תנחומא בובר
ויהיו חיי שרה. ואברהם זקן בא בימים (בראשית כד א). זש"ה כי אתה תברך צדיק וגו' (תהלים ה יג), משנברא העולם עד שעמד אברהם היה הקב"ה מברך את עולמו, שכיון שברא לאדם ולחוה הוא ברכן, שנאמר ויברך אותם אלהים וגו' (בראשית א כח). בירך לנח ולבניו, שנאמר ויברך אלהים את נח ואת בניו (שם ט א), כיון שעמד אברהם עשאו אב לכל הבריות, שנאמר והיה ברכה (שם יב ב), הוי כי אתה תברך צדיק ה' כצנה רצון תעטרנו (תהלים ה יג), שנעשה לו הקב"ה כמגן הזה, שנאמר אנכי מגן לך (בראשית טו ב), ואין צנה אלא מגן, שנאמר (ונושא) [ונשא] הצנה (הולך) [הלך] לפניו (ש"א יז ז), מהו רצון תעטרנו, שבירך לאברהם בזקנה, שנאמר ואברהם זקן.
מדרש אגדה
ויהיו חיי שרה. למה אמר ויהיו חיי שרה, אלא מלמד שלא היה לה לחיות משנולד יצחק אלא מנין ויהיו בגימטריא. מיכאן כל מי שאין לו בנים אין לו חיות, ולא עוד אלא שהוא חשוב כמת, שנאמר הבה לי בנים וגו' (בראשית ל א):
מדרש אגדה
ד"א ויהיו חיי שרה וגו'. בת מאה שנים כבת עשרים לחטא, ובת עשרים כבת שבע ליופי, ולכך אמר מאה ועשרים שנה ושבע שנה: