מדרש על בראשית 24:16

ונדעה אותם. בביאה, ודומה לדבר ואיש לא ידעה (בראשית כד טז), והאדם ידע חוה אשתו (שם ד א), אז אמרו לו המלאכים עד כאן היית מבקש עליהם רחמים והיינו מקבלים ממך, ועכשיו ומעתה אין אתה רשאי לבקש עליהם רחמים, כי מעשיהם כמעשה דור המבול, שהיו כותבין (גמומריות) [גמומסיות] לזכר ולבהמה:

יח תַּנְיָא: אֵין 'בְּתוּלָה', אֶלָּא 'נַעֲרָה', וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (בראשית כ״ד:ט״ז) "וְהַנַּעֲרָה טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד,בְּתוּלָה":

להביא את ושתי המלכה בכתר מלכות. שלא יהיה עליה אלא הכתר בלבד, כשם שבקשוה לבוא ערומה להאות העמים והשרים את יפיה, הגיד הכתוב שהיתה טובת מראה, אבל לא הגיע יופי שלה לחצי יופי של שרה ורבקה, שנאמר בהם טובת מראה מאוד (בראשית כד טז):