תלמוד על אסתר ג:1

משנה: מֵאֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כּוּלָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵאִישׁ יְהוּדִי. וְרִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃

הלכה: מֵאֵיכָן קוֹרֵא אָדָם אֶת הַמְּגִילָּה וְיוֹצֵא בָּהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. אֶת כּוּלָּהּ. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. מֵאִישׁ יְהוּדִי. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׃ רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. מָאן דְּאָמַר כּוּלָּהּ. עַל־כֵּ֕ן עַל־כָּל־דִּבְרֵ֖י הָאִיגֶּרֶת הַזֹּ֑את. מָאן דְּאָמַר. מֵאִישׁ יְהוּדִי. וּמָֽה־דָא֣וּ עַל־כָּ֔כָה. מָאן דְּאָמַר. מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. וּמָ֥ה הִגִּי֭עַ אֲלֵיהֶֽם׃ רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. מָאן דְּאָמַר כּוּלָּהּ. וְכָל־מַֽעֲשֵׂ֤ה תוֹקְפּוֹ וּגְב֣וּרָת֔וֹ. מָאן דְּאָמַר מֵאִישׁ יְהוּדִי. וּפָרָשַׁת֙ גְּדוּלַּת מָרְדֳּכַ֔י. וּמָאן דְּאָמַר מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. אֲשֶׁ֥ר גִּדְּל֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. תּוֹקֶף. כָּל־תּוֹקֶף. אֶת־כָּל־תּוֹקֶף. תּוֹקֶף זֶה תוֹקְפּוֹ שֶׁלְהָמָן. כָּל־תּוֹקֶף זֶה תוֹקְפּוֹ שֶׁלְמָרֵדֳּכַי. אֶת־כָּל־תּוֹקֶף זֶה תוֹקְפּוֹ שֶׁלְאַחַשְׁוֵרוֹשׁ. תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר. מִבַּלַּיְ֣לָה הַה֔וּא. מִמָּקוֹם שְׁהָֽיְתָה מַפַּלָּתוֹ שֶׁלְהָמָן מִשָּׁם הָֽיְתָה גְדוּלָּתוֹ שֶׁלְמָרְדֳּכַי.

אמר רבי יוסי בר אבין בכתבן צריך שיהא איש בראש דפא ואת בסופה בששה שיטין עשרת בסוף דפא שחיץ תגין שמנוהון כהדין סקוטראק נטרי׳ כדי שיפלו ולא תהא להם תקומה. (אסתר ג׳:א׳) אחר הדברים האלה גידל המלך אחשורוש את המן בן המדתא תירגם רב יוסף בתר פתגמיא האלין רבי מלכא אחשורוש ית המן המדתא אגגי בר ביזא בר אפליטוס בר דיוס בר דיזוט בר פרוס בר נידן בר בעלקן בר אנטמירוס בר הורם בר הודורס בר שגר בר נגר בר פרמשתא בר ויזתא בר עמלק בר לחינתיה דאליפז בוכריה דעשו רבי יתיה (הוי וית) [ושוי ית] כורסיה לעיל מכל רברבנוהי ועבדוהי דקדם שבריה גיניניה: