Chasidut על אסתר 4:17

ומרדכי עשה גם בציוי זה דאסתר העברה על דברי תורהכמו שאמרו ז"ל (מגילה ט"ו.) על פסוק ויעבור מרדכי כי התענה ג' ימים של פסח (עיין רש"י אסתר ד') ומפלת המן היה ההתחלה בליל ב' דפסח בזמן קציר העומר והגמר דתליותו ביום בזמן הבאת העומר כידוע עמר בגימטריא קרי, וכן שמעתי על מה שכתוב (מנחות ס"ו.) העומר מנופה בי"ג נפה שרומז על קדושת הזווג צריך להיות נקי מאוד מכל סיג ותאוה רעה וי"ג נפה היינו ז' מדריגות מתתא לעילא ואחר כך חוזר ויורד ו' מדריגות עד היסוד בה ששם קדושת הזווג כידוע והם י"ג כך שמעתי, והענין כמה שכתוב בסוטה (י"ג.) היא עשתה מעשה בהמה לפיכך קרבנה מאכל בהמה, כי זנות נקרא מעשה בהמה שהוא מצד הרע בנפש הבהמית שישנו גם בישראל, כי השם יתברך יצר גם הבהמות ויש בהמות טהורות והאדם כלול בו גם נפש בהמית ומספר את רובע ישראל כאשר הוא כרצון השם יתברך שזה נקרא שהצדיק נוצר ממנה ואפילו אין נוצר בשעת מעשה מכלמקום כל טיפה שיוצא מאדם מישראל אינו לבטלה חס ושלום, ואפילו ט"ק שיצאו מיוסף מאחר שהיה להציל עצמו מעבירה יותר חמורה והיה גם זה רצון השם יתברך לעבור על דברי תורהאז צדיקים גמורים נוצרו מהם כנזכר למעלה, וזהו העומר שמביאים להשם יתברך גם מקציר שעורים שהוא מאכל בהמה כנזכר וכמה שכתוב בריש פסחים צא ובשר לסוסים וחמורים, אבל מכל מקום הרי השם יתברך יצרם ויצר מאכלם שהוא המקיים חיותם ע"כ מביאים גם מזה הראשית להשם יתברך, וכשיעור עומר שהיא מדת מאכל אדם ליום כמה שכתוב במן כי כל ההבאות להשם יתברך הוא מצד נפש הבהמית שבאדם, ובשבועות זמן קציר חטים שהוא מאכל אדם אז הוא מתן תורה שהוא להשלים צורת האדם, ומפסח עד שבועות שסופרין לאותו יום הוא השלמת נפש הבהמית כדי שיהיה מוכן לקבל צורת אדם והוא על ידי הקיווי והחיכוי לזה, ובהתחלה מביא עומר לד' לומר דכל מעשה בהמיית של אדם מישראל כונתו לשמים, וקצירתו גם כן דוחה שבת שגם הוא מכלל ההקרבה עצמה הגם שאינו מקריב עדיין לד' רק מכין ומכשיר להקרבה, כי אף על פי שמצד ההשתדלות בבחירת אדם עיקר ההשתדלות הוא בכפיית נפש הבהמית דבה שורש הרע מכל מקום מצד שורש נשמת ישראל הוא בהיפך, שהרי מצות מילה הוא מורה על קדושת אותה תאוה והוא נימול לח' טרם ידע כלל מאוס ברע ובחור בטוב כמה שכתוב הפייטן מבטן לשמך המה נימולים, ולא עוד אלא אפילו ערלי ישראל נקראים מולים, ואעל פסוק שהוא צריך השתדלות גדול לבוא לשלימות הקדושה המבוררת בזה שיהיה מנופה בי"ג נפה להיות ראוי להקרבה מכל מקום גם התחלת השתדלותו כבר הוא בכלל ההקרבה, והתחלה כל שהוא מושכת והולכת עמה הגמר, וזהו חכמת חכמיו של המן שאמרו לו אשר החילות לנפול וגו' כי נפל תפול וגו', כי כל עיקר טענת המן מצד תאוה ובזמן קציר העומר שעסק אז מרדכי באותם הלכות כמו שאמרו ז"ל במדרש לקיים נשלמה פרים שפתינו לעורר התחלת אותה קדושה ואז התחלת נפילת המן, והתחלה זו היא נכללת בכל הגמר כנזכר וזה שאמר אשר החילות וגו', ולפי שבהמן היה גנוז קצת שורש דישראל מה דמבני בניו למדו תורה (סנהדרין צ"ז.) ע"כ היה מפלתו בניסן ובפסח שהוא זמן המוכן ליציאת ישראל ממיצר הקליפות, וכשיצא יוצא שורש היהדות מכל המקומות שהם משוקעים על ידי שליטת האדם באדם לרע לו, כי כביכול בפסח הוציא גוי מקרב גוי ודרשו חז"ל (שוחר טוב ק"ז) כעובר שבמעי אמו שגם טהרה בלועה נפלט ויצא, ואז ניתן מרדכי עם בית המן וקלט כל הטוב וממילא הרע נאבד: