מדרש על בראשית 14:14: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

כ״ט) גימטריא, מנין שדורשין גימטריא באגדה? אם לחשבון הרי הוא אומר שמונה עשר ושלש מאות (בראשית י״ד:י״ד) דעולה למנין אליעזר, ואם לתמורת האותיות הרי כבר אמור לב קמי (ירמיהו נ״א:א׳) בחילוף האותיות כשדים=לב קמי שמחליפין באותיות אתב״ש.

פס'. ויאמר יי אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש. והדבור הראשון מה נאמר לו ר' אלעזר בן עזריה משלו משל לחולה שנכנס הרופא אצלו בראשונה אמר לו אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב ובשניה אמר לו אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שמא תמות כדרך שמת פלוני וזה זירזו יותר מן הראשון לכך נאמר ויאמר יי אל משה דבר אל אהרן אחיך שאמרתיך עליו (שמות ד׳:י״ד) הלא אהרן אחיך הלוי וגו' וראך ושמח בלבו. ואל יבוא בכל עת. ואם בא הוא מת כדרך שמתו שני בניו. אחיך. בלא יבוא ואין אתה בלא יבוא. ד"א אחיך לרבות את הבנים וכן הוא אומר (בראשית י״ד:י״ד) וישמע אברם כי נשבה אחיו והוא לוט בן אחיו. ואל יבא בכל עת. זה יום הכפורים. מבית לפרוכת זה לפני ולפנים. ולא ימות. הרי זה עונש. כי בענן אראה על הכפורת. הרי זו אזהרה. ולמה נסמכה מיתת שני בני אהרן לפרשת יום הכפורים ללמדך שמיתת הצדיקים מכפרת כיום הכפורים:

וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ (שה״‎ש א, ג). אָמַר רַבִּי יַנַּאי בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, הָרִאשׁוֹנִים, רֵיחַ מִצְוֹת נָתַתָּ לָהֶם. לִבְנֵי נֹחַ, שֶׁבַע. עָמַד אַבְרָהָם, נָתַתָּ לוֹ מִילָה. לְיַעֲקֹב, אֵבֶר מִן הַחַי. כְּשֶׁעָמַדְנוּ לִפְנֵי הַר סִינַי, נָתַתָּ לָנוּ מִצְוֹת כְּאָדָם שֶׁמְּעָרֶה מִפִּי חָבִית. שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, מַהוּ תּוּרַק. אָמַר רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שִׁילָא, מְזָרְזִין עַל מִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ. וְאֵין לְשׁוֹן תּוּרַק אֶלָּא לְשׁוֹן זַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו (בראשית יד, יד). דָּבָר אַחֵר, שֶׁמֶן תּוּרַק שְׁמֶךָ, נִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְשֶׁמֶן, וְנִמְשְׁלָה לְמַיִם. לְמַיִם, דִּכְתִיב: הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם (ישעיה נה, א). מָה הַמַּיִם אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלֹא הֵם וְאָדָם מְטַהֵר עַצְמוֹ בָּהֶם, כָּךְ אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלֹא תּוֹרָה וְהַתּוֹרָה מְלַמֶּדֶת אֶת הָאָדָם הֵיאַךְ יִטָּהֵר. וּמָה הַמַּיִם אֵין אָדָם נוֹטֵעַ אִילָן וְלֹא בּוֹנֶה בַּיִת אִם אֵין לוֹ מַיִם, כָּךְ אֵין הָעוֹלָם יָכוֹל לַעֲמֹד בְּלֹא תּוֹרָה. וּמַה הַמַּיִם חַיִּים לָעוֹלָם, כָּךְ הַתּוֹרָה חַיִּים לָעוֹלָם. מָה הַמַּיִם כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לָשׁוּט בָּהֶם אוֹבֵד עַצְמוֹ מִן הָעוֹלָם, כָּךְ כָּל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִמְצֹא דִּבְרֵי תּוֹרָה, אוֹבֵד מִן הָעוֹלָם. מָה הַמַּיִם נִמְשָׁכִין לְכָל מָקוֹם שֶׁיִּרְצֶה, כָּךְ הַתּוֹרָה מְשׁוּכָה בְּכָל הָעוֹלָם. וּמָה הַמַּיִם אֵין מִתְקַיְּמִים לֹא בְּגָרְגִיּוֹת שֶׁל כֶּסֶף וְלֹא בְּגָרְגִיּוֹת שֶׁל זָהָב אֶלָּא בְּשֶׁל חֶרֶס, כָּךְ אֵין הַתּוֹרָה מִתְקַיֶּמֶת בְּגַסֵּי הָרוּחַ, אֶלָּא בְּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ נְמוּכָה עָלָיו. וְאָמַר רַבִּי אֶחָא, וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא (איוב כח, יב). מַהוּ מֵאַיִן. מֵאוֹתָן שֶׁעוֹשִׂין עַצְמָן כְּאַיִן. וּמָה הַמַּיִם הַלָּלוּ אֵין אָדָם מַשְׁגִּיחַ עֲלֵיהֶם, כָּךְ הִיא הַתּוֹרָה. אַתָּה מוֹצֵא שֶׁנִּמְשְׁלָה כִּדְבַשׁ, דִּכְתִיב: וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוֹפִים (תהלים יט, יא), מָה הַדְּבַשׁ אֵינוֹ מְזֹהָם, כָּךְ הַתּוֹרָה אֵינָהּ מְזֹהֶמֶת, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ (משלי ח, ח). וְנִמְשְׁלָה הַתּוֹרָה לְשֶׁמֶן, מָה הַשֶּׁמֶן מֵבִיא אוֹרָה לְכָל הָעוֹלָם, כָּךְ הַתּוֹרָה אוֹרָה לָעוֹלָם. וּמָה הַשֶּׁמֶן הַזֶּה נִכְתָּשׁ וְכָל מַה שֶּׁנִּכְתַּשׁ הוּא מְשֻׁבָּח, כָּךְ הַתּוֹרָה כָּל מִי שֶׁהוּא נוֹגֵעַ בָּהּ, הוּא מְשֻׁבָּח לִבְעָלֶיהָ. אַתָּה מוֹצֵא כָּל הַמַּשְׁקִין אַתָּה יָכֹל לַזַּיְפָן וְלִתֵּן לְתוֹכָן מַשְׁקִין אֲחֵרִים, אֲבָל הַשֶּׁמֶן הַזֶּה אַתָּה נוֹתְנוֹ בְּכָל מַשְׁקֶה שֶׁיִּרְצֶה וְהוּא עוֹלֶה לְמַעְלָה. כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵן נְתוּנִים בַּתַּחְתּוֹנָה, הֲרֵי הֵם כְּשֶׁמֶן הַזֶּה שֶׁהִיא נְתוּנָה לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.