מדרש על בראשית 18:15

חלילה לך מעשות כדבר הזה (שם יח כה). ילמדנו רבינו, מהו שיעמוד אדם ויתפלל מתוך קלות ראש, כך שנו רבותינו אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, אמר דוד עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה (תהלים ב יא). מעשה באדם אחד שעמד לקרות בתורה וסמך עצמו לכותל, והחזירו ר' שמואל בר נחמני אמר שלא ינהוג קלות ראש, וכן אתה מוצא באבות העולם כשהם מתפללים באימה הם מתפללים, שכן משה אמר ואתנפל לפני ה' (דברים ט יח כה), שהיה מבקש רחמים על ישראל, שנאמר ויחל משה (שמות לב יא), חגר מתני בתפלה [ללמד סניגוריא על ישראל], אמר לפניו רבונו של עולם למה ה' יחרה אפך בעמך גו', למה יאמרו מצרים וגו', זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו' (שם שם י ביג). אמר חזקיה בר חייא לא ערב להקב"ה עד שהזכיר משה זכות אבות, אמר לו הקב"ה משה אילולי שלא היה להם זכות אבות הייתי מאבדן, אין אתה יודע ללמד זכות, אמר ר' פנחס הכהן בר חמא בשם ר' סימון ור' אבין בשם ר' אחא מה עשה הקב"ה עטף בטליתו כשליח צבור [שעובר] לפני התבה, ואמר לו למשה כך הוי מתפלל לפני ואמור ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד ו) שנאמר ויעבר ה' על פניו ויקרא וגו' (שם) מהו ויעבר כעובר לפני התבה, ראה היאך הם מבקשים הצדיקים על העולם זכות ומלמדין סניגוריא על ישראל, ולא על ישראל לבד אלא אף על הרשעים, שנאמר חי אני נאם [אדני] ה' אם אחפוץ במות הרשע (יחזקאל לג יא), למה שמא יעשה תשובה, תדע לך שכן הוא, בשעה שבקש הקב"ה להפוך את חמשת הכרכים הללו נמלך באברהם, שנאמר ויאמר ' זעקת סדום ועמורה (בראשית יח כ), התחיל אברהם ללמד עליהן סניגוריא לפני הקב"ה, סבור שמא יעשו תשובה, מנין ממה שקראו בענין חלילה לך מעשות דבר הזה.

י"ג) ותכחש שרה (בראשית י״ח ט״ו) מכאן פסלו רבותינו את הנשים מן העדות, ואלולי שאמר הקב״ה לאברהם שהוא נותן לו בן משרה לא היתה יולדת שלא האמינה.

ויהי בשלח פרעה אין שילוח אלא לווי כמה דאת אמר (בראשית י"ח ט"ו) ואברהם הולך עמם לשלחם ואומר (שם כ"ו ל"א) וישלחם יצחק וילכו מאתו בשלום הפה שאמד וכו' (כדלעיל [י״ב לש]) מה שכד נטלו על כך לא תתעב מצדי(דברים כ"ג ה'). ד"א ויחי בשלח פרעה ר' נהוראי אומר רתיון היה לפרעה שאילו לא רדף אחריהם העלה הכתוב כאלו שלחם אלא מתוך שרדף אחריהם גלגל עליו המקום ראשונות ואחרונות כענין שנאמר (דברים כ״ט י״ח) למען ספות הרוה את הצמאה: ולא נחם אלהים. אין ניחום אלא ניהוג כמה דאת אמר (תהלים ע"ו כ"א) נחית כצאן עמך: דרך ארץ פלשתים כי קרוב. קרוב יום מתן תורה שיעמדו בו ישראל לפני הר סיני: ד"א כי קרוב הוא קרובה שבועה שנשבע אבינו אברהם לאבימלך שנאמר(בראשית כ"א כ"ג) ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי: ד"א כי קרוב הוא קרובה מלחמת פלשתים עם בני אפדם שנאמר (דברי הימים א' ז' כ') ובני אפרים שותלח (ובדד) [וברד] בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלת בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם ויתאבל (עליהם) אפרים אביהם ימים רבים ויבואו אחיו לנחמו: ועליהם אמר דוד (תהלים ע"ח ט') בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב ולמה שטעו בחשבון ויצאו קודם לקץ בשלשים שנה וברחו ממצרים ונפלו והלא דברים קל וחומר מה אם קץ שעבוד אבותינו שהוא מפורש טעו בחשבונו ויצאו קודם ונכשלו קצינו שכתוב בו (דניאל י"ב ט') כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ על אחת כמה וכמה שטועין המחשבין מיכאן אמרו תפוח דעתן של מחשבי קצים אלא יחכה ויאמין וסוף הטובה לבוא: ד"א כי קרוב היא קרובה היא פורענותן של מצרים ושל פרעה לבא עליהן: ד"א כי קרוב הוא שירצו הכנענים את עונש דכתיב (בראשית ט"ו ט"ז) ודור רביעי ישובו הנה ועדיין אין בידם אלא שלשה דורות: ד"א כי קרוב הוא והלא דברים קל וחומר אם בשהקיפן דרך רחוקה אמרו (במדבר י"ד ד') נתנה ראש ונשובה (מצרים) [מצרימה] כל שכן אם הביאן בפשוטה: כי אמר אלהים פן ינחם העם אמר הקב״ה אם אני מכניסן דרך פשוטה עכשו הן מחזיקין בשדות ובכרמים ובטילין מן התורה אלא הריני מקיפן למדבר ארבעים שנה ויאכלו את המן וישתו מי באר והתורה מתישבת בגופן: מיכאן היה ר' שמעון בן יוחאי אומר לא ניתנה תורה לדרוש אלא לאוכלי מן שניים להם לאוכלי תרומה: ד"א כיון ששמעו כנעניים שישראל נכנסין לארץ עמדו ושרפו את הזרעים וקיצצו את הנטיעות וסתרו הבנינות וסיתמו המעיינות אמר הקב"ה אני הבטחתים לאבותיהם שאני מכניסן לארץ הריבה אלא כך הן מובטחין ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת (דברים ו' י"א) הריני מעכבן במדבר עד שיעמדו כנעניים ויתקנו מה שקלקלו: בראתם מלחמה. זו מלחמת עמלק שנאמר (במדבר י"ד מ"ה) וירד העמלקי [והכנעני] הישב בהר ההוא: ד"א זו מלחמת בני אפרים שיצאו קודם לקץ: ושבו מצרימה. שלא יראו עצמות אחיהם בני אפרים ויחזרו: