מדרש על בראשית 18:17

אמר רבי אלעזר צדיק מעצמו ורשע מחבריו. צדיק מעצמו דכתיב (שם) זכר צדיק לברכה. רשע מחבריו דכתיב (שם) ושם רשעים ירקב. א״ל רב המנונא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגרתא קמיה מנא הא מלתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה א״ל הא כתיב זכר צדיק לברכה מדאורייתא מנא לן דכתיב (בראשית יח יז) וה׳ אמר המכסה אני מאברהם וגו׳ וכתיב ואברהם היו יהיה וגו׳. מנא הא מלתא דאמור רבנן ושם רשעים ירקב א״ל הא כתיב ושם רשעים ירקב מדאורייתא מנ״ל דכתיב (שם יג יב) ויאהל עד סדום וכתיב (שם) ואנשי סדום רעים וחטאים וגו׳. ואמר רבי אלעזר מברכתן של צדיקים אתה למד קללה של רשעים מקללתן של רשעים אתה למד ברכה של צדיקים וכו׳ דכתיב (שם יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו׳ ויאמר ה׳ זעקת סדום ועמורה וגו׳ ומקללתן של רשעים אתה למד ברכה של צדיקים דכתיב (שם יג יג) ואנשי סדום רעים וחטאים וגו׳ וה׳ אמר אל אברהם אחרי הפרד לוט מעמו וגו׳:

לו אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: צַדִּיק מֵעַצְמוֹ וְרָשָׁע מֵחֲבֵרוֹ. צַדִּיק מֵעַצְמוֹ, דִּכְתִיב: (משלי י׳:ז׳) "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה". רָשָׁע מֵחֲבֵרוֹ, דִּכְתִיב: (שם) "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב". אָמַר לֵיהּ רַב הַמְנוּנָא לְהַהוּא מֵרַבָּנָן דַּהֲוָה מְסַדֵּר אַגַּדְתָּא קַמֵּיהּ: מְנָא הָא מִלְּתָא דְּאָמוּר רַבָּנָן: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה"? אָמַר לֵיהּ: הָא כְּתִיב: "זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה"! מִדְּאוֹרַיְתָא, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (בראשית י״ח:י״ז) "וַה' אָמָר: הַמֲכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם" וְגוֹ'. וּכְתִיב: "וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה" וְגוֹ'. מְנָא הָא מִלְּתָא דְּאָמוּר רַבָּנָן: "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב"? אָמַר לֵיהּ: הָא כְּתִיב: "וְשֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב"! מִדְּאוֹרַיְתָא, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (שם יג) "וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם". וּכְתִיב: (שם) "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים" וְגוֹ'. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: צַדִּיק דָּר בֵּין שְׁנֵי רְשָׁעִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. רָשָׁע דָּר בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. צַדִּיק דָּר [בֵּין שְׁנֵי רְשָׁעִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם], עוֹבַדְיָה. רָשָׁע דָּר [בֵּין שְׁנֵי צַדִּיקִים וְלֹא לָמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם], עֵשָׂו. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִבִּרְכָתָן שֶׁל צַדִּיקִים אַתָּה לָמֵד קְלָלָה שֶׁל רְשָׁעִים. מִקִּלְלָתָן שֶׁל רְשָׁעִים אַתָּה לָמֵד בְּרָכָה שֶׁל צַדִּיקִים. מִבִּרְכָתָן שֶׁל צַדִּיקִים [אַתָּה לָמֵד קְלָלָה לָרְשָׁעִים], דִּכְתִיב: (שם יח) "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו" וְגוֹ'. [וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ]: "וַיֹּאמֶר ה', זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה" וְגוֹ'. וּמִקִּלְלָתָן שֶׁל רְשָׁעִים אַתָּה לָמֵד בְּרָכָה שֶׁל צַדִּיקִים, דִּכְתִיב: (שם יג) "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים" וְגוֹ'. "וַה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ" וְגוֹ'.

‎וַה' אָמָר הַמְכַסֶּה. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, הַמְתַרְגֵּם בַּתּוֹרָה מַהוּ שֶׁיְּהֵא מִסְתַּכֵּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה וּמְתַרְגֵּם? כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ: הַמְתַרְגֵּם אָסוּר לוֹ לְהִסְתַּכֵּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה וּלְתַרְגֵּם, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ תַּרְגּוּם כָּתוּב בַּתּוֹרָה. וְהַקּוֹרֵא אָסוּר לִתֵּן עֵינָו חוּץ לַתּוֹרָה, שֶׁלֹּא נִתְּנָה הַתּוֹרָה אֶלָּא בִּכְתָב, שֶׁנֶּאֱמַר: וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים (שמות לד, א). וְאָסוּר לִמְתַרְגֵּם בָּרַבִּים לִתֵּן עֵינָיו בַּתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי: מִקְרָא מָלֵא, שֶׁנֶּאֱמַר: כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה (שמות לד, א), הֲרֵי תַרְגּוּם שֶׁנִּתַּן עַל פֶּה.