תנחומא בובר
ד"א עד שיפוח היום, עד שיופיע מלכותו של הקב"ה בעלם הזה, ונסו הצללים, אלו צללי המלכיות, אלך לי אל הר המור, זה ירושלים, שנאמר באתי לגני אחותי כלה אריתי מורי עם בשמי (שה"ש ה א). אל גבעת הערלות, שנטל את הערלות ועשאן גבעה, לפיכך נגלה עליו הקב"ה, שנאמר וירא אליו, וכיון שראו המלאכים כך, הלכו גם הם עם הקב"ה, שנאמר וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים וגו' (בראשית יח ב), וכן דוד משבח כל ארחות ה' חסד ואמת, (תהלים כה י), מהו כל ארחות ה' חסד ואמת, התורה תחלתה חסד, וסופה חסד, ואמצעיתה חסד, תחילתה חסד מנין, אתה מוצא כשיצר הקב"ה חוה קישטה והביאה לאדם, שנאמר ויבן ה' אלהים את הצלע וגו' (בראשית ב כג), מהו ויבן, אמר ר' אבהו בערביא קורין לגדילתא בנייתא, וסופה חסד במיתת משה כשהקב"ה נטפל לו בכבודו, שנאמר ויקבור אותו בני (דברים לד ו), באמצעיתא חסד באברהם שנאמר ואתנה את בריתי ביני ובינך (בראשית יז ב), כיון שנגלה עליו הקב"ה היה יושב, שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום (שם יח ב), בא אברהם לעמוד, א"ל הקב"ה אל תצטער לעמוד שב לך, שנאמר נאום ה' לאדני שב לימיני (תהלים קי א). א"ל אברהם וכי כך הוא דרך ארץ שאני יושב ואתה עומד, א"ל הקב"ה אל תצטער, זקן אתה בן מאה שנה שב, א"ל הקב"ה חייך בשביל שאתה יושב ואני עומד, עתידין בניך בני ג' שנים, בני ד' שנים, לישב בבתי מדרשות ובבתי כנסיות ואני עומד עליהם, שנאמר אלהים נצב בעדת אל (שם פב א), התחיל אברהם לקלס להקב"ה, ותתן לי מגן ישעך (שם יח לו), כשרדפו המלכים, שנאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך (בראשית טו א), וימינך תסעדני (תהלים שם), כשאחזת עמי הערלה והייתי חותך, וענותך תרבני (שם שם), שאני יושב ואתה עומד.
מדרש תנחומא
וְהָיָה יוֹשֵׁב אַבְרָהָם וְתָמֵהַּ הֵיאַךְ יִמּוֹל. כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו? וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו. כֵּיוָן שֶׁנָּפַל עַל פָּנָיו, רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאוֹתוֹ מָקוֹם וַעֲקָצוֹ עַקְרָב, וְנִמְצָא מָהוּל. מִנַּיִן? מִן מַה שֶּׁכָּתוּב, וַיְדַבֵּר אִתּוֹ אֱלֹהִים לֵאמֹר אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ, הֲרֵי אַתָּה מָהוּל. וּכְתִיב: בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזּה נִמּוֹל אַבְרָהָם. מָל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא נִמּוֹל.