מדרש על אסתר 4:8

דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, שְׁלשָׁה דְּבָרִים נָתַן משֶׁה נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, וְאֵלּוּ הֵן, יִשְׂרָאֵל וְהַתּוֹרָה וְהַדִּינִים. יִשְׂרָאֵל, כַּמָּה נִצְטָעֵר עֲלֵיהֶם וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, יא): וַיִּזְכֹּר יְמֵי עוֹלָם משֶׁה עַמּוֹ. הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כב): זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִי. הַדִּינִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם. וְכֵן אֶסְתֵּר נָתְנָה נַפְשָׁהּ עַל יִשְׂרָאֵל וְנִקְרְאוּ עַל שְׁמָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ד, ח): וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ.