מדרש על אסתר 4:7

וַיַּגֶּד לוֹ מָרְדֳּכַי אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ (אסתר ד, ז), אָמַר לַהֲתָךְ לֵךְ אֱמֹר לָהּ בֶּן בְּנוֹ שֶׁל קָרָהוּ בָּא עֲלֵיכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים כה, יח): אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ. דָּבָר אַחֵר, אֲשֶׁר קָרָהוּ בַּחֲלוֹם, מְלַמֵּד שֶׁהִזְכִּיר לָהּ אֶת הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלַם כְּעִנְיָן זֶה, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וַיַּרְא וְהִנֵּה רַעַשׁ גָּדוֹל וְחָזָק וּבֶהָלָה עַל הָאָרֶץ וּפַחַד וְרַעַד לְכָל יוֹשְׁבֶיהָ, וְהִנֵּה שְׁנֵי תַּנִּינִים גְּדוֹלִים וַיָּרִיעוּ זֶה לִקְרַאת זֶה וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה, וַיָּנוּסוּ לְקוֹלָם כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. וְהָיָה בֵּינֵיהֶם גּוֹי אֶחָד קָטָן וַיָּקוּמוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל הַגּוֹי הַקָּטָן לְאַבֵּד זִכְרוֹ מֵעַל הָאָרֶץ, וַיְהִי הַיּוֹם הַהוּא חשֶׁךְ לְכָל הָעוֹלָם, וַיֵּצֶר לַגּוֹי הַקָּטָן מְאֹד וַיִּזְעֲקוּ אֶל ה'. וְהַתַּנִּינִים נִלְחָמִים בְּאַכְזָרִיּוּת חֵמָה וְאֵין מַפְרִיד בֵּינֵיהֶם, וַיַּרְא מָרְדֳּכַי וְהִנֵּה מַעְיַן מַיִם אֶחָד קָטָן עָבַר בֵּין שְׁנֵי הַתַּנִּינִים הָאֵלֶּה וַיַּפְרִיד בֵּינֵיהֶם מִן הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר הָיוּ נִלְחָמִים, וְהַמַּעְיָן גָּבַר [נגר] וַיְהִי לְנַחַל שׁוֹטֵף כְּשֶׁטֶף יַם הַגָּדוֹל וְהוֹלֵךְ וְשׁוֹטֵף בְּכָל הָאָרֶץ, וַיַּרְא וְהִנֵּה זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לְכָל הָאָרֶץ וַיֵּאוֹר הָעוֹלָם, וַיִּתְרוֹמֵם הַגּוֹי הַקָּטָן וְהַגְּבוֹהִים הֻשְׁפְּלוּ, וַיְהִי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת בְּכָל הָאָרֶץ. וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמַעְלָה וַיִּנְצֹר מָרְדֳּכַי אֶת הַחֲלוֹם אֲשֶׁר חָלַם, וּבְעֵת אֲשֶׁר הֵצֵר לוֹ הָמָן אָמַר לְאֶסְתֵּר עַל יְדֵי שְׁלוּחָהּ, הִנֵּה הַחֲלוֹם אֲשֶׁר סִפַּרְתִּי לָךְ בִּימֵי נְעוּרַיִךְ, וְעַתָּה קוּמִי וּבַקְשִׁי רַחֲמִים מֵאֵת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּבוֹאִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְהִתְחַנְּנִי עַל עַמֵּךְ וְעַל מוֹלַדְתֵּךְ.

הקרה. כלומר זמן בבקשה לפניך מה שאני מבקש, ודומה לו כי הקרה ה' אלהיך לפני (בראשית כז כ), אשר קרך בדרך (דברים כה יח), את כל אשר קרהו (אסתר ד ז), וכל דומיהן: