מדרש על בראשית 27:18

ורבקה אמרה אל יעקב וגו' ועתה בני שמע בקולי לאשר וגו', לך נא אל הצאן וגו' (שם ו ח ט), כיון שהלך והביא הלך אצל אביו, שנאמר ויבא אל אביו וגו', ויאמר יעקב אל אביו (שם יח יט), וברכו. ואע"פ שאתם אומרים שיקר יעקב לא שיקר, בלעם אמר לא הביט און ביעקב (במדבר כג כא), אלא [אמר] אנכי יעקב, עשו [הוא] בכורך וגו', קום נא שבה וגו', ויאמר יצחק אל בנו וגו' (שם שם כא), א"ל כי הקרה ה' אלהיך לפני (בראשית שם שם), ועוד אמר לו כשנעקדת על גבי המזבח ואמר המלאך אל תשלח ידך אל הנער (שם כב יב), שמא היה שם כלום לא הצמיח הקב"ה אלא בשבילך, שנאמר וישא אברהם את עיניו וגו' (שם שם יג), ואף אמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, וכיון ששמע יצחק שאמר כי הקרה ה' אלהיך לפני, אמר אין זה עשו, אמר אין עשו מזכיר ה' אלהיך, א"ל גשה נא ואמושך בני וגו', ויגש יעקב אל יצחק אביו וגו', (שם כא כב) א"ל הויא את עושה בקולך אבל הידים ידי עשו. אמר ר' יהודה בר אילעאי בדורות הראשונים היה דורש מהו הקול קול יעקב, קול אדרינוס קיסר [הרג] בביתר שמונים אלף רבוא, אמר ר' יוחנן קולו של יעקב צווח מה שעשו לו ידי עשו בביתר.

וַיִּקָר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם. אָמַר לוֹ: רָשָׁע, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה. אָמַר, אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי. מָשָׁל לְשֻׁלְחָנִי שֶׁהָיָה מְשַׁקֵּר בַּמִּשְׁקָלוֹת, בָּא בַּעַל הַשּׁוּק הִרְגִּישׁ בּוֹ. אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, מַעֲלֶה וּמְשַׁקֵּר בַּמִּשְׁקָל. אָמַר לוֹ: כְּבָר שָׁלַחְתִּי דּוֹרוֹן לְבֵיתְךָ. אַף כָּךְ בִּלְעָם, רוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת לוֹ, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, רָשָׁע. אָמַר לוֹ: אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחוֹת עָרַכְתִּי. אָמַר לוֹ: טוֹב אֲרֻחַת יָרָק (משלי טו, יז), טוֹבָה סְעוּדָה שֶׁאָכְלוּ בְּמִצְרַיִם עַל מַצּוֹת וּמְרוֹרִים, מִשְּׁוָרִים אוֹ מִפָּרִים שֶׁאַתָּה מַקְרִיב עַל יָדְךָ בְּשִׂנְאָה. וַיָּשֶׂם ה' דָּבָר בְּפִי בִּלְעָם, שֶׁעִקֵּם אֶת פִּיו וּפְקָמוֹ, כְּאָדָם שֶׁקּוֹבֵעַ מַסְמֵר בַּלּוּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מַלְאָךְ הָיָה מְדַבֵּר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְּדַבֵּר. וַיָּשָׁב אֵלָיו וְהֵנָּה נִצָּב עַל עוֹלָתוֹ הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב, שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים וּמְצַפִּים מָתַי יָבֹא וְיֹאמַר. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב. פָּתַח וְאָמַר, מִן הָרָמִים הָיִיתִי מִמְּחִיצַת הָאָבוֹת, הִנְחַנִי וְהוֹרִידַנִי בָּלָק לְבֹר שַׁחַת. יַנְחֵנִי, יִנְהֵנִי, כְּמָה דְּאַתְּ אֲמַר: נְהֵה עַל הֲמוֹן מִצְרַיִם (יחזקאל לב, יח). דָּבָר אַחֵר, מִן אֲרָם, עַם רָם שֶׁל מַעְלָן הָיִיתִי, וְהוֹרִידַנִי בָּלָק מִן כְּבוֹדִי. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְמִי שֶׁמְּהַלֵּךְ עִם הַמֶּלֶךְ, רָאָה לִסְטִים, הֵנִיחַ אֶת הַמֶּלֶךְ וְטִיֵּל עִם הַלִּסְטִים. כְּשֶׁחָזַר אֵצֶל הַמֶּלֶךְ, אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ, לְךָ עִם אוֹתָן שֶׁטִּיַּלְתָּ עִמָּהֶם, שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁתֵּלֵךְ עִמִּי. כָּךְ בִּלְעָם נִזְקַק לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. כְּשֶׁנִּזְדַּוֵּג לְבָלָק, נִסְתַּלְּקָה הֵימֶנּוּ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְחָזַר לִהְיוֹת קוֹסֵם כְּבַתְּחִלָּה, כְּדִכְתִיב, וְאֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם וְגוֹ' (יהושע יג, כב). לְכָךְ אָמַר, רָם הָיִיתִי וְהוֹרִידַנִי בָּלָק. דָּבָר אַחֵר, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָּלָק מֵהַרְרֵי קֶדֶם, הֻשְׁוֵינוּ שְׁנֵינוּ לִהְיוֹת כְּפוּיֵי טוֹבָה. שֶׁאִלּוּלֵי אַבְרָהָם אֲבִיהֶם, לֹא הָיָה בָּלָק, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וְגוֹ' (בראשית יט, כט). וְאִלּוּלֵי אַבְרָהָם, לֹא פָּלַט לוֹט מִסְּדוֹם, וְאַתָּה מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל לוֹט. וְאִלּוּלֵי יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, לֹא עָמַדְתִּי אֲנִי בָּעוֹלָם. שֶׁלֹּא זָכָה לָבָן לְבָנִים אֶלָּא בִּזְכוּת יַעֲקֹב. שֶׁבִּתְחִלָּה בָּאָה רָחֵל עִם הַצֹּאן. אִלּוּ הָיוּ לוֹ בָּנִים, הֵיאַךְ בִּתּוֹ רוֹעָה. וּמִשֶּׁהָלַךְ יַעֲקֹב לְשָׁם, נִתְּנוּ לוֹ בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְּנֵי לָבָן (בראשית לא, א). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, נִחַשְׁתִּי וַיְבָרְכֵנִי ה' בִּגְלָלְךָ (שם ל, כז). וַאֲנִי מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל לָבָן. אִלּוּלֵי אַבְרָהָם וְיַעֲקֹב, אֲנִי וְאַתָּה לֹא עָמַדְנוּ בָּעוֹלָם. לְכָה אָרָה לִי יַעֲקֹב. מִי שֶׁהוּא מְאָרֵר לְבָנָיו שֶׁל יַעֲקֹב, לְעַצְמוֹ הוּא מְאָרֵר. שֶׁכֵּן כְּתִיב: וּמְקַלְּלֶךָ אָאֹר (שם יב, ג). וְאוֹמֵר: אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרֲכֶיךָ בָּרוּךְ (שם כז, כט). לְכָה אָרָה לִי יַעֲקֹב, וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל. אִלּוּ לְאֻמָּה אַחֶרֶת בִּקֵּשׁ שֶׁאֲקַלֵּל, כְּגוֹן בְּנֵי אַבְרָהָם, מֵהַפִּילַגְשִׁים הָיִיתִי יָכֹל. אֶלָּא בְּנֵי יַעֲקֹב. יֵשׁ מֶלֶךְ שֶׁבּוֹרֵר לְעַצְמוֹ מָנָה, וְעָמַד אֶחָד וְאָמַר גְּנַאי עָלֶיהָ, כְּלוּם יֵשׁ לוֹ חַיִּים. וְאֵלּוּ נַחֲלָתוֹ וְחֶבְלוֹ וּסְגֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ וְגוֹ' (דברים לב, ט). וּכְתִיב: וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה (שמות יט, ה). וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל. מֶלֶךְ שֶׁנָּטַל עֲטָרָה וּנְתָנָהּ בְּרֹאשׁוֹ, וְאָמַר אָדָם עָלֶיהָ שֶׁאֵינָהּ כְּלוּם, יֵשׁ לוֹ חַיִּים. וְאֵלּוּ כְּתִיב בָּהֶם, יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר (ישעיה מט, ג). מָה אֶקֹּב, לֹא קָבָה אֵל. בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ רְאוּיִין לְקַלֵּל, לֹא נִתְקַלֵּל. שֶׁכְּשֶׁנִּכְנַס יַעֲקֹב לִטֹּל אֶת הַבְּרָכוֹת, נִכְנַס בְּמִרְמָה, דִּכְתִיב: וְאֶת עוֹרוֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים (בראשית כז, טז). אָמַר לוֹ אָבִיו, מִי אַתָּה. אָמַר לוֹ: עֵשָׂו בְּכוֹרֶךָ, הַמּוֹצִיא שֶׁקֶר מִפִּיו, אֵינוֹ רָאוּי לְהִתְקַלֵּל. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנִּתְבָּרֵךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה (שם פסוק לג). וְהֵיאַךְ אֲנִי מְקַלְּלָן. לֹא קָבֹה אֵל. דָּבָר אַחֵר, מָה אֶקֹּב, לֹא קָבֹה אֵל. בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם, לִגְיוֹן שֶׁמּוֹרֵד בַּמֶּלֶךְ, חַיָּב מִיתָה. וְאֵלּוּ כָּפְרוּ בּוֹ וּמָרְדוּ בּוֹ, וְאָמְרוּ לָעֵגֶל, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל (שמות לב, ד), לֹא הָיָה צָרִיךְ לְכַלּוֹתָם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה. אַף עַל פִּי כֵן לֹא זָז מֵחִבָּתָן אֶלָּא לִוָּה עֲלֵיהֶם עַנְנֵי כָּבוֹד, וְלֹא פָּסְקוּ מֵהֶם הַמָּן וְהַבְּאֵר. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אַף כִּי עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ זֶה אֱלֹהֶיךָ וְגוֹ' וַיַּעֲשׂוּ נְאָצוֹת גְּדוֹלוֹת, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר, אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם וְגוֹ', וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם, וּמַיִם נָתַתָּ לָהֶם לִצְמָאָם (נחמיה ט, יח-כ). הֵיאַךְ אוּכַל אֲנִי לְקַלְּלָם. מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל. בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְצַוֶּה אוֹתָם עַל הַקְּלָלוֹת וְעַל הַבְּרָכוֹת, בַּבְּרָכוֹת הָיָה מַזְכִּירָם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֵלֶּה יַעַמְדוּ לְבָרֵךְ אֶת הָעָם (דברים כז, יב). וּבַקְּלָלוֹת לֹא הָיָה מַזְכִּירָם, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר, וְאֵלֶּה יַעַמְדוּ עַל הַקְּלָלָה (שם פסוק יג). וְעוֹד, כְּשֶׁהֵם חוֹטְאִין וְאוֹמֵר לְהָבִיא עֲלֵיהֶם קְלָלָה, אֵינוֹ כְּתִיב שֶׁהוּא מְבִיאָהּ. אֲבָל בַּבְּרָכוֹת הוּא בְּעַצְמוֹ מְבָרְכָן, כִּי כֵן הוּא אוֹמֵר, וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע וְגוֹ', וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן וְגוֹ', יְצַו ה' אִתְּךָ אֶת הַבְּרָכָה (דברים כח, א-ח). וּבַקְּלָלוֹת כְּתִיב: וְהָיָה אִם לֹא תִּשְׁמַע בְּקוֹל ה' וְגוֹ' וּבָאוּ עָלֶיךָ (שם פסוק טו), מֵעַצְמָן. אֲבָל הַבְּרָכוֹת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ מְבִיאָן. הֱוֵי, מָה אֶקֹּב לֹא קָבָה אֵל. כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים אֶרְאֶנּוּ, לְהוֹדִיעֲךָ שִׂנְאָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, שֶׁמִּתּוֹךְ בִּרְכָתוֹ אַתָּה יוֹדֵעַ מַחְשַׁבְתּוֹ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לָאָדָם שֶׁבָּא לָקוֹץ אֶת הָאִילָן. מִי שֶׁאֵינוֹ בָּקִי, קוֹצֵץ אֶת הָעֲנָפִים כָּל עָנָף וְעָנָף וּמִתְיַגֵּעַ. וְהַפִּקֵּחַ מְגַלֶּה אֶת הַשָּׁרָשִׁים וְקוֹצֵץ. כָּךְ אָמַר אוֹתוֹ רָשָׁע, מָה אֲנִי מְקַלֵּל כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לְשָׁרְשֵׁיהֶם. בָּא לִיגַע, מְצָאָן קָשִׁים. לְכָךְ אָמַר, כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים אֶרְאֶנּוּ. דָּבָר אַחֵר, כִּי מֵרֹאשׁ צוּרִים אֶרְאֶנּוּ, אֵלּוּ הָאָבוֹת. וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ, אֵלּוּ הָאִמָּהוֹת. הֵן עַם לְבָדָד יִשְׁכֹּן. כְּשֶׁהוּא מְשַׂמְּחָן, אֵין אֻמָּה שְׂמֵחָה עִמָּהֶם, אֶלָּא הַכֹּל לוֹקִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' בָּדָד יַנְחֶנּוּ וְאֵין עִמּוֹ אֵל נֵכָר (דברים לב, יב). וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. כְּשֶׁהָאֻמּוֹת שְׂמֵחִין בָּעוֹלָם הַזֶּה, הֵן אוֹכְלִין עִם כָּל מַלְכוּת וּמַלְכוּת וְאֵין עוֹלֶה לָהֶם מִן הַחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב. מִי יוּכַל לִמְנוֹת מִצְוֹת שֶׁהֵם עוֹשִׂים בֶּעָפָר, לֹא תַּחְרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר (שם כב, י), לֹא תִּזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם (שם פסוק ט), וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֶת אֵפֶר הַפָּרָה (במדבר יט, ט), וּמִן הֶעָפָר אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן (שם ה, יז), שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים וְגוֹ' (ויקרא יט, כג), וְכֵן כֻּלָּם. וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל הָרְבִיעוֹת שֶׁלָּהֶם, מִי יוּכַל לִמְנוֹת אוּכְלֻסִין שֶׁיָּצְאוּ מֵאוֹתָם שֶׁהֵם חוֹטְפוֹת וּמְחַבְּבוֹת אֶת הַמִּצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי (בראשית ל, טו), הִנֵּה אֲמָתִי בִּלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ, וַתֵּרֶא לֵאָה כִּי עָמְדָה מִלֶּדֶת וְגוֹ' (שם פסוק ג-ט), וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ וְגוֹ' (שם טז, ג). תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְטַבָּח שֶׁבָּא לִשְׁחֹט פָּרָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, הִתְחִיל צוֹפֶה הַמֶּלֶךְ. כֵּיוָן שֶׁהִרְגִּישׁ הַמֶּלֶךְ רוֹאֶה, הִתְחִיל מַשְׁלִיךְ אֶת הַסַּכִּין וּמְשַׁפְשֵׁף בָּהּ לְמַלֵּא אֶת הָאֵבוּס לְפָנֶיהָ. הִתְחִיל לוֹמַר, תֵּצֵא נַפְשִׁי שֶׁבָּאתִי לְשׁוֹחֲטָהּ, וַהֲרֵינִי זְנַחְתִּיהָ. כָּךְ בִּלְעָם אָמַר, תֵּצֵא נַפְשִׁי שֶׁבָּאתִי לְקַלֵּל וַאֲנִי מְבָרֵךְ, תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים.

מה אקוב לא קבה אל (במדבר שם ח). בשעה שהיו ראוים להתקלל לא נתקללו, בשעה שנכנס יעקב לקבל את הברכות, דכתיב ואת עורות גדיי העזים וגו' (בראשית כז טז), אמר לו אביו מי אתה (שם שם יח), א"ל אנכי עשו בכורך (שם שם יט), המוציא בפיו שקר אינו ראוי להתקלל, ולא עוד אלא שנתברך, שנאמר גם ברוך יהיה (שם שם לג), והיאך אני מקללו לא קבה אל.