באר מים חיים
ועל הדבר הזה אמרו חז"ל (עיין בראשית רבה א', ב' ומובא ברש"י) ומה טעם פתח בבראשית כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים שאם יאמרו האומות לסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה אומות הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה כו' וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו עד כאן. כי ידוע מה שאמרו חז"ל (פסחים פ"ז:) לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, והם הניצוצות הקדושות אשר מעלים עם בני ישראל בכל מקום שהם בבחינת מצא מין את מינו וניעור, כי הניצוצות ההם, גם הם שם בבחינת גלות וכשגולין ישראל לשם, אז מתדבקין אליהם כל חיות וניצוצי קדושה הנמצא שם מין במינו, בדרך התדבקות אור באור כביטול אור נר קטן כשיעמוד נגד המדורה הגדולה ואז כשיוצאין ישראל משם מוציאין כל חיותם אשר היה להם מימי קדם, בסוד הכתוב (קהלת ח', ט') עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. וידוע פירושו בשם האר"י זלה"ה עת אשר שלט האדם מקליפה באדם דקדושה לרע לו ודאי הוא כי אחר שיצא משם יוצא מאתו כל בחינת ניצוצות הקדושות אשר היה שם מכבר בבחינת מצא מין את מינו ועל זה אמר הכתוב (איוב כ', ט"ו) חיל בלע ויקיאנו. כלומר שמוכרח להקיא כל אשר נמצא אתו מקדם ועל כן כשירד אברהם אבינו למצרים נאמר ביציאתו משם (בראשית י"ג, א') ויעל אברם ממצרים וגו' ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב וגו' ולא כיוונה התורה הקדושה על הבלי שטות עולם הזה להאריך בסיפורם, כי אם על העלאת ניצוצי קדושה שהוציא משם על ידי התדבקותם אליו כשבא לשם.
ליקוטי מוהר"ן
(וְגַם מֵהַמִּדָּה רָעָה בְּעַצְמָהּ שֶׁיּוֹרֵד לְהַכְנִיעָהּ אֵין לוֹ שׁוּם תְּפִיסָה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק מַה שֶּׁיּוֹרֵד לְתוֹכָהּ הוּא לְהַכְנִיעָהּ וּלְהַשְׁפִּילָהּ, בִּבְחִינַת (בראשית י״ג:א׳): וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם).
באר מים חיים
ואך כשרוצה ללכת לשוק ושם יראה לפניו מכל תשוקת חמדת העולם מגזל, והרהורים וכדומה וירא לנפשו פן ח"ו יפול ברשת הטמונה לרגליו מפח היצר הרע וסיעתו. הנה זאת העצה היעוצה אליו, אשר קודם הליכתו לשווקים ורחובות יקדש עצמו ככל אשר יוכל שאת, בתפילה בכוונה ולימוד קצת תורה לשמה באהבה ויקשור עצמו בכל עוז ותעצומות עם כל פרטי רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו למלך עולמים ברוך הוא ויטע בלבו אהבתו ויראתו להשריש בלבבו אשר אין אהבה בעולם מכל מחמדי צוף עולם הזה ותענוגיו כאהבת חמדת חשוקת דביקת הבורא ברוך הוא. וימשוך יראת ה' על פניו אשר חלילה לו לעבור על רצונו יתברך בשום אופן בעולם מרוב מורא ופחד. וידוע אשר בלעם שהיה תוקף הקליפה והרע, אמר (במדבר כ"ב, י"ח) לא אוכל לעבור את פי ה' אלהי לעשות קטנה או גדולה. ומכל שכן אדם ישראל אשר נשמתו חלק אלוה ממעל. ובזה יצא לשוק ולא יירא ולא יפחד מגבורת יצרו וכאשר יראה לפניו מדברי טוב ורע ודאי ידע להפריש האוכל מהפסולת לבחור בטוב ולמאוס ברע ונכון יהיה לבו בטוח בה' שיעזרנו על דבר כבוד שמו כי הקדיש מקודם כל תאוותיו לה' וכן עשה אברהם אבינו ע"ה שטרם הלוכו למצרים מדור הקליפה נטע אהלו בארץ הקדושה ובנה שם מזבח בכדי שידביק וישריש עצמו קודם בקדושה דמאריה ולא יזיק לו טומאת מצרים וכן עלתה לו ויעל וגו' במקנה כבד וגו' (בראשית י"ג, א').