מדרש על בראשית 19:31: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

גם קודם שאבא לדבר בסדר אלו הלכות וענינם כאשר נמצאים אתנו כהיום רואה אני לבאר תחלה מושג דרך ארץ. והוא תשלום למה שכתבתי במבוא לסדר אליהו רבה וזוטא מאמר י' צד ק"ג כפי מה שהיה נצרך לי שם: נמצא במקרא. איש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ (בראשית י"ט ל"א). ונמצא לדוד בצותו את שלמה בנו אומר. אנכי הולך בדרך כל הארץ (מ"א ב' ב'). וקראו הכתובים זיווגו של אדם ומיתתו דרך הארץ: והנה ג' עתות הן המיוחדות לכל בני חלוף. והם לידתו של אדם זיווגו ומיתתו. וההבדל שביניהם הוא. שבשעת הלידה נפש מולידיו מתרגשת ומתמלאת מחדוה ופחד מתקוה ומדאגה. וכיון שלב האדם אל האדם יתאספו במאורע זה בני המשפחה ומרעיהם להגדיל חדותם ולברכם בתקותם ויעשו להם משתה וסעודה. ומהפחד והדאגה יכונו לבבם ליוצרם לעשות דברים הרצוים בעיניו כפי מחשבותם ודעתם. ויעשו ענינים שהם מסוגלים לסימן טוב לפי אמונתם. וכה נולדו מנהגים שונים בזה המאורע בכל אומה ואומה: אמנם בזיווגו של אדם משותפים הם ומולידיהם ר"ל החתן והכלה ואבותיהם באלו הרגשות שזכרנו. ויתגדלו ויתנשאו עד למעלה עד אשר יפרצו במחולות וריקודים במסבת קרובים ומרעים בגיל ורננה ודמעותיהם משמחה יזולון. וירבו במעשה הסגולות וסימנים לטובה. ולבותם נשואות ליוצרם בברכות ותפלות ותשבחות כפי שבעיניהם ובמחשבותם מרוצה בעיני יוצר האדם. ובזאת יעשו תיקונים לקיום הזיווג במזל טוב. ואלה הדברים נפלגו למנהגים שונים בכל אומות ודתות: והשלישי הוא המות המבהיל ומפחיד כל יודעי המת ומכיריו. ואף כי קרוביו ובני משפחתו כי יהמו מעיהם ועשתונותיהם יבהלו לספוד ולבכות. ויתאספו לעשות חסד עם המת להטיב עמו במקום אשר ינוח. כפי דעתם ואמונתם וציורי לבבם אודות המחוז הזה אשר יגיע אליו אחרי הפרדו מחייו על האדמה. וגם לעשות חסד עם החיים לנחמם ולהשיב רוחם ולהשתתף עמהם בצערם וגם בתפלה ובעבודה למענם. לאשר בידו נפש כל חי. וכל אלה הדברים בשלש עתות הללו הם מדרך כל הארץ. אם שבפרטיהם יתחלפו וישתנו בין אומה ואומה. ולנו סיפורים בתורה ובנביאים ובכתובים שאין צורך להזכירם. אשר נלמוד מהם מה שהיה דרך הארץ בעיניהם: אבל מצוות מיוחדות בתורה באלו הענינים הם מעטים. בלידה. תורת היולדת וקרבנותיה. אמנם מצות מילה היא ממה שחדשה התורה ר"ל תורת אבות וכמו איסור גיד הנשה שהוא מתורת האבות ואינם מכלל דרך הארץ. אולם הפרישה מהנדה היתה מדרך הארץ. והיא דרך מיוחדת לנשים. וכמו שאמרה רחל לאביה כי דרך נשים לי (בראשית ל"א ל"ה). ומה שחדשה התורה בזיווג היא שלא יעזוב ארושתו לצאת למלחמה ושיהא נקי לביתו שנה אחת. ושאם כתב לה ספר כריתות והיתה לאיש אחר שלא תשוב אלו עוד. וכן מניעת הלקיחה בשאר בזר. מוסף ממה שנמנעו מדרך כל הארץ. אולם שאר הענינים בליקוחין וגירושין הם מכלל דרך כל הארץ. אם שנתחלפו ונשתנו באומתנו משר האומות. ובענין המיתה חידשה התורה הטומאה והטהרה. וע"כ נאמר בהם זאת חקת התורה (במדבר י"ט ב'. ול"א כ"א) או זאת התורה (שם י"ט י"ד). וכמו כן מנעה התורה השריטה והגדידה והקרחה ודומיהן שהיו בדרך הארץ. והמצוות הם מצוות ואינן בכלל דרך הארץ:

וַיָּחֵל הָעָם לִזְנוֹת. יֵשׁ מַעְיָנוֹת שֶׁמְּגַדְּלִין גִּבּוֹרִים, וְיֵשׁ שֶׁמְּגַדְּלִין חַלָּשִׁים, וְיֵשׁ מְגַדְּלוֹת נָאִים, וְיֵשׁ מְכֹעָרִים, וְיֵשׁ צְנוּעִין, וְיֵשׁ שְׁטוּפִין בְּזִמָּה. וּמַעְיַן שִׁטִּים, שֶׁל זְנוּת הָיָה, וְהוּא הָיָה מַשְׁקֵה סְדוֹם. אַתָּה מוֹצֵא שֶׁאָמְרוּ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים וְגוֹ' הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם (בראשית יט, ה). וּלְפִי שֶׁנִּתְקַלֵּל אוֹתוֹ מַעְיָן, עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיַבְּשׁוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא וְהִשְׁקָה אֶת נַחַל הַשִּׁטִּים (יואל ד, יח). וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, מִיְמוֹת אַבְרָהָם לֹא נִפְרַץ אֶחָד מֵהֶם בִּזְנוּת. כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לַשִּׁטִּים וְשָׁתוּ מֵימָיו, נִפְרְצוּ בִּזְנוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּחֵל הָעָם לִזְנוֹת. בֹּא וּרְאֵה מַה כְּתִיב בִּיצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשׁוּבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת (שמות יד, ב). מַהוּ פִּי הַחִירֹת. מָקוֹם קָבוּעַ לִזְנוּת הָיָה. וּלְפִי שֶׁהִצְנִיעוּ עַצְמָן בִּיצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם, נִקְרָא פִּי הַחִירֹת. וְאֵלּוּ עַל שֶׁהִפְקִירוּ עַצְמָן לַנָּשִׁים, כְּתִיב בָּהֶם, וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַיָּחֵל הָעָם. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הָעָם, לְשׁוֹן גְּנַאי הוּא. וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן שֶׁבַח הוּא. וַיְהִי הָעָם כַּמִּתְאוֹנְנִים (במדבר יא, א), וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים (שם כא, ה), וְיִבְכּוּ הָעָם (שם יד, א), וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא (שמות לב, כה), וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן (שם פסוק א). וַיָּחֵל הָעָם. זְרֹק מַטֶּה בָּאֲוִיר, אֲעִיקָּרוֹ נוֹפֵל. מִי שֶׁפָּתַח בִּזְנוּת תְּחִלָּה, הִשְׁלִים לְבַסּוֹף. אִמּוֹתֵיהֶן הִתְחִילוּ בִּזְנוּת, וַתֹּאמַר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה, לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ וְגוֹ', וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמַר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה וְגוֹ' (בראשית יט, לא-לד), לִמְּדָה אֲחוֹתָהּ. לְפִיכָךְ חָשַׁב הַכָּתוּב הַצְּעִירָה וְלֹא פֵּרְשָׁה, אֶלָּא וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ (שם פסוק לה). וּבַגְּדוֹלָה כְּתִיב: וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ (שם פסוק לג). אוֹתָהּ שֶׁפָּתְחָה בִּזְנוּת תְּחִלָּה, הִשְׁלִימוּ בְּנוֹתֶיהָ אַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב.

וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב (במדבר כה, א), בּוֹא וּרְאֵה מַה כְּתִיב בִּיצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם (שמות יד, ב): דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת, מַהוּ פִּי הַחִירֹת, מָקוֹם קָבוּעַ לִזְנוּת הָיָה, וּלְפִי שֶׁהִצְנִיעוּ עַצְמָן בִּיצִיאָתָן מִמִּצְרַיִם נִקְרָא פִּי הַחִירֹת, וְאֵלּוּ שֶׁהִפְקִירוּ עַצְמָן לַאֲנָשִׁים, כְּתִיב: וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, וַיָּחֶל הָעָם, כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר הָעָם, לְשׁוֹן גְּנַאי הוּא, וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר יִשְׂרָאֵל, לְשׁוֹן שֶׁבַח הוּא, (במדבר יא, א): וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים. (במדבר כא, ה): וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמשֶׁה. (במדבר יד, א): וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא. (במדבר יד, יא): עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי הָעָם. (שמות לב, כה): וַיַּרְא משֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא. (שמות לב, א): וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן, וְכֵן כֻּלָּם. וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת, זְרֹק מַטֶּה לָאֲוִיר לְעִקָּרוֹ נוֹפֵל, מִי שֶׁפָּתַח בִּזְנוּת תְּחִלָּה, הִשְּׁלִים לְבַסּוֹף, אִמּוֹתֵיהֶם הִתְחִילוּ בְּזִמָּה (בראשית יט, לא לד): וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה, לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה, וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה הֵן שָׁכַבְתִּי אֱמֶשׁ, לִמְּדַתָּה אֲחוֹתָהּ, וּלְפִיכָךְ חָסַךְ הַכָּתוּב עַל הַצְּעִירָה וְלֹא פֵּרְשָׁהּ, אֶלָּא (בראשית יט, לה): וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ, וּבַגְּדוֹלָה כְּתִיב (בראשית יט, לג): וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ. אוֹתָהּ שֶׁפָּתְחָה בִּזְּנוּת תְּחִלָּה הִשְׁלִימוּ בְּנוֹתֶיהָ אַחֲרֶיהָ לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. (במדבר כה, ב): וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן, שֶׁהָלְכוּ בַּעֲצָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר לא, טז): הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה'. עָשׂוּ לָהֶם קְלָעִים וְהוֹשִׁיבוּ בָּהֶם זוֹנוֹת וּבִידֵיהֶן כָּל כְּלֵי חֶמְדָה, וְהָיְתָה זְקֵנָה יוֹשֶׁבֶת מִבַּחוּץ וּמְשַׁמֶּרֶת לַיַּלְדָה שֶׁהָיְתָה לִפְנִים מִן הַחֲנוּת, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹבְרִין לִטֹּל חֵפֶץ בַּשּׁוּק זְקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בָּחוּר אִי אַתָּה רוֹצֶה כְּלִי פִּשְׁתָּן שֶׁבָּא מִבֵּית שְׁאָן, וְהָיְתָה מַרְאָה לוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ הִכָּנֵס לִפְנִים וְתִרְאֶה חֲפָצִים נָאִים, הַזְּקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּיוֹתֵר, וְיַלְדָה בְּפָחוֹת, מִכָּאן וָאֵילָךְ אוֹמֶרֶת לוֹ יַלְדָה הֲרֵי אַתָּה כְּבֶן בַּיִת שֵׁב בְּרֹר לְעַצְמְךָ, וְצַרְצוּר יַיִן מֻנָּח אֶצְלָהּ וַעֲדַיִן לֹא נֶאֱסַר יַיִן שֶׁל גּוֹיִם, נַעֲרָה יוֹצְאָה מְקֻשֶּׁטֶת וּמְבֻסֶּמֶת וּמְפַתָּה אוֹתוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ לָמָּה אָנוּ אוֹהֲבִין אֶתְכֶם וְאַתֶּם שׂוֹנְאִין אוֹתָנוּ, טֹל לְךָ כְּלִי זֶה חִנָּם, הֲלוֹא (בראשית מב, יא): כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד, בְּנֵי תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם, אֵין אַתֶּם רוֹצִים לֶאֱכֹל מִזִּבְחוֹתֵינוּ וּמִבִּשׁוּלֵינוּ, הֲרֵי לָנוּ עֲגָלִים וְתַרְנְגוֹלִים שַׁחֲטוּ כְּמִצְוַתְכֶם וְאִכְלוּ, מִיָּד מַשְׁקַתּוּ הַיַּיִן וּבוֹעֵר בּוֹ הַשָֹּׂטָן, הָיָה נִשְׂטֶה אַחֲרֶיהָ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ד, יא): זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב, וְיֵשׁ אוֹמְרִים בִּלְעָם צִוָּה אוֹתָם שֶׁלֹא לְהַשְׁקוֹתָם, שֶׁלֹא יִדּוֹנוּ כִּשְׁתוּיֵי יַיִן אֶלָּא כִּמְזִידִין. כֵּיוָן שֶׁהָיָה תּוֹבְעָהּ אוֹמֶרֶת לוֹ אֵינִי נִשְׁמַעַת לָךְ עַד שֶׁתִּשְׁחַט זֶה לִפְעוֹר וְתִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ, וְהוּא אוֹמֵר לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה, וְאוֹמֶרֶת לוֹ אֵין אַתָּה אֶלָּא כִּמְגַלֶּה עַצְמְךָ, וְהוּא נִשְׂטֶה אַחֲרֶיהָ וְעוֹשֶׂה כֵן. זוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמִים הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה, ב): וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן, וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר (במדבר כה, ג), בַּתְּחִלָּה הָיוּ נִכְנָסִין בְּצִנְעָה, וּלְבַסּוֹף נִכְנָסִין צְמִידִים צְמִידִים, זוּגוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁל צֶמֶד בָּקָר. דָּבָר אַחֵר, כְּאָדָם צָמִיד בִּמְלַאכְתּוֹ, וַיִּצָּמֶד, כִּצְמִידִים עַל יָדֶיהָ, רַבִּי לֵוִי אָמַר זוֹ גְזֵרָה קָשָׁה מִן הָעֵגֶל, דְּאִלּוּ בָּעֵגֶל כְּתִיב (שמות לב, ב): פָּרְקוּ נִזְמֵי הַזָּהָב, וּבְכָאן, וַיִּצָּמֶד, כִּצְמִידִים. בָּעֵגֶל נָפְלוּ שְׁלשֶׁת אֲלָפִים, וְכָאן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף. (במדבר כה, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אֹתָם, רַבִּי יוּדָן אָמַר רָאשֵׁי הָעָם תָּלָה עַל שֶׁלֹא מִיחוּ בִּבְנֵי אָדָם. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר לֹא תָּלָה רָאשֵׁי הָעָם, אֶלָּא אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה הוֹשֵׁב לָהֶן רָאשֵׁי סַנְהֶדְרִיּוֹת וְיִהְיוּ דָּנִים כָּל מִי שֶׁהָלַךְ לִפְעוֹר. אָמַר, מִי מוֹדִיעָן, אָמַר לוֹ אֲנִי מְפַרְסְמָן, כָּל מִי שֶׁטָּעָה הֶעָנָן סָר מֵעָלָיו וְהַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת עָלָיו בְּתוֹךְ הַקָּהָל, וְיִהְיוּ הַכֹּל יוֹדְעִין מִי שֶׁטָּעָה וְיִתְלוּ אוֹתוֹ, תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן (במדבר כה, ה): וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו וגו'.