מדרש על בראשית 21:1

וה' פקד את שרה. בשעה שנתבשרה שרה שיהיה לה יצחק, היתה שרה מתפללת לפני המקום ב"ה הואיל ונתת לי זרע מדוע שיהא שעבוד גדול כזה, אמר לה הקב"ה אני אגרע מן המנין כנגד שנים שלך, וכנגד שנים של אברהם שהם ק"ץ, ולפיכך לא ישתעבדו ישראל במצרים כי אם ר"י שנה, וזהו שאמר הכתוב וה' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ה' לשרה כאשר דבר:

א׳): מרבוי, כיצד? הרבוי שלש לשונות: את, גם, אף. ״את״ לרבות כיצד? דכתיב וה׳ פקד את שרה (בראשית כ״א:א׳), אילו היה אומר פקד שרה הייתי אומר שרה לבדה נפקדה, כשהוא אומר ״את״ מלמד שכל העקרות נפקדו עמה וכו׳. כיוצא בדבר אתה אומר את פני מבין חכמה (משלי י״ד), אילו נאמר פני מבין חכמה הייתי אומר לשעתו בלבד כשהוא אומר ״את״ ריבוי לדורותיו וכו׳. ״גם״ לרבות כיצר? גם צאנכם גם בקרכם קחו (שמות י״ב:ל״ב), אילו נאמר צאנכם בקרכם הייתי אומר לא נתן להם אלא צאנם ובקרם ת״ל "גם" לרבות, מלמד שנתן להם דורון משלו ומשל שריו לקיים מה שנאמר גם אתה תתן בידינו (שם י׳). כיוצא בדבר אתה אומר ומתו גם שניהם (דברים כ״ב:כ״ב) אילו לא נאמר ״גם״ הייתי אומר שאם נתחייבה מיתה והיא מעוברת ממתינין לה עד שתלד, ת״ל גם לרבות את הולד למיתה, שאין ממתינין לה עד שתלד. "אף" לרבות כיצד? ויקח את אדרת אליהו וגו׳ אף הוא ויכה את המים (מלכים ב ב׳:י״ד) מלמד שנעשה נסים לאלישע בקריעת הירדן יותר מאליהו, שבפעם הראשון היתה זכות ב׳ צדיקים ובפעם שניה זכות צדיק אחד היתה עומדת. וכן הוא אומר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. אף אתה מוצא שמונה מופתים באליהו וששה עשר באלישע (עי׳ ילקוט וירא ורש״י למ״ב ג׳ א׳). כיוצא בו אף ברי יטריח עב (איוב ל״ז:י״א) מלמד שעבים ומטר קשים והקב״ה מטריח עליהם, ומנין שכשם שמטריח להמטיר כך מטריח להפסיק אחר שהמטר ירד כל צרכו ת״ל ״אף״ רבוי.

בראש השנה נפקדה שרה, רחל וחנה מנא לן אמר ר״א אתיא זכירה זכירה ואתיא פקידה פקידה. אתיא זכירה זכירה כתיב בה ברחל (בראשית ל לב) ויזכור אלהים את רחל וכתיב בה בחנה (ש״א א יט) ויזכרה ה׳, ואתיא זכירה זכירה מראש השנה דכתיב (ויקרא כג כד) זכרון תרועה מקרא קודש, ואתיא פקידה פקידה כתיב בה בשרה (בראשית כא א) וה׳ פקד את שרה כאשר אמר וכתיב בה בחנה כי פקד ה׳ את חנה. בראש השנה יצא יוסף מבית האסורים מנא לן דכתיב (תהלים פא ד) תקעו בחודש שופר בכסה ליום חגנו וכתיב (שם) כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב וכתיב (שם) (שם ע״ב) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע. בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים מנא לן אתיא סבילה סבילה כתיב הכא (שמות ו ו) מתחת סבלות מצרים וכתיב התם (תהלים פא ו) הסירותי מסבל שכמו וגו׳. בניסן נגאלו כדאיתא ובתשרי עתידין ליגאל מנא לן אתיא שופר שופר כתיב הכא תקעו בחודש שופר וכתיב התם (ישעיה כז יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול. רבי יהושע אומר בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל מנא לן דכתיב (שמות יב מב) ליל שמורים הוא לה׳ לילה המשומר ובא מששת ימי בראשית שמורים לכל בני ישראל לדורותם לילה משומר לעתיד לבוא: