ישמח משה
והנה המדרש מפרש שאמרה אחרי בלותי כבר היתה לי עדנה בלשון ניחותא, אלא ואדוני זקן ר"ל על זה אני מתמה, ובזה סרו מהר ב' קושיות הנ"ל. אלא דעל זה קשה (א), וכי שרה אמנו מקטני אמנה היתה שתראה בחוש שינוי גדול מדרך הטבע מה שפרסה נדה, ולא תאמין על מה שלא ראתה ולא תלמוד מהחלק על הכלל. (ב), במאמר הקב"ה למה זה צחקה שרה (בראשית יח יג), תיבת זה מיותר לכאורה, וגם לאמר אינו מובן. (ג), למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי, הלא היא אמרה ואדוני זקן, ואיך יוציא ח"ו שקר מפיו, ואם כי יתכן שמפני דרכי שלום ידבר בענין שלא יבין אברהם תוכן הענין, אבל לא שיוציא שקר מבואר. (ד), מאי דרכי שלום איכא, וכי איזה גנאי ודופי אמרה על אברהם, הלא באמת היה זקן. (ה), קשה באמת על שרה למה לא תמהה את עצמה על זקנתה שהיא גם היא זקינה היתה, ובאמת חידוש יותר בזקינה שתלד, מזקן שיוליד. (ו), (בראשית יח יד) כעת חיה למה לי, ומאי עבידתיה. (ז), המלאך אמר (בראשית יח י) והנה בן לשרה אשתך, והשי"ת אמר כעת חיה ולשרה בן, ולא אמר אשתך. (ח), (בראשית יח טו) ותכחש שרה לאמר, אין לו הבנה האיך תכחיש האמת. (ט), התשובה ויאמר לא כי צחקת, אין לו ביאור כלל דהוה ליה למימר ויאמר צחקת. (י), למה עתה צחקה שרה לאמר וגו', הכי לא שמעה כבר מאברהם נבואתו שנאמר לו (בראשית יז יט) אבל שרה אשתך יולדת לך בן, וכי היה אברהם מעלים ממנה בשורה טובה הזו, ועוד דודאי היה מגיד לה הטעם על שמשנה שמה שלא תקרה שרי רק שרה. והנ"ל בזה, דבאמת כבר אמר אברהם לשרה מה שראה בנבואות שתלד בן, אבל לא אמר לה רק מה ששייך לה, ולא בלשון ההוא בעצמו שנאמר לו מהשי"ת אבל שרה אשתך יולדת לך בן, רק אמר לה סתם שראה בנבואה שתלד בן, והיא חשבה דאין לך בו אלא חידושו, ומהיכי תיתי להרבות בנס שזקן יוליד, רק אפשר שהוא יאסף אל עמיו ותנשא לאיש אחר. והנה כאשר פרסה נדה, חשבה שחזר לה אורח כנשים כפי מחשבתה, וכאשר אמר המבשר שוב אשוב אליך כעת חיה, חשבה בעבור שראה שינוי גדול כזה שפרסה נדה דהא לא הביאה לחם, הרגיש בדבר ועושה עצמו לנביא ואומר שתלד בן, אבל הוא אינו יודע תוך הדבר, כי באמת אף שלה נעשה שינוי גדול, מכל מקום מאן מוכח להרבות בנס, והוא אמר לאברהם שוב אשוב אליך כעת חיה כפירוש רש"י (ד"ה כעת) שתהיו כולכם שלמים וקיימים והנה בן לשרה אשתך דייקא. והשתא מיושב שפיר הא דאמרה ואדוני זקן, כי על עצמה האמינה שתלד מאחר שכבר אמר לה אברהם, אלא שזה לא האמינה שאברהם יוליד, ואדרבה מחמת שינוי הטבע בנדתה לא האמינה להמבשר שחשבה שמשום זה אמר כך. ועל זה יסוב מאמר הקב"ה למה זה צחקה שרה דייקא לאמר, ר"ל כי רק דבר הזה ראוי היה להמבשר לומר לי האף וגו' ואני זקנתי, רק היפלא מה' דבר ולזה שוב אשוב אליך כעת חיה ולשרה בן, כלומר שכן היה לו לומר לשרה דוקא ולא לאברהם, וזהו שלא נאמר כאן אשתך. והנה אברהם הבין המאמר כפשוטו ודברי הקב"ה בלשון נסתר משום דרכי שלום, והוא שלום רב, כי נראה כמצפה למיתת בעלה, והנה אברהם הוכיחה כפי מה שהבין הוא מאמרו ית'. ועל זה אמרה לא צחקתי כי באמת זאת לא צחקה, כי יראה, ר"ל להגיד לו את כל ונוכחת, ויאמר לא, פירוש זאת באמת לא צחקת, כי צחקת פירש אף על פי כן צחקת וכמו שפירשנו, ובזה מתורץ הכל על נכון.