עָשִׂיתִי אֲשֶׁר לֹא הִשְׁתַּחֲוֵיתִי לְהָמָן, כִּי אִם מִיִּרְאָתְךָ פָּעַלְתִּי זֹאת, לְבִלְתִּי הִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ, כִּי יָרֵאתִי מִפָּנֶיךָ לְבִלְתִּי תֵּת כְּבוֹדְךָ לְבָשָׂר וָדָם, וְלֹא רָצִיתִי לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְזוּלָתֶךָ, כִּי מִי אֲנִי אֲשֶׁר לֹא אֶשְׁתַּחֲוֶה לְהָמָן עַל תְּשׁוּעַת עַמְךָ יִשְׂרָאֵל, כִּי לוֹחֵךְ הָיִיתִי מִנְעַל רַגְלָיו. וְעַתָּה אֱלֹהֵינוּ הַצִּילֵנוּ נָא מִיָּדוֹ, וְיִפֹּל בַּשַּׁחַת אֲשֶׁר כָּרָה וְיִלָּכֵד בָּרֶשֶׁת אֲשֶׁר טָמַן לְרַגְלֵי חֲסִידֶיךָ, וְיֵדַע הַמַּרְגִּיז הַזֶּה כִּי לֹא שָׁכַחְתָּ הַהַבְטָחָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ (ויקרא כו, מד): וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם לֹא מְאַסְתִּים וְלֹא גְּעַלְתִּים לְכַתָם לְהָפֵר בְּרִיתִי אִתָּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם. מֶה עָשָׂה מָרְדֳּכַי, קִבֵּץ אֶת הַתִּינוֹקוֹת וְעִנָּה אוֹתָם מִלֶּחֶם וּמַיִם, וְהִלְבִּישָׁן שָׂק וְהוֹשִׁיבָם בָּאֵפֶר, וְהָיוּ צוֹעֲקִים וּבוֹכִין וְעוֹסְקִין בַתּוֹרָה. וּבָעֵת הַהִיא הָיְתָה אֶסְתֵּר נִפְחֶדֶת מְאֹד מִפְּנֵי הָרָעָה אֲשֶׁר צָמְחָה בְּיִשְׂרָאֵל, וַתִּפְשֹׁט בִּגְדֵּי מַלְכוּתָהּ וְאֶת תִּפְאַרְתָּהּ, וַתִּלְבַּשׁ שַׂק, וַתִּפְרַע שְׂעַר רֹאשָׁהּ וַתְּמַלֵּא אוֹתוֹ עָפָר וָאֵפֶר, וַתְּעַנֶּה נַפְשָׁהּ בְּצוֹם, וַתִּפֹּל עַל פָּנֶיהָ לִפְנֵי ה' וַתִּתְפַּלֵל, וַתֹּאמַר, ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מָשַׁלְתָּ מִימֵי קֶדֶם, וּבָרָאתָ אֶת הָעוֹלָם, עֲזֹר נָא אֲמָתְךָ אֲשֶׁר נִשְׁאַרְתִּי יְתוֹמָה בְּלִי אָב וָאֵם, וּמְשׁוּלָה לַעֲנִיָּה שׁוֹאֶלֶת מִבַּיִת לְבַיִת, כֵּן אָנֹכִי שׁוֹאֶלֶת רַחֲמֶיךָ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן בְּבֵית אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְעַתָּה ה' הַצְלִיחָה נָא לַאֲמָתְךָ הָעֲנִיָּה הַזֹּאת וְהַצִּילָה אֶת צֹאן מַרְעִיתֶךָ מִן הָאוֹיְבִים הָאֵלּוּ אֲשֶׁר קָמוּ עָלֵינוּ, כִּי אֵין לְךָ מַעֲצֹר לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט. וְאַתָּה אֲבִי יְתוֹמִים עֲמֹד נָא לִימִין הַיְתוֹמָה הַזֹּאת אֲשֶׁר בְּחַסְדְּךָ בָטְחָה, וּתְנָה אוֹתִי לְרַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה כִּי יְרֵאתִיו, וְהַשְׁפִּילֵהוּ לְפָנַי כִּי אַתָּה מַשְׁפִּיל גֵּאִים.

ר' יוסי אומר, איסטרטלטס היה המן וכתב אגרות פתקין והפיל גורלות על המזלות לידע בין יום ליום בין חדש לחדש בין מזל למזל, שנאמר הפיל פור הוא הגורל, וכתב אגרות ושלח בכל המדנות להשמיד להרוג את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים בשלשה עשר לחדש אדר ביום שלישי במזל אריה, ושמע מרדכי וקרע את בגדיו ולבש שק ואפר ויצא ברחוב העיר, שנאמר ומרדכי ידע, והיה צועק ובוכה ואומר לפני הב"ה רבון כל העולמים נשבעת לאבותינו להרבות את זרעם כככבי השמים וכחול אשר על שפת הים, ועתה נתת אותנו כצאן לטבחה, זכור לאברהם ליצחק וליעקב אשר נשבעת להם בך להרבות את זרעם כככבי השמים, שמעה אסתר ותשש כחה, שנאמר ותתחלחל המלכה מאד, שלחה וקראה להתך נאמן ביתה לידע מה נעשה למרדכי, ויצא התך למרדכי ויגד לו את הדבר, ונכנס התך והגיד לאסתר, וראה המן יוצא ובא להתך והרגו, ולא מצאה אסתר איש נאמן אחר לשלוח אותו אל מרדכי, ואמרה היא בנפשה לבא אל מרדכי שנאמר ותאמר אסתר להשיב אל מרדכי, אמרה לו לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום, ואלו הן י"ג בניסן י"ד בניסן ט"ו בניסן, אמר לה מרדכי והלא יום שלישי הוא יום ראשון של פסח, אמרה לו זקן שבישראל ואתה ראש לסנהדרין ואתה אומר דבר זה, ואם אין ישראל לעשות הפסח למי הוא פסח, ושמע מרדכי את דבריה והודה לה מרדכי ועשה לה כל אשר צותהו, שנאמר ויעבור מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר, מה הוא לשון ויעבור מרדכי, מלמד שעבר יום ראשון של פסח בלא אכילה ושתיה, ביום השלישי לבשה אסתר בגדי מלכות ושלחה וקראה למלך ולהמן לסעודה שעשתה בחמשה עשר בניסן, כיון שאכלו ושתו אמר המן בלבו המלך מגדל אותי והמלכה מרוממת אותי ואין גדול ממני בכל מלכותו, ושמח בלבו הרבה מאד, שנאמר ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב.