סדר עולם רבה
מאדם עד המבול אלף ותרנ"ו שנים, וזה פרטן, אדם ק"ל, שת ק"ה, אנוש צ', קינן ע', מהללאל ס"ה, ירד קס"ב, חנוך ס"ה, מתושלח קפ"ז, למך קפ"ב, ונח בן שש מאות שנה וגו' (בראשית ז ו). חנוך קבר את אדם, וחיה אחריו נ"ז שנה, מתושלח מיצה ימיו עד המבול, מן המבול עד הפלגה ש"מ שנה, נמצא נח חיה אחר הפלגה עשר שנים, אבינו אברהם היה בפלגה בן מ"ח שנה, אמר רבי יוסי נביא גדול היה עבר שקרא שם בנו פלג ברוח הקודש, שנאמר כי בימיו נפלגה הארץ וגו' (שם י כה), אם בתחלת ימיו, והלא יקטן אחיו היה קטן ממנו והוליד י"ג משפחות ונתפלגו, ואם באמצע ימיו והלא לא בא לסתום אלא לפרש, הא אינו אומר כי בימיו נפלגה הארץ אלא בסוף ימיו, אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן ע' שנה, שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו' (שמות יב מא), לאחר שנדבר עמו ירד לחרן ועשה שם חמש שנים, שנאמר ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן (בראשית יב ד), נמצא מן הפלגה ועד שיצא אברהם אבינו מחרן כ"ז שנים הן, הן שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו, ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר (שם יד), אותה השנה שיצא בה אבינו אברהם מחרן היא היתה שנת הרעב, וירד למצרים ועשה שם שלשה חדשים, ועלה ובא וישב באלני ממרא אשר בחברון, והיא השנה שכבש בה את המלכים, ועשה שם עשר שנים עד שלא נשא את הגר, שנאמר ותקח שרי אשת אברם את הגר המצרית שפחתה מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען וגו' (שם טז ג), וכתיב ואברם בן שמנים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל (שם טז טז), נמצא ישמעאל גדול מיצחק י"ד שנה, נמצא מן הפלגה ועד שנולד אבינו יצחק נ"ב שנה, ישיבתה של סדם נ"א שנה, מהן שלוה והשקט היה לה ולבנותיה כ"ו שנה. ומן המבול ועד שנולד יצחק שצ"ב שנה, וזה פרטן, אלה תולדת שם שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול (שם יא י), ארפכשד ל"ה, שלח ל', עבר ל"ד, פלג ל', רעו ל"ב, שרוג ל', נחור כ"ט, תרח ע', ואברהם בן מאת שנה בהולד לו את יצחק בנו (שם כא ה), אבינו יצחק היה כשנעקד על המזבח בן ל"ז שנה, ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים (שם כא לד), הימים הללו מרובים על של חברון שהיו עשרים וחמש שנה, והללו עשרים ושש שנה, בו בפרק נולדה רבקה, נמצא אבינו יצחק נשא את רבקה בת (י"ד) [ג'] שנה, אבינו אברהם קבר את תרח אביו לפני מיתתה של שרה שתי שנים, יעקב שימש את אבינו אברהם ט"ו שנה, ואת שם חמשים שנה, נמצאת אומר אבינו יעקב שמש את שם נ' שנה, ושם שמש את מתושלח צ"ח שנה, ומתושלח שמש [את] אדם הראשון רמ"ג שנה, נמצאת אומר ארבעה מתוך כ"ב דורות, ושבעה בני אדם שקפלו את העולם כולו, ואלו הן, אדם הראשון ומתושלח ושם ויעקב ועמרם ואחיה השילוני ואליהו, ועדיין הוא קיים:
בראשית רבה
וְאֵת הַכּוֹכָבִים, אָמַר רַב אַחָא, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי אַפּוֹטְרוֹפִּין, אֶחָד שׁוֹלֵט בָּעִיר וְאֶחָד שׁוֹלֵט בַּמְדִינָה, אָמַר הַמֶּלֶךְ הוֹאִיל וּמִעֵט עַצְמוֹ זֶה לִהְיוֹת שׁוֹלֵט בָּעִיר, גּוֹזֵר אֲנִי עָלָיו בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא תְּהֵא כָּל אֻכְלוּסָא יוֹצְאָה עִמּוֹ, וּבְשָׁעָה שֶׁיְהֵא נִכְנָס תְּהֵא בּוּלֵי וְדִימוּס נִכְנְסָה עִמּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹאִיל וְהַלְּבָנָה הַזּוֹ מִעֲטָה עַצְמָהּ לִהְיוֹת שׁוֹלֶטֶת בַּלַּיְלָה, גּוֹזֵר אֲנִי עָלֶיהָ בְּשָׁעָה שֶׁהִיא יוֹצֵאת שֶׁיְהוּ הַכּוֹכָבִים יוֹצְאִין עִמָּהּ, בְּשָׁעָה שֶׁהִיא נִכְנֶסֶת יְהוּ הַכּוֹכָבִים נִכְנָסִים עִמָּהּ. וְדִכְוָותֵהּ (בראשית י, כה): וְשֵׁם אָחִיו יָקְטָן, אָמַר רַבִּי אַחָא לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יָקְטָן, שֶׁהָיָה מַקְטִין אֶת עֲסָקָיו, מַה זָּכָה, זָכָה לְהַעֲמִיד שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִשְׁפָּחוֹת גְּדוֹלוֹת. וּמָה אִם יָקְטָן עַל יְדֵי שֶׁהָיָה מַקְטִין אֶת עֲסָקָיו כָּךְ, גָּדוֹל שֶׁהוּא מַקְטִין אֶת עֲסָקָיו עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְדִכְוָתֵהּ (בראשית מח, יד): וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל אֶת יְמִינוֹ וַיָּשֶׁת עַל רֹאשׁ אֶפְרַיִם וְהוּא הַצָּעִיר, אָמַר רַבִּי חוֹנְיָא וְכִי מִן הַתּוֹלְדוֹת אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהוּא הַצָּעִיר, אֶלָּא מַה הוּא הַצָּעִיר, שֶׁהָיָה מַצְעִיר אֶת עֲסָקָיו. מַה זָּכָה, זָכָה לִבְכוֹרָה. וּמָה אִם הַצָּעִיר עַל יְדֵי שֶׁהָיָה מַצְעִיר אֶת עֲסָקָיו, זָכָה לִבְכוֹרָה, הַגָּדוֹל שֶׁהוּא מַצְעִיר אֶת עֲסָקָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אֶתְמְהָא.
סדר עולם רבה
באבינו אברהם נאמר ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו' (בראשית כ ז), ובשרה נאמר בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה (שם יא כט), ומנין שכל האבות והאמהות נקראו נביאים, שנאמר ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר וגו', אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו (דברי הימים א ט״ז:כ׳), ובמרים נאמר ותקח מרים הנביאה (שמות טו כ), בדבורה נאמר ודבורה אשה נביאה (שופטים ד ד), ובחנה נאמר ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' (שמואל א ב א), ואביגיל נתנבאה לדוד, וכן דוד אמר לה וברוך טעמך (שם כה לג), ובחלדה הוא אומר אל חלדה הנביאה (מלכים ב כב יד), ובאסתר נאמר ותכתב אסתר המלכה בת אביחיל וגו' (אסתר ט כט), אלו מ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להן לישראל ונכתבו בכתובים, ויש נביאים כיוצאי מצרים ולא נכתבו, יכול מפני שהן מועטין, תלמוד לומר וחמשים איש מבני הנביאים הלכו וגו' (מלכים ב ב ז), יכול מפני שהן הדיוטות, תלמוד לומר ויאמרו אליו הידעת כי היום ה' לקח את אדניך מעל ראשך וגו' (שם ב ג), אדונינו אין כתוב כאן, אלא אדניך, מלמד שכולן גדולים כאליהו, ושקולים כאלישע, וכן משה אמר מי יתן והיה לבבם זה להם (דברים ה כו), ואומר ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם (במדבר יא כט), ועבדיה אמר לאליהו הלא הגד לאדני את אשר עשיתי בהרג איזבל את נביאי ה' ואחבא מנביאי ה' מאה איש וגו' (מלכים א יח יג), חוץ מה שהיו ביהודה ובנימן, ואליהו אמר לאלישע שב נא פה כי ה' שלחני עד בית אל וגו', ויצאו בני הנביאים אשר בית אל וגו' (מלכים ב ב), שוב אמר לאלישע שב נא פה כי ה' שלחני יריחו וגו', ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו וגו' (שם), שוב אמר לו שב נא פה כי ה' שלחני הירדנה וגו', וחמשים איש מבני הנביאים הלכו וגו' (שם), שאין לך כל עיר ועיר בארץ ישראל, שלא היו בה נביאים, אלא כל נבואה שהיתה לצורך הדורות נכתבה, לצורך שעה לא נכתבה, ועליהם מפורש בשיר השירים, מה יפו דדיך אחתי כלה מה טבו דדיך מיין וריח שמניך מכל בשמים, נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וגו' (שיר השירים ד׳:י׳-י״א), באדם הוא אומר ויפל ה' אלהים תרדמה על האדם וגו' (בראשית ב כא), בנח הוא אומר נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח (שם ו ט), ביפת הוא אומר יפת אלהים ליפת (שם ט כז), בשם הוא אומר ברוך ה' אלהי שם (שם ט כו), על דברתי מלכי צדק (תהלים קי ד), בעבר הוא אומר (ויקרא שמו) [שם האחד] פלג כי בימיו נפלגה הארץ (בראשית י כה), אלו נביאים שעמדו לעולם עד שלא בא אבינו אברהם לעולם, ומשבא אבינו אברהם לעולם, בלעם ואביו, ואיוב מארץ עוץ, ואליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי, ואליהו בן ברכאל הבוזי, אלו נביאים שנתנבאו לאומות עד שלא ניתנה התורה לישראל, אבל משנתנה תורה לישראל פסקה רוח הקדש מן האומות, וכן במשה הוא אומר ובמה יודע אפוא כי מצאתי חן בעיניך וגו' (שמות לג טז), מנין שעשה הקב"ה רצונו, שנאמר הנה אנכי כרת ברית וגו' (שם לד י), באותה שעה פסקה רוח הקדש מן האומות: