מדרש על בראשית 17:8: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

ונתתי לך. מיכן שלא ירשו ישראל את ארץ כנען מאבותיהם אלא בזכות המילה, על מנת כן ניתנה הארץ לאברהם על שימול, ועל מנת כן ניתנה ליצחק וליעקב על שימולו, ועל דבר זה צוה הקב"ה ליהושע לימול את ישראל בעת שבאו ליכנס לארץ שאלמלא לא היו מולין לא היו יכולים להכנס לארץ:

[ד] ר' יעקב בר אביי בשם ר' יהוד' בר' סימון ר' יוחנ' ור' שמע' בן לקיש. ר' יוחנ' א' לעול' לא תהא מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר זכה אבינו אברהם לירש את ארץ כנען, הד' דכת' ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך וג' (בראשית יז:ח), על מנת, ואתה את בריתי תשמר (שם ט). ר' שמעון בן לקיש א' לעולם לא תהיה מצות העומר קלה בעיניך שעל ידי מצות העומר הקב"ה משים שלום בין איש לאשתו, הד' דכת' והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה וג' (במדבר ה:טו). ר' אבהו אמ' לה ר' סימון אמ' לה ר' יהוש' בן לוי אמ', היא שעמדה להם בימי גדעון, ויבא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלם חלמתי והנה צליל לחם שעורים וג' (שופטים ז:יג). מה הוא צליל, רבנין אמרין על שצלל עליהם אותו הדור מן הצדיקים. ובזכות מה ניצלו, בזכות צליל לחם שעורים. ואיזו זו, זו מצות העומר. ור' שמואל בר נחמן אמ' היא שעמדה להם בימי חזקיה, והיה כל מעבר מטה מוסדה אשר וג' (ישעיה ל:לב). וכי יש מלחמות תנופה באותו הדור, אלא הוי או' זו מצות העומר. ורבנין אמרין היא שעמדה להם בימי יחזקאל, ואתה קח לך חיטים ושעורים ופול ועדשים ודוחן וכוסמין ונתתה אותם בכלי אחד ועשית אתם לך ללחם (יחזקאל ד:ט), ואמ' ר' חמה בר' חנינה ריבה בה שעורים. ר' שמואל בר נחמן אמר דברים שהיו מריצים את בני מעיים. שמואל אמ' תמן אמרין עבדין מנה חררה לכלבה ולא טעמ'. מטרונא שאלה את ר' יוסי בן חלפתא אמרה לו כמה צער נצטער אותו הצדיק, כמה עבדים כמה שפחות יש לו והן מבזבזין במאכל ובמשתה. אמ' לה להודיעך שבכל מקום שישר' בצער הצדיקים החיים עמהם בצער. ר' לוי אמ' היא שעמדה להם בימי המן. את מוצא כיון שראה מרדכי להמן בא לקראתו והסוס בידו, א' דומה אני שהרשע הזה בא להרגני, א' לתלמידיו ברחו לכם לא תכוו בגחלתי, אמרין ליה בין מחיים בין ממות עימך אנן. מה עשה, נתעטף בטליתו ועמד לו להתפלל. אתא ההוא רשיעא ויתב ליה גביהון, א' להון במה אתון עסיקין, אמרין ליה במצות העומר שהיו ישר' מקריבין בבית המקדש. אמ' לון ודמה הוה הדין עומרה, דכסף דדהב דחיטין דשערין, אמרין ליה דשערין. אמר לון בכמן הוה טימי דידה, בעשרה קינטינרין, אמרין ליה סגין סגין בעשרה מניי. אמ' לון קומון דנצחון עשרתי מניכון לעשרתי אלפי קנטרינרין דכספ'. כיון דחסל מי מצלי אמ' ליה סב לבוש הדן לבושה. אמר לה מה את מבזה מלכותה, אית בר נש לביש לבושה דמלכ' דלא סחי. אזל בעי בלנהא ולא אשכחי'. מה עבד, אסר זוניתיה, על ואסחותיה. כיון דנפק אמ' ליה סב לבוש הדן כלילא. אמ' לי' מה את מבזי מלכותה, אית לך בר נש לביש כלילא דמלכא דלא מספר. אזל בעי ספרא ולא אשכחיה. מה עבד, אזל לבייתיה ואייתי מני ספריה ויתב ליה מספר ליה. שרי מיתנח. אמ' ליה מה לך מיתנח, אמ' ליה לא ווי ליה לאבויי דההוא גברא מעביד קומיס פנטון קומיס קלטור עבד בלניי וספר. אמ' ליה ומה היא שאילה לך, לית אנה חכים לאבויי דההוא גברא בלנאי וספר בכפר קריינוס ואת משכח דאילין מני ספירה דידיה. אמ' ליה קום רכיב על הדן סוסיא, אמ' ליה לית בי חילה דאנה גבר סב. אמ' ליה ולית אנה גבר סב, אמ' לה ולא את הוא דגרמת לנפשך. אמ' ליה קום דאנה ממיך קדלי ואת דריס עלוי וסליק ורכב, למקיימה לכון מה דאמ' כתבה, ואתה על במותימו תדרוך (דברים לג:כט). וכיון שרכב על הסוס התחיל מקלס להקב"ה ואו' ארוממך י"י כי דליתני ולא שמחת אויבי לי, י"י אלהי שועתי אליך ותרפאני, י"י העלית משאול נפשי חייתני מירדי בור (תהלים ל ב-ד). תלמידיו מה היו או', זמרו לי"י חסידיו והודו לזכר קדשו, כי רגע באפו חיים ברצונו בערב ילין בכי ולבקר רינה (שם ה-ו). אותו הרשע מה היה או', ואני אמרת בשלוי בל אמוט לעולם, י"י ברצונך העמדת להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל (שם ז-ח). אסתר מה היתה אומרת, אליך י"י אקרא ואל י"י אתחנן, מה בצע בדמי ברדתי אל שחת היודך עפר היגיד אמיתך (שם ט-י). ישר' מה היו או', שמע י"י וחנני י"י היה עוזר לי, הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה (שם יא-יב). א"ר פנח' בקרית שמע היה עסוק ולא הפסיק, למען יזמרך כבוד לא ידום וג' (שם יג). חסילה.

דָּבָר אַחֵר, אִישׁ אִישׁ וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית יז, ח): וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ וגו', וְנָתַתִּי לְךָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים כג, טו): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי ה, ז י): וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי וגו' הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַּרְכֶּךָ וגו', פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים וגו' פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ וגו'. מַהוּ וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי, מְדַבֵּר בַּעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וּבְשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ בָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, א): בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם וגו', שִׁמְעוּ לִי, הִזְהִירָם שֶׁיְקַיְּמוּ אֶת הַשְּׁמִיעָה (משלי ה, ז): וְאַל תָּסוּרוּ מֵאִמְרֵי פִי, הִזְהִירָם שֶׁיְקַיְּמוּ אֶת הָעֲשִׂיָּה כְּשֵׁם שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם בְּסִינַי (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, לְפִי שֶׁעַל עֲבֵרוֹת שְׁנֵיהֶם גָּלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יח, יא יב): וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל וגו' עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל ה'] וגו' וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא עָשׂוּ, (משלי ה, ח): הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַּרְכֶּךָ, הִזְהִירָם שֶׁיִּתְרַחֲקוּ הַזְּנוּת מֵהֶם. (משלי ה, ח): וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ, הִזְהִירָם עַל הָעֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן (ויקרא יח, ו): אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה, (משלי ה, ט): פֶּן תִּתֵּן לַאֲחֵרִים הוֹדֶךָ, שֶׁיְּאַבְּדוּ מַלְכוּתָם וְתִנָּשֵׂא לַגּוֹיִם, וְאֵין הוֹדֶךָ אֶלָּא מַלְכוּת, כְּמָה דְתֵימָא (דניאל יא, כא): וְלֹא נָתְנוּ עָלָיו הוֹד מַלְכוּת, (משלי ה, ט): וּשְׁנֹתֶיךָ לְאַכְזָרִי, נָתְנוּ שְׁנוֹתֵיהֶם לְמַלְאָךְ אַכְזָרִי, שֶׁקָּרְבוּ יְמֵיהֶם וּשְׁנוֹתֵיהֶם לֵאָבֵד, כְּמָה דְתֵימָא (יחזקאל כב, ד): וַתַּקְרִיבִי יָמַיִךְ וַתָּבוֹא עַד שְׁנוֹתָיִךְ וגו', (משלי ה, י): פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ שֶׁגָּלוּ מֵאַרְצָם וְיָשְׁבוּ זָרִים בִּמְקוֹמָם וְאָכְלוּ כֹּחָם וִיגִיעָם. וְאֵין כֹּחֶךָ אֶלָּא כֹּחַ אַרְצָם, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ד, יב): כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה וגו', וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁהִגְלָה מֶלֶךְ אַשּׁוּר לַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים הוֹשִׁיב זָרִים בְּאַרְצָם, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב יז, כד): וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וגו', הֱוֵי: פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ, (משלי ה, י): וַעֲצָבֶיךָ בְּבֵית נָכְרִי, אֵין עֲצִיבָה אֶלָּא בָנִים, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ג, טז): בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים. דָבָר אַחֵר, וַעֲצָבֶיךָ זוֹ יְגִיעַת הָאָרֶץ, לוֹמַר שֶׁיֹּאכְלוּ בְּעִצָּבוֹן כָּל מַה שֶּׁיֹּאכְלוּ בְּאֶרֶץ נָכְרִיָה, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ג, יז): בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה וגו'. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וַיֶּגֶל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וגו'. כָּל זֹאת אֵרַע לָהֶם לַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים עַל שֶׁהָיוּ שְׁטוּפִים בִּזְנוּת אֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁעָלָיו נֶחְתַּם גְּזַר דִּין, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (עמוס ו, ד): הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם וגו', שֶׁהָיוּ מַסְרִיחִים מִטּוֹתֵיהֶם בְּשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהֶם, שֶׁהָיוּ מַחְלִיפִים נְשׁוֹתֵיהֶם זֶה לָזֶה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (עמוס ו, ז): לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים וְסָר מִרְזַח סְרוּחִים, אוֹתָהּ שָׁעָה תָּסוּר שִׂמְחַת הַסְּרוּחִים. וְכֵן מִיכָה מִתְנַבֵּא עֲלֵיהֶם (מיכה ב, ט): נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ מֵעַל עֹלָלֶיהָ תִּקְחוּ הֲדָרִי לְעוֹלָם, מַגִּיד הַכָּתוּב שֶׁהָיוּ מְעַנִּים נְשֵׁי אֲנָשִׁים וַאֲסָרוּם אוֹתָן עַל בַּעֲלֵיהֶן וְהֵן מְגָרְשִׁין אוֹתָן, הֱוֵי: נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ, זֶה בֵּית בַּעְלָהּ, שֶׁהָיְתָה מִתְעַנֶּגֶת בּוֹ, מַהוּ: מֵעַל עֹלָלֶיהָ תִּקְחוּ הֲדָרִי לְעוֹלָם, לֹא הָיָה לִי בָּעוֹלָם הָדָר אֶלָּא הָעוֹלְלִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים ח, ג): מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז, וַאֲנִי מִתְהַדֵּר בָּהֶם, כְּמָה דְתֵימָא (משלי יד, כח): בְּרָב עָם הַדְרַת מֶלֶךְ, וְאַתֶּם עֲשִׂיתֶם אוֹתָם מַמְזֵרִים, בִּטַּלְתֶּם אוֹתוֹ הָדָר שֶׁלִּי, שֶׁאֵין אֲנִי חָפֵץ בְּמַמְזֵרִים, שֶׁכֵּן כְּתִיב (דברים כג, ג): לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה' וגו', מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (מיכה ב, י): קוּמוּ וּלְכוּ כִּי לֹא זֹאת הַמְּנוּחָה בַּעֲבוּר טָמְאָה תְּחַבֵּל וְחֶבֶל נִמְרָץ, אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עַל שְׁאָר עֲבֵרוֹת הָיִיתִי מַאֲרִיךְ אַפִּי עִמָּכֶם, כֵּיוָן שֶׁפְּשַׁטְתֶּם בַּנִּאוּף קוּמוּ וּלְכוּ וגו', מַהוּ וְחֶבֶל נִמְרָץ, אֲנִי אָמַרְתִּי (דברים לב, ט): כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתוֹ, אֲנִי נָטַלְתִּי יַעֲקֹב לְנַחֲלָה וְהוּא הָיָה חֶלְקִי, לְפִי שֶׁהָיָה זַרְעוֹ דּוֹמֶה לְחֶבֶל שֶׁהוּא מְשֻׁלְשָׁל זֶה בָּזֶה, שֶׁהָיוּ כֻּלָּם מְיֻחָסִים בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶם, וְלֹא הָיָה זֶרַע אַחֵר מַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, שֶׁכֻּלָּם שׁוֹמְרִים עַצְמָן מִן הַנִּאוּף וְלֹא הָיָה שָׁם מַמְזֵרוּת, כֵּיצַד, כְּתִיב (דברי הימים א ה, ל): אֶלְעָזָר הוֹלִיד אֶת פִּינְחָס פִּינְחָס הֹלִיד אֶת אֲבִישׁוּעַ, וְכֵן כֻּלָּם, וְהַשַּׁלְשֶׁלֶת בָּאָה כָּךְ, וְאַתְּ נִכְנַסְתָּ עַל אֵשֶׁת חֲבֵרְךָ וְטִמֵּאתָ אֶת הַנַּחֲלָה, הֵיאַךְ הוּא מוֹנֶה פְּלוֹנִי בְּנִי וְהוּא אֵינוֹ בְּנוֹ, שֶׁהוּא מַמְזֵר, פָּסַקְתָּ אֶת הַחֶבֶל, הֱוֵי: וְחֶבֶל נִמְרָץ, מַהוּ נִמְרָץ, "נוֹאֵף "מַמְזֵר "רָשָׁע "צוֹרֵר. הָא לָמַדְתָּ בַּעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּין אֶלָּא בַּעֲוֹן הַנִּאוּף. וּמִנַּיִן לְשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין שֶׁלֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם אֶלָּא עַל הַנִּאוּף, שֶׁכֵּן יִרְמְיָה צוֹוֵחַ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים בִּימֵי מְנַשֶּׁה עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל רָעוֹת יוֹתֵר מֵהֶם, לֹא הֶחֱרַבְתָּ אוֹתָם אֶלָּא בְּיָמַי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ד, יט): מֵעַי מֵעַי אוֹחִילָה קִירוֹת לִבִּי וגו', אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּימֵי מְנַשֶּׁה אַף עַל פִּי שֶׁהִכְעִיסוּ אוֹתִי הָיוּ הַבָּנִים בְּנֵי אֲבוֹתָם, עַכְשָׁו בְּנֵי זִמָּה הֵם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ירמיה ד, כב): כִּי אֱוִיל עַמִּי וגו', מַה כְּתִיב בְּסוֹף הַפָּרָשָׁה (ירמיה ה, ח): סוּסִים מְיֻזָּנִים מַשְׁכִּים הָיוּ אִישׁ אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ יִצְהָלוּ, אַף עַל פִּי שֶׁעָבְרוּ עַל הַמִּצְווֹת כֻּלָּם וְכָפְרוּ בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְתֵימָא (ירמיה ה, יב): כִּחֲשׁוּ בַּה', הוּא מַאֲרִיךְ אַפּוֹ, וְעַל הַנִּאוּף נֶחְתַּם עֲלֵיהֶם גְּזַר דִּין, שֶׁכֵּן כְּתִיב אַחֲרָיו (ירמיה ה, ט): הַעַל אֵלֶּה לוֹא אֶפְקֹד נְאֻם ה' וגו', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַכֹּל אֲנִי כּוֹבֵשׁ, וְעַל הַזִּמָּה אֲנִי כּוֹעֵס, הֲרֵינִי מוֹסְרָן לַמַּלְכֻיּוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַחֲרָיו (ירמיה ה, י): עֲלוּ בְשָׁרוֹתֶיהָ וגו'. פֶּן יִשְׂבְּעוּ זָרִים כֹּחֶךָ, וְכֵן אָמַר לָהֶם משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל, בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם יוֹצְאִים לַמִּלְחָמָה הִזָּהֲרוּ שֶׁלֹא יִהְיֶה בָּכֶם עֲוֹן נִאוּף, שֶׁאִם יֵשׁ עֲוֹן זִמָּה בֵּינֵיכֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם הוּא יָשׁוּב מֵאַחֲרֵיכֶם וְאַתֶּם נִמְסָרִים בְּיַד שׂוֹנְאֵיכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים כג, טו): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ וגו' וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ, מַהוּ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ, אָמַר לָהֶם משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל הֱווּ יוֹדְעִין שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ בְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּא נִקְרָא אֱלֹהֶיךָ, אֶלָּא בִּזְמַן וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, וְאוֹתָהּ שָׁעָה הוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בֵּינֵיכֶם וְהוּא מַצִּיל אֶתְכֶם מִיַּד אוֹיְבֵיכֶם וּמוֹסֵר שׂוֹנְאֵיכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִילְךָ וגו'. וּמִנַּיִן שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִקְרְאוּ קְדוֹשִׁים בְּעֵת שֶׁשּׁוֹמְרִים עַצְמָן מִן הַנִּאוּף וּמִן הַזִּמָּה, שֶׁכֵּן כְּתִיב (ויקרא כ, ז): וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם, מִכָּאן בִּזְמַן שֶׁהֵם קְדוֹשִׁים הוּא לָהֶם לֵאלוֹהַּ, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (ויקרא כ, ח): וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם, אֵימָתַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַדֵּשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל, בִּזְּמַן שֶׁהֵם שׁוֹמְרִים חֻקָּיו, וּמַה הֵם הַחֻקִּים, אֵלּוּ הָעֲרָיוֹת, דִּכְתִיב נִאוּף אֵשֶׁת אִישׁ בָּרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ, י): אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף, וּמָה רָאָה לְהַפְסִיק קִלְלַת אָב וָאֵם בֵּין הַקִּדּוּשׁ לַנִּאוּף, שֶׁכֵּן בַּתְּחִלָּה כְּתִיב (ויקרא כ, ט): אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו, לְפִי שֶׁכָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִי גָרַם לַבֵּן שֶׁיְקַלֵּל אָבִיו, הַנִּאוּף, לְפִי שֶׁהוּא סָבוּר בְּבַעַל אִמּוֹ שֶׁהוּא אָבִיו וּמְכַבְּדוֹ, וְסָבוּר בַּנּוֹאֵף שֶׁאֵינוֹ אָבִיו וּמְקַלְּלוֹ. כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר (שמות כא, טו טז): וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ, וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ, וְכִי מָה רָאָה לְהַפְסִיק גּוֹנֵב נֶפֶשׁ בֵּין מַכֶּה לִמְקַלֵּל, וַהֲלוֹא לֹא הָיָה רָאוּי לְהַפְסִיק בֵּינֵיהֶם, לְפִי שֶׁמַּכֶּה וּמְקַלֵּל שְׁנֵיהֶם נֶאֱמָרִים בְּעֹנֶשׁ אָבִיו וְאִמּוֹ, לָמָּה עָשָׂה כֵן, לְלַמֶּדְךָ שֶׁעַל זֶה נִתְחַיֵּב גּוֹנֵב נֶפֶשׁ מִיִּשְׂרָאֵל לְאַחַר שֶׁהוּא מַכֶּה אָבִיו וְאִמּוֹ וּמְקַלְּלָם, לְפִי שֶׁאֵינוֹ גָּדֵל עִמָּם וְאֵינוֹ מַכִּירָם, אַף כָּאן לְכָךְ הִפְסִיק בֵּין הַקִּדּוּשׁ לַזְּנוּת מְקַלֵּל אָבִיו, לְפִי שֶׁכָּל מִי שֶׁבָּא עַל אַחַת מִכָּל עֲרָיוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה, פְּעָמִים שֶׁמּוֹלִיד בֵּן וְגוֹרֵם לַמַּמְזֵר לְקַלֵּל אָבִיו, וְלָמָה הִזְכִּיר קִלְּלַת אֵם, וַהֲלוֹא אִמּוֹ מַכִּיר הוּא, אֵימָתַי מַכִּיר אִמּוֹ בִּזְּמַן שֶׁהַמַּמְזֵר הוּא מִנִּאוּף אֵשֶׁת אִישׁ, לְפִי שֶׁהַנּוֹאֶפֶת תּוֹלָה אוֹתוֹ בְּבַעְלָהּ, אֲבָל בִּשְׁאָר עֲרָיוֹת פְּנוּיוֹת, הֵן מַשְּׁלִיכוֹת אֶת בְּנֵיהֶן בַּשְּׁוָקִים מִפְּנֵי הַבּוּשָׁה וַאֲחֵרִים מְגַדְּלִים אוֹתָם, וְאוֹתָם מַמְזֵרִים אֵינָן מַכִּירִין לֹא אֲבִיהֶם וְלֹא אִמּוֹתֵיהֶם. וַאֲפִלּוּ מַמְזֵר מֵאֵשֶׁת אִישׁ פְּעָמִים שֶׁאֵינוֹ מַכִּיר לֹא אָבִיו וְלֹא אִמּוֹ, אֵימָתַי בִּזְּמַן שֶׁנָּאֲפָה וּבַעְלָהּ בִּמְדִינַת הַיָּם וְהִיא מַשְׁלֶכֶת אוֹתוֹ, וּלְכָךְ עָנַשׁ הַכָּתוּב מִי שֶׁבָּא עַל אֵשֶׁת אִישׁ וְעַל הָעֲרָיוֹת, מִיתַת בֵּית דִּין וְכָרֵת, לְכָךְ נֶאֱמַר: וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ. דָּבָר אַחֵר, וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ, תַּמָּן תְּנֵינַן (גמרא קידושין עו-א): אֵין בּוֹדְקִין לֹא מִן הַמִּזְבֵּחַ וּלְמַעְלָן לֹא מִן הַדּוּכָן וּלְמַעְלָן וְלֹא מִסַּנְהֶדְּרִין וּלְמַעְלָן, כָּל שֶׁהֻחְזְקוּ אֲבוֹתָיו שׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה מַשִֹּׂיאִים לַכְּהֻנָּה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לִבְדֹּק אַחֲרֵיהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אַף מִי שֶׁהָיָה חָתוּם עֵד בְּאַרְכֵי יְשָׁנָה שֶׁל צִפּוֹרִי. רַבִּי חֲנַנְיָה בֶּן אַנְטִיגְנוֹס אוֹמֵר אַף מִי שֶׁהָיָה מֻכְתָּב בָּאִסְטְרָטֵיָא שֶׁל מֶלֶךְ. כְּתִיב (דברים יז, טו): שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ וגו', אֵין לִי אֶלָּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מִנַּיִן לְרַבּוֹת שׁוֹטְרֵי הָרַבִּים וְגַבָּאֵי צְדָקָה וְסוֹפְרֵי דַיָּנִין וּמַכִּין בָּרְצוּעָה, תַּלְמוּד לוֹמַר (דברים יז, טו): מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, כָּל שֶׁתְּשִׂימוֹ עָלֶיךָ לֹא יְהֵא אֶלָּא מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, וּמִן הַבְּרוּרִים שֶׁבְּאַחֶיךָ. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר מִנַּיִן שֶׁאוֹתָם הַיּוֹצְאִים לַמִּלְחָמָה צְרִיכִין שֶׁלֹא יִהְיוּ בֵּינֵיהֶם מַמְזֵרִים, שֶׁכֵּן כְּתִיב בִּבְנֵי אָשֵׁר (דברי הימים א ז, מ): וְהִתְיַחְשָׂם בַּצָּבָא בַּמִּלְחָמָה, זְכוּת יִחוּסֵיהֶן עוֹמֶדֶת לָהֶם בַּמִּלְחָמָה, עַד כַּדּוּן מִן הַקַּבָּלָה, מִדְּבַר תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב (דברים כג, ב ח): לֹא יָבֹא פְּצוּעַ וגו' לֹא יָבֹא מַמְזֵר וגו' לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וגו' לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ (דברים כג, י): כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶךָ וגו', לְכָךְ כְּתִיב: וְהָיָה מַחֲנֶךָ קָדוֹשׁ וגו', שֶׁלֹא יִהְיוּ בֵּינֵיהֶם מַמְזֵרִים וְלֹא נוֹלָדִים שֶׁלֹא בִּקְדֻשָּׁה, לְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְיַחֵד שְׁמוֹ עֲלֵיהֶם וְאֵינוֹ מְסַיְעָם בַּמִּלְחָמָה, כֵּן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ (בראשית יז, ח): וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, לְאוֹתוֹ זֶרַע שֶׁיִּהְיֶה מְיֻחָס אַחֲרֶיךָ לוֹ אֶתֵּן אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְאֶהְיֶה לָהֶם לֵאלֹהִים, אֲבָל מַמְזֵרִים שֶׁאֵינָן מְיֻחָסִין אַחֲרֶיךָ שֶׁאֵינָן נִכָּרִין אָבוֹת שֶׁלָּהֶם, לֹא אֶהְיֶה לוֹ לֵאלֹהִים, שֶׁאֵינִי מְיַחֵד שְׁמִי עָלָיו וְלֹא אֶתֵּן לוֹ חֵלֶק בָּאָרֶץ.