שיר השירים רבה
רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי עֲזַרְיָה. רַבִּי יוּדָן אָמַר אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם עַל שֶׁנָּהַגְתָּ עִם שְׁכֵנוֹתַי בְּמִדַּת הַדִּין, וְעִמִּי בְּמִדַּת רַחֲמִים, אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה. דְּאָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר נַעֲשָׂה בַּעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים מַה שֶּׁא נַעֲשָׂה בְּדוֹר הַמַּבּוּל, בְּדוֹר הַמַּבּוּל כְּתִיב (בראשית ו, ה): רַק רַע כָּל הַיּוֹם, וּבַעֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים כְּתִיב (מיכה ב, א): הוֹי חשְׁבֵי אָוֶן וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, הֲרֵי זֶה בַּלַּיְלָה, בַּבֹּקֶר מִנַּיִן, בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם, אוֹתָם לֹא נוֹתַר מֵהֶם פְּלֵטָה, וּמֵאֵלּוּ נוֹתַר פְּלֵטָה, בְּאֵיזֶה זְכוּת, רַבִּי יִצְחָק פָּתַר לְהוֹ לְשֶׁבַח, רַבִּי אָמַר בִּזְכוּת (יחזקאל יד, כב): וְהִנֵּה נוֹתְרָה בָּהּ פְּלֵטָה הַמּוֹצִיאִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא הַמּוּצָאִים, בִּזְכוּת הַצַּדִּיקִים וְהַצַּדִּיקוֹת הַנְּבִיאִים וְהַנְּבִיאוֹת שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא נֶאֱמַר בִּכְרַכֵּי הַיָּם מַה שֶּׁא נֶאֱמַר בְּדוֹר הַמַּבּוּל (צפניה ב, ה): הוֹי ישְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים, גּוֹי שֶׁחַיָּב כָּרֵת, וּבִזְכוּת מִי נִצָּל, בִּזְכוּת יְרֵא שָׁמַיִם אֶחָד שֶׁמַּעֲמִידִין בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. רַבִּי לֵוִי פָּתַר לֵיהּ לְשֶׁבַח, הוֹי ישְׁבֵי חֶבֶל הַיָּם גּוֹי כְּרֵתִים, גּוֹי שֶׁכָּרַת בְּרִית, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (נחמיה ט, ח): וְכָרוֹת עִמּוֹ הַבְּרִית. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה מִשּׁוּם רַבִּי אַחָא אָמַר נֶאֱמַר בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין מַה שֶּׁא נֶאֱמַר בִּסְדוֹמִיִּים, דְּבִסְדוֹמִיִּים כְּתִיב (בראשית יח, כ): וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד, אֲבָל בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין כְּתִיב (יחזקאל ט, ט): וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר כָּתוּב חוֹרֵי אִית לָן (איכה ד, ו): וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי וגו', אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא לֹא חָלְתָה יָד לְיַד, אוֹתָן לֹא פָשְׁטוּ יְדֵיהֶן לְמִצְווֹת, אֲבָל אֵלּוּ פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם לְמִצְווֹת, (איכה ד, ו): יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת, כָּל כָּךְ לָמָּה, שֶׁיִּהְיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי.
איכה רבה
וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרַבִּי נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר, נֶאֱמַר בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר בַּסְּדוֹמִיִּים, בַּסְדוֹמִיִּים כְּתִיב (בראשית יח, כ): וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד, אֲבָל בְּשֵׁבֶט יְהוּדָה וּבִנְיָמִין נֶאֱמַר (יחזקאל ט, ט): וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה גָּדוֹל בִּמְאֹד מְאֹד. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אִית לִי חוֹרֵי: וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם הַהֲפוּכָה כְמוֹ רָגַע וְלֹא חָלוּ בָהּ יָדָיִם, אוֹתָן לֹא פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּמִּצְווֹת, וְאֵלּוּ פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּמִּצְווֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן, וְכָל כָּךְ לָמָּה, בִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ.
מכילתא דרבי ישמעאל
תהומות יכסיומו, וכי תהומות יש שם והלא עשונית היא ומה ת"ל תהומות יכסיומו אלא מלמד שעלה תהום התחתון ותהום העליון והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורעניות לכך נאמר תהומות יכסיומו. ד"א תהומות יכסיומו וכי תהומות יש שם והלא עשונית היא ומה ת"ל תהומות יכסיומו אלא מלמד שעלה תהום התחתון על תהום העליון וחפה עליהם את הרקיע והקדיר עליהם את הכוכבים שנ' כל מאורי אור וגו' (יחזקאל לב) ולמה ונתתי חשך על ארצך וכתיב כי כוכבי השמים וכסיליהם לא יהלו אורם ולמה חשך השמש וגו' (ישעיה יג) וכתיב ובתחפנחס חשך היום וגו' (יחזקאל ל) מפני מה היא ענן יכסנה, וכתיב ופקדתי על תבל רעה (ישעיה יג יא). יונה ירד לתהום אחד שנ' תהום יסובבני וגו' (יונה ב) הם ירדו לשני תהומות שנאמר תהומות יכסיומו, יונה ירד למצולה אחת [שנ' ותשליכני מצולה (שם)] והם ירדו לשתים שנ' ירדו במצולות ואין מצולה אלא מים עזים שנ' ותשליכני מצולה בלבב ימים (שם) וכתיב ואת רודפיהם השלכת במצולות כמו אבן במים עזים: ירדו במצולות, וכי מצולות יש שם והלא עשונית היתה מה ת"ל ירדו במצולות אלא מלמד שנפרץ הים הגדול לתוכו והיו המים נלחמים בהם בכל מיני פורעניות לכך נאמר ירדו במצולות: כמו אבן, במדה שאדם מודד בה מודדין לו, הן אמרו וראיתן על האבנים אף אתה עשית להם המים כאבנים והיו המים מכין אותם על מקום האבנים לכך נאמר כמו אבן. ד"א כמו אבן היא היתה מכה בינונית, הרשעים שבהן היו מטורפין כקש, הבינוניים כאבן, הפקחים שבהן צללו כעופרת במים אדירים. ד"א כמו אבן על שהקשו לבם כאבן אבל אתה טובך וחסדיך הרבים ורחמיך עלינו וימינך פשוטה לכל באי העולם שנאמר ימינך ה'. ימינך ה' שני פעמים כי ימינך וזרועך ואור פניך (תהלים מד) וכתיב בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב (ישעיה מה): נאדרי בכח נאה אתה ואדיר בכח שנתת ארכה לדור המבול לעשות תשובה ולא עשו תשובה שנ' ויאמר ה' לא ידון רוחי באדם (בראשית ו) ולא גמרת להם כלייה עד שהשלימו רשעם לפניך. וכן אתה מוצא באנשי המגדל שהארכת להם לעשות תשובה ולא עשו שנ' ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החלם לעשות ועתה וגו' (שם יא) ואין עתה אלא תשובה שנ' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך (דברים י) ולא גמרת עליהם כלייה עד שהשלימו רשעם לפניך. וכן את מוצא באנשי סדום שהארכת להם לעשות תשובה ולא עשו שנ' ויאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה ארדה נא ואראה (בראשית יח) ואומר וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש וגו' אם עשו תשובה הרי מטר ואם לאו הרי גפרית ואש ולא גמרת עליהן כלייה עד שהשלימו רשען לפניך. עשר מכות הבאת על המצרים במצרים ולא גמרת עליהן כלייה עד שהשלימו רשען. ד"א ימינך ה' נאדרי בכח, כשישראל עושין רצונו של מקום הן עושין שמאל ימין שנ' ימינך ה' ימינך ה' שני פעמים וכשאין ישר' עושין רצונו של מקום כביכול הן עושין ימין שמאל שנ' השיב אחור ימינו (איכה ב) כשישראל עושין רצונו של מקום אין שינה לפניו שנא' הנה לא ינום ולא יישן (תהילים קכ״א:ד׳) וכשאין עושין רצונו של מקום כביכול שינה לפניו שנ' ויקץ כישן ה' כגבור מתרונן מיין (שם עח) כשישראל עושין רצונו של מקום אין חימה לפניו שנ' חימה אין לי (ישעיה כז) וכשאין עושין רצונו של מקום חימה לפניו שנ' וחרה אף ה' בכם (דברים ז׳:ד׳), כשישראל עושין רצונו של מקום הוא נלחם להם שנ' ה' ילחם לכם וכשאין עושין רצונו של מקום הוא נלחם בם שנ' ויהפך להם לאויב והוא נלדם /נלחם/ בם (ישעיה סג) ולא עוד אלא שעושין רחמן אכזרי שנא' היה ה' כאויב וגו' (איכה ב): תרעץ אויב, רעצת אויב אינו אומר כן אלא תרעץ אויב לעתיד לבא שנ' בזעם תצעד ארץ באף תדוש גוים (חבקוק ג). תרעץ אויב, זה פרעה שנ' אמר אויב וגו'. ד"א זה עשו שנ' יען אמר האויב עליכם האח וגו' (יחזקאל לו).