מדרש על אסתר ג:1

אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְדָתָא וגו' (אסתר ג, א), זֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים לז, כ): כִּי רְשָׁעִים יֹאבֵדוּ וְאֹיְבֵי ה' כִּיקַר כָּרִים. שֶׁאֵין מְפַטְּמִין אוֹתָן לְטוֹבָתָן אֶלָּא לְטִבְחָה, כָּךְ הָמָן הָרָשָׁע לֹא נִתְגַּדֵּל אֶלָּא לְמַפַּלְתּוֹ, מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיְתָה לוֹ סְיָחָה וַחֲמוֹרָה וַחֲזִירָה, וְהָיָה נוֹתֵן לַחֲזִירָה בְּלֹא מִדָּה, לַחֲמוֹרָה וְלַסְּיָחָה בְּמִדָּה. אָמְרָה סְיָחָה לַחֲמוֹרָה מַה שּׁוֹטֶה זֶה עוֹשֶׂה, אָנוּ שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין מְלַאכְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת נוֹתֵן לָנוּ בְּמִדָּה, וְלַחֲזִירָה שֶׁהִיא בְּטֵלָה, שֶׁלֹא בְּמִדָּה. אָמְרָה לָהּ תָּבוֹא הַשָּׁעָה וְאַתְּ רוֹאָה בְּמַפַּלְתָּהּ, שֶׁאֵין מַאֲכִילִין אוֹתָהּ יוֹתֵר לִכְבוֹדָהּ, אֶלָּא לְרָעָתָהּ. כֵּיוָן שֶׁבָּא קָלֶנְדָּס, מִיָּד נָטְלוּ לַחֲזִירָה וּנְחָרוּהָ, הִתְחִילוּ נוֹתְנִין שְׂעוֹרִים לִפְנֵי בִּתָּהּ שֶׁל חֲמוֹרָה, וְהָיְתָה מְנַשֶּׁבֶת בָּהֶן וְלֹא אָכְלָה, אָמְרָה לָהּ אִמָּהּ בִּתִּי לֹא הַמַּאֲכָל גּוֹרֵם אֶלָּא הַבַּטָּלָה גּוֹרֶמֶת כָּךְ, לְפִי שֶׁכָּתוּב: וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְּאוֹ מֵעַל כָּל הַשָֹּׁרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ, לְפִיכָךְ וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן.

דָּבָר אַחֵר, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אָמַר רַבִּי לֵוִי זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (תהלים צב, ח): בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן, מַה כְּתִיב בְּסוֹף קְרָיָיה: לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד, לֹא נִתְגַּדֵּל הָמָן אֶלָּא לְרָעָתוֹ, וְלָמָה גִדְּלוֹ, מָשָׁל לְגוּלְיָיר שֶׁקִּלֵּל לִבְנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִם אֲנִי הוֹרְגוֹ הַכֹּל אוֹמְרִים גּוּלְיָיר הָרַג, עָשָׂה אוֹתוֹ טְרִיכוֹנוּס, וְאַחַר כָּךְ עָשָׂה אוֹתוֹ הֶגְמוֹן, וְאַחַר כָּךְ הִתִּיז אֶת רֹאשׁוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִלּוּ נֶהֱרַג הָמָן כְּשֶׁיָּרַד וְיָעַץ לַאֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְבַטֵּל בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, לֹא הָיָה מִי יוֹדְעוֹ, אֶלָּא יִתְגַּדֵּל וְאַחַר כָּךְ יִתָּלֶה, לְפִיכָךְ וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְּאוֹ מֵעַל כָּל הַשָֹּׂרִים, וְאַחַר כָּךְ וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן, הֲרֵי אוֹיְבֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמַפַּלְתָּן הֵן מִתְגַּדְּלִין, וּכְתִיב (איוב יב, כג): מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם.

דָּבָר אַחֵר, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כְּתִיב (איוב כ, ו): אִם יַעֲלֶה לַשָּׁמַיִם שִׂיאוֹ, לְרוּמָא. וְרֹאשׁוֹ לָעָב יַגִּיעַ, לָעֲנָנָה. (איוב כ, ז): כְּגֶלְלוֹ לָנֶצַח יֹאבֵד, מַה גְּלָלִים הַלָּלוּ מְזֹהָמִין כָּךְ הוּא מְזֹהָם. (איוב כ, ז): רֹאָיו יֹאמְרוּ אַיּוֹ, חָמְיָין לֵיהּ וְלָא חָכְמִין לֵיהּ, אָן הוּא הָמָן וְאָן הוּא שַׁלְוָתוֹ. רַבִּי פִּנְחָס הֲוָה מִשְׁתָּעֵי אִילֵין עוֹבָדַיָא, אֲרִי עָשָׂה סְעוּדָה לַבְּהֵמָה וְלַחַיָּה, וְסִכֵּךְ עַל גַּבָּן עוֹרוֹת שֶׁל אֲרָיוֹת וּזְאֵבִים וְחַיּוֹת רָעוֹת, מִן דַּאֲכָלוּן וּשְׁתוֹן אֲמָרִין הַלְּוַאי מָאן יֵימַר קוֹמֵינַן זְמִירָא, תָּלְיָין עֵינֵיהוֹן בַּהֲדֵיהּ תַּעֲלָא, אֲמַר לוֹן עָנְיִין לִי אַתּוּן מַה דַּאֲנָא אָמַר לְכוֹן, אֲמָרִין הֵן, אֲמַר לוֹן מַאן דְּאַחֲמֵי לָן בְּעִילָאֵי הוּא יַחֲמֵי לָן בְּאַרְעָאֵי. כָּךְ מִי שֶׁהֶרְאָנוּ בְּמַפַּלְתָּן שֶׁל בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ וּצְלִיבָתָן, הוּא יַרְאֶה לָנוּ בְּמַפַּלְתּוֹ שֶׁל הָמָן, וּמִי שֶׁפָּרַע מִן הָרִאשׁוֹנִים הוּא יִפָּרַע לָנוּ מִן הָאַחֲרוֹנִים, מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ, אַף סוֹפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאִישׁ לִצָּלֵב.