מדרש על בראשית 14:24: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

(דף פט) ואמר רבא בשכר שאמר אברהם (שם יד כג) אם מחוט ועד שרוך נעל זכו בניו לב׳ מצות לחוט של תכלת ולרצועה של תפלין בשלמא רצועה של תפלין כתיב (דברים כח י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ותניא ר״א הגדול אומר אלו תפלין שבראש אלא חוט של תכלת מאי היא דתניא ר״מ אומר מה נשתנה תכלת מכל הצבעונין מפני שתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לאבן ספיר ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד דכתיב (שמות כד י) ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו וגו׳ וכתיב (יחזקאל א כו) כמראה אבן ספיר דמות כסא. א״ר אבא קשה גזל הנאכל שאפילו צדיקים גמורים אינן יכולין להחזירו שנאמר (בראשית יד כד) בלעדי רק אשר אכלו הנערים:

לז וְאָמַר רָבָא: בִּשְׂכַר שֶׁאָמַר אַבְרָהָם [אָבִינוּ]: (שם יד) "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל", זָכוּ בָּנָיו לִשְׁתֵּי מִצְווֹת; לְחוּט שֶׁל תְּכֵלֶת, וּרְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין. בִּשְׁלָמָא רְצוּעָה שֶׁל תְּפִלִּין, כְּתִיב: (דברים כ״ח:י׳) "וְרָאוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ", וְתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הַגָּדוֹל אוֹמֵר: אֵלּוּ תְּפִלִּין שֶׁבָּרֹאשׁ. אֶלָּא חוּט שֶׁל תְּכֵלֶת, מַאי הִיא? דְּתַנְיָא: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מַה נִּשְׁתַּנָּה תְּכֵלֶת מִכָּל הַצִּבְעוֹנִין? מִפְּנֵי שֶׁתְּכֵלֶת דּוֹמֶה לַיָּם, וְיָם דּוֹמֶה לָרָקִיעַ, וְרָקִיעַ דּוֹמֶה לְאֶבֶן סַפִּיר, וְאֶבֶן סַפִּיר דּוֹמֶה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, דִּכְתִיב: (שמות כ״ד:י׳) "וַיִּרְאוּ אֵת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתַחַת רַגְלָיו" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (יחזקאל א׳:כ״ו) "כְּמַרְאֵה אֶבֶן סַפִּיר דְּמוּת כִּסֵּא". אָמַר רַבִּי אַבָּא: קָשֶׁה גֶּזֶל הַנֶּאֱכָל, שֶׁאֲפִלּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָן יְכוֹלִין לְהַחֲזִירוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית י״ד:כ״ד) "בִּלְעָדַי, רַק אֲשֶׁר אָכְלוּ הַנְּעָרִים".

לַמָּקוֹם הַהוּא קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית וּמִקֶּדֶם אֲשֶׁר לֹא נַעֲשׂוּ (ישעיה מו, י), שֶׁהַכֹּל הָיָה צָפוּי לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֶשְׁכּוֹל אוֹהֲבוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הָיָה, וְנִקְרָא אֶשְׁכּוֹל, עַל אוֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל שֶׁעֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לִכְרֹת מִמְּקוֹמוֹ. וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְגוֹ', וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגוֹ', אֶפֶס כִּי עַז הָעָם. כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל מְסַפְּרֵי לָשׁוֹן הָרַע, פּוֹתְחִין בְּטוֹבָה וּמַשְׁלִימִין בְּרָעָה. עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בָּאָרֶץ. מָה רָאוּ לִפְתֹּחַ בַּעֲמָלֵק. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְתִינוֹק שֶׁסָּרַח וְלָקָה בִּרְצוּעָה. כְּשֶׁמְּבַקְּשִׁין לְהַפְחִידוֹ, מַזְכִּירִין לוֹ הָרְצוּעָה שֶׁלָּקָה בָּהּ. כָּךְ הָיָה עֲמָלֵק רְצוּעָה רָעָה לְיִשְׂרָאֵל. וּמָה רָאָה לֵישֵׁב לוֹ עַל הַסְּפָר עַל דֶּרֶךְ כְּנִיסָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ. אֶלָּא כָּךְ צִוָּהוּ עֵשָׂו זְקֵנוֹ לְקַדְּמָן לַדֶּרֶךְ. וְעָקַר מִמְּקוֹמוֹ וְיָשַׁב לוֹ בַּדֶּרֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵב בָּהָר הַהוּא (במדבר יד, מה). וְהַכְּנַעֲנִי יוֹשֵׁב עַל הַיָּם, אֵלּוּ הַגִּבּוֹרִים יוֹשְׁבִין עַל הַדֶּרֶךְ וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן. כָּךְ נִתְכַּוְּנוּ הַמְּרַגְּלִים לִשְׁבֹּר לִבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיָנִיאוּ אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.