אוצר מדרשים
ב׳): ממיעוט, כיצד? המיעוט שלש לשונות: אך, רק, מן. ״אך״ למעט כיצד? דכתיב וישאר אך נח (בראשית ז׳:כ״ג), מה ת״ל ״אך״ מלמד שאף נח היה בתיבה גונח דם מפני הצינה. כיוצא בדבר אתה אומר אך בעשור לחודש (ויקרא י״ג) אילו נאמר בעשור לחודש הייתי אומר לכפר על שבים ועל שאינם שבים, כשהוא אומר ״אך״ מיעט הכפרה, ללמד שאינו מכפר אלא על השבים. ״רק״ למעט כיצד, ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה (בראשית כ׳:י״א), יכול לא היו יראים כל עיקר, ת״ל ״רק״ אמור מעתה עד שלא שמעו באזניהם לא היו יראים, מששמעו באזניהם היו יראים. כיוצא בדבר אתה אומר עד כמה פעמים אני משביעך שלא תאמר אלי ״רק״ אמת בשם ה׳ (מלכים א כ״ב:ט״ז), מלמד שלא אמר מכל לבו אלא שהיה שם יהושפט עמו. "מן" למעט כיצד? ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב (שמות י״ח:י״ג) יכול כל היום היה דן, אימתי היו התלמידים לומדים, ת״ל ״מן״ הבקר מיעט, מלמד שלא היה יושב כל היום, ושיערו חכמים עד ו׳ שעות. כיוצא בו ירעם מן שמים ה׳ (שמואל ב כ״ב:י״ד) יכול שהרעם נשמע מכל קרנות השמים, ת״ל ״מן״ מיעוט שלא נשמע אלא מן אפרכיא שנתבע לה. וכה״א ירעם אל בקולו וגו׳ (איוב ל״ז:ה׳) במקום שהוא צריך לחדש דבר.
תנא דבי אליהו זוטא
והנה עפ"י מה שאמרתי אם יהיה ספר נמצא שיהיה כולל כל אלה הענינים חוץ ממצוות המפורשות בתורה יתכן שיהיה שמו מסכת דרך ארץ: אמנם חז"ל יחסו שש מצוות לאדם הראשון ולנח שבע מצוות ומשנתנה תורה בסיני כללום בשם דרך ארץ. וטעמם לפי שלא נתיחדו לישראל בסיני. והם נימוס לכל בני האדם וע"כ הם ג"כ בכלל דרך ארץ. אמרו בויקרא רבה פ"ט. מעשה בר' ינאי שהיה מהלך בדרך וראה אדם אחד שהיה משופע ביותר (פי' במ"כ מצויין ונאה בת"ח). א"ל משגה אבי מתקבלה גבן. א"ל אין. הכניסו לביתו האכילו והשקהו. בדקו במקרא ולא מצאו. במשנה ולא מצאו. באגדה ולא מצאו. בתלמוד ולא מצאו (נ"ל דצ"ל בהלכה. והיינו הלכות צבור המסורין לכל). א"ל סב בריך. א"ל יברך ינאי בביתיה. א"ל אית בך אמר מה דאנא אמר לך. א"ל אין. א"ל אמור. אכול כלבא פיסתיה דינאי קם תפסיה א"ל ירותתי גבך דאת מונע לי. א"ל ומה ירתותך גבי. א"ל חד זמן הוינא עבר קמיה בית ספרא ושמעית קלהון דמיינוקיא אמרין תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. מורשת קהלת ינאי אין כתיב כאן אלא קהלת יעקב. א"ל למה זכית למיכל על פתורי. א"ל מיומי לא שמעית מילא בישא וחזרתי למרה (כלו' שהייתי מהנעלבין ואינן עולבין). ולא חמית תרין דמתכתשין דין עם דין ולא יהיבית שלמא ביניהון. א"ל כל הדא דרך ארץ גבך וקריתיך כלבא. קרא עליה ושם דרך וגו' (תהלים נ' כ"ג). דשיים אורחיה סגי שוי (כלו' ושם בשי"ן ימנית). דא"ר (ישמעאל) [שמואל] בר רב נחמן עשרים וששה דורות קדמה דרך ארץ את התורה הה"ד לשמור את דרך עץ החיים (בראשית ג' כ"ד). דרך זו דרך ארץ. ואח"כ עץ החיים זו תורה (ועיי' ברי סדר אליהו רבא ומה שפרשתי במבוא צד ק"ג). למדנו מר' ינאי שקרא למדות הטובות דרך ארץ. ומרשב"נ למדנו שכל התורות והחוקים שהיו בני אדם נוהגים בהם קרודם הדיבור בסיני הם נכללים בשם דרך הארץ. והטעם הוא. לפי ששוים בהם כל בני האדם. ע"כ נמצא שכשקלקלו דור המבול ומלאה הארץ חמס וקלקלו בבנותיהם הטובות נאמר בהם כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ (בראשית ו' י"ב). כלו' שהשחיתו מה שיה ראוי להיות דרך הארץ. וכן אבימלך כשהוכיח את אברהם אמר לו. מה עשית לנו וגו' מעשים אשר לא יעשו עשית עמדי (שם כ' ט'). כלו' מעשים שאין מדרך הארץ לעשותם. וכן לבן אמר ליעקב לא יעשה כן במקומינו (שם כ"ט כ"ו). שאין זו מדרך הארץ במקומנו ומשה השיב את פרעה לא נכון לעשות כן כי תועבת מצרים נזבח וגו' (שמות ח' כ"ב). כלו' וכי יעשה בן נימוס שיש בו דרך הארץ דבר כזה. ובענין מאורע שרה עם אבימלך גרסינן בב"ק (צ"ב ע"א). נביא הוא וכבר לימד. אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתייה שואלין אותו. או על עסקי אשתו שואלין אותו, אשתך היא אחותך היא. מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד. ופרש"י שהיה לו ללמוד דרך ארץ וכו': אמנם האבות שכרת המקום ברית עמם ונצטוו במצול כמו מילה וגיד הנשה קראו לאלה הדרכים הישרים דרך ה'. ומה שיעשה האדם או ימנע מעשותו הוא מיראת אלהים. וכמ"ש אברהם לאבימלך כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה וגו' (בראשית כ' י"א). כלו' שעשות הנאה ומניעת המגונה אין דבר מכריח את האדם בשמירתם כאשר תכריחהו יראת אלהים. שבאמת בשנת נ"ב לאברהם כבר התחילו ב' אלפים תורה (עיי' סדר אליהו רבה פ"ב ובמ"ע סי' א') אבל כיון שלא נשלמה נתינתה עד מעמד הר סיני אמר רשב"נ כ"ו דורות. וכהא דאריב"ל (פסחים קי"ח ע"א) הני כ"ו הודו כנגד מי. כנגד כ"ו דורות שברא הקב"ה בעולמו ולא נתן להם תורה וזן אותם בחסדו:
מדרש אגדה
רק אין יראת אלהים במקום הזה. ואם יודעים שהיא אשתי יהרגוני עליה, וגם אמר לו אברהם למה אתה מאשימני שאם אמרתי שהיא אשתי ואינה אחותי שאם ידעת שהיא אשתי לא היית לוקחה, ואעפ"י שאמרתי לך אחותי היא היה לך שתחשוב עלי שמא אשתי היא ולמה ואפילו אמת היה שאחותי היא יכולתי לישא אותה, לפי שהיא אחותי מצד אב ולא מצד אם: