מדרש תנחומא
וְכֵיוָן שֶׁמֵּתָה, קָפְצָה זִקְנָה עַל אַבְרָהָם. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? וְאַבְרָהָם זָקֵן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דַּיּוֹ לָעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ. וּכְתִיב: עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת שֵׂיבָה (משלי טז, לא) מִי גָּרַם לְאַבְרָהָם כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה כְּשֶׁהָלַךְ בְּדֶרֶךְ צִדְקוּת, דִּכְתִיב: וְאַבְרָהָם זָקֵן. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דַּיּוֹ לָעֶבֶד לִהְיוֹת כְּרַבּוֹ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אוֹהֵב. אָמַר לוֹ לְאוֹהֲבוֹ, מָה אֶתֵּן לְךָ, כֶּסֶף וְזָהָב יֶשׁ לְךָ, עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת שָׂדוֹת וּכְרָמִים יֶשׁ לְךָ, אֶלָּא אֶתֵּן עֲטָרָה שֶׁבְּרֹאשִׁי וְאָשִׂים בְּרֹאשֶׁךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם, כֶּסֶף וְזָהָב הֲרֵי נָתַתִּי לְךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַבְרָם כָּבֵד מְאֹד בַּמִּקְנֶה וְגוֹ' (בראשית יג, ב). אֶלָּא מָה אֶתֵּן לְךָ, עֲטָרָה שֶׁבְּרֹאשִׁי. שֶׁכְּשֶׁרָאָה דָּנִיֵּאל, אָמַר וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא (דניאל ז, ט). וּכְתִיב: וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וְגוֹ'.
ספר הישר (מדרש)
ויהי בבוקר ויקרא המלך לאברם ויאמר, מה זאת עשית לי למה אמרת אחותי היא ואקח אותה לי לאשה ותביא עליי ועל ביתי מכה רבה מאוד. עתה הנה אישתך קח ולך לך מארצנו פן נמות כולנו בעבורה. ויקח פרעה עוד צאן ובקר ועבדים ושפחות וכסף וזהב, ויתן לאברם וישב לו את שרי אישתו. ויקח המלך גם את נערה אחת אשר לו אשר ילדה לו פילגשו, ויתנה אל שרי לשפחה. ויאמר המלך אל בתו טוב לך בתי אשר תהיה לשפחה בבית האישה הזאת, מהיותך גבירה בביתי אחרי אשר ראינו את הרעה הבאה עלינו בעבור האישה הזאת. ויקם אברם ויעל ממצרים הוא וכל אשר לו, ויצו עליו פרעה אנשים וישלחו אותו ואת כל אשר לו. וישב אברם ארצה כנען, אל מקום המזבח אשר עשה אשר נטה שם אהלו בתחילה. וגם לוט בן הרן אחי אברם היה לו מקנה כבד צאן ובקר ואהלים, כי הטיב ה׳ לו בעבור אברם. ויהי כשבת אברם בארץ ויריבו רועי מקנה לוט עם רועי מקנה אברם, כי היה רכושם רב משבת בארץ ולא יכלה הארץ לשאת אותם מפני מקניהם. וגם כל רועי מקנה אברם כאשר ילכו לרעות לא יגעו בשדות אנשי הארץ, ורועי מקנה לוט לא כן יעשו כי יעזבום לרעות בשדות אנשי הארץ. ויראו אנשי הארץ את הדבר הזה יום יום, ויבואו אל אברם ויריבו עמו על אודות רועי מקנה לוט. ויאמר אברם אל לוט מה המעשה הזה אשר עשית לי להבאישני ביושבי הארץ אשר תצוה את רועי מקנך לרעות בשדות אחרים, הלא ידעת כי אני גר בארץ הזאת בתוך בני כנען ולמה תעשה להם זה. וירב אברם בלוט על הדבר הזה יום יום. ולא שמע לוט בקול אברם ויוסף לעשות כדבר הזה, ויבואו יושבי הארץ ויגידו לאברם. ויאמר אברם אל לוט עד מתי תהיה לי אתה למוקש עם יושבי הארץ, עתה אל תהי נא מריבה ביני וביניך כי אנשים אחים אנחנו. אך היפרד נא מעליי לך נא ובחר לך מקום אשר תשב בו אתה ומקנך וכל אשר לך, אך רחק נא מעליי אתה וביתיך. ואתה אל תירא כי תלך מאיתי והיה כאשר יעשה לך רעה והגדת לי ונקמתי ממנו, אך רחק נא מעליי.
פסיקתא דרב כהנא
[ג] ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה (קהלת ז:יד). א"ר אבא בר כהנ' אם נזדוג לך יום טוב עשה אותו מיד, דכת' ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה (שם). ואם נזדווג לך יום רעה ראה איך לעשות תשובה ולהינצל ממנו. ר' יודן בשם ר' לעזר שלשה הן שמבטלין את הגזירה ואילו הן, התפיל' והצדקה והתשובה. ושלשתן בפסוק אחד, ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישבו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם (דה"ב ז:יד). ויתפללו, זו תפילה. ויבקשו פני, זו צדקה, דכת' אני בצדק אחזה פניך (תהלים יז:טו). וישובו מדרכיהם הרעים (ד"ה שם), זו תשובה, מה כת' תמן ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם (שם). ר' חונא בשם ר' יוסי אף שינוי השם ושינוי מעשה. שינוי השם מאבינו אברהם, ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם (בראשית יז:ה), אברם לא מוליד, אברהם מוליד. ודכוותיה, שרי אשתך (שם שם טו), שרי לא ילדה, ושרה ילדה. שינוי מעשה מאנשי נינוה, וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה (יונה ג:י). ויש או' אף שינוי מקום מאבינו אברהם, ויאמר י"י אל אברם לך לך מארצך וממולדתך (בראשית יב:א), והדר, ואעשך לגוי גדול (שם שם ב). ר' מנא או' אף התענית, דכת' יענך י"י ביום צרה (תהלים כ:ב). א' רבה בר חמא בר גוריא בשם רב יפה תענית לחלום כאש בנעורת. רב חסדא אמ' ובו ביום. ורב יוסף אמ' אפילו בשבת. גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז:יד), עשה הקב"ה צדיקי' ורשעים, הד"ה דכת' ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו (בראשית כה:כו). ר' פנחס רב חלקיה בשם ר' סימון אפילו דופן לא היה ביניהם ויצא זה צדיק וזה רשע. מפני מה ברא הקב"ה צדיקי' ורשעים, כדי שיהו מכפרים אילו על אילו, על שם גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז:יד). ד"א ביום טובה היה בטוב (קהלת שם). א"ר תנחום בר' חייא ביום טובתו של חבירך היה עמו בטובה, וביום רעה ראה, אם נזדווג לחבירך יום רעה ראה היאך לעשות עמו חסד ולהציל אתו ממנו. כך הייתה אמו של ר' תנחום בר' חייא עושה, ביום שהייתה לוקחת לו ליטרא אחת של בשר לוקחת לו שתים, אחת לו ואחת לעניים. ביום שהייתה לוקחת לו אגודה אחת של ירק הייתה לוקחת לו שתים, אחת לו ואחת לעניים. מפני מה ברא הקב"ה עניים ועשירים, כדי שיהיו מתפרנסין אילו מאילו, על שם גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת שם). ד"א ביום טובה היה בטוב (קהלת שם). א' ר' אחא ביום טובתה של תורה היה עמה בטובה, וביום רעה ראה, לכשיגיע אותו היום שכתוב בו פחדו בציון חטאים וג' (ישעיה לג:יד), תהא מן הרואין ולא מן הנראין, תהא מטברטי ולא מיקנגריא, תהא מאותן שכת' בהן ויצאו וראו בפגרי אנשים (ישעיה סו:כד) ולא מאותן שכתו' בהן כי תולעתם לא תמות ואשם וג' (שם). מפני מה ברא הק' גיהנם וגן עדן, כדי שיהו מצילות זו מזו. וכמה ריוח יש ביניהם, ר' יוחנן או' כותל, ור' חנינא א' טפח, ורבנין אמרין שתיהן שוות. א"ר לוי, א' הקב"ה לישר' בניי אותם הקרבנות שהכתבתי לכם בתורה היו זהירים בהן, שאין פרקליט טוב לירידת הגשמים יותר מן הקרבנות. לפיכך צריך הכת' לומר ביום השמיני עצרת וג' (במדבר כט:לה).