מדרש על בראשית 30:34

ויקם בעת ההיא ישמעאל ויקח את אישתו ואת בניו ואת מקנהו ואת כל אשר לו, ויסע משם וילך ארץ פלשתים אל אביו. ויספר אברהם לישמעאל בנו, על אודות האישה הראשונה אשר לקח ישמעאל שכזאת וכזאת עשתה. וישב ישמעאל ובניו עם אברהם, ימים רבים בארץ. ואברהם ישב בארץ פלשתים ימים רבים, וירבו הימים ויהיו עשרים ושש שנים. ויהי אחרי כן וילך אברהם עם עבדיו וכל אשר לו ויצאו מארץ פלשתים וירחיקו ממנה מאוד, ויבואו עד קרוב לחברון וישבו שם. ויחפרו שם עבדי אברהם בארות מים, וישב שב אברהם וכל אשר לו על המים. וישמעו עבדי אבימלך מלך פלישתים לאמור, חפרו עבדי אברהם בארות מים בגבול הארץ. ויבואו ויריבו עם עבדי אברהם, ויגזלו להם את הבאר הגדול אשר חפרו. וישמע אבימלך מלך פלשתים את הדבר הזה, ויבוא הוא ופיכול שר צבאו ועשרים מאנשיו אל אברהם. וידבר אבימלך אל אברהם על אודות עבדיו, ויוכיח אברהם את אבימלך על אודות הבאר אשר גזלו עבדיו ממנו. ויאמר אבימלך אל אברהם, חי ה׳ אשר ברא את כל הארץ לא שמעתי את הדבר אשר עשו עבדיו לעבדיך בלתי היום. ויקח אברהם שבע כבשות ויתן לאבימלך לאמור קח נא מידי, בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזה. ויקח אבימלך את שבע כבשות הצאן אשר נתן לו אברהם וגם צאן ובקר נתן לו הרבה, וישבע אבימלך לאברהם על אודות הבאר. על כן קרא לבאר ההוא באר שבע, כי שם נשבעו שניהם עליו. ויכרתו ברית שניהם בבאר שבע, ויקם אבימלך ופיכול שר צבאו וכל אנשיו וישובו ארץ פלישתים. ואברהם וכל אשר לו ישבו להם בבאר שבע, ויהיו שם בארץ ההיא ימים רבים. ויטע אברהם אשל גדול בבאר שבע, וישם לו שם ארבעה שערים לארבע רוחות העולם ויטע בו כרם. למען כאשר יבוא הולך אל אברהם ובא לו משער אשר יהיה נגד דרכו, וישב שמה ואכל ושתה ושבע והלך לו. כי בית אברהם פתוח תמיד לכל בני האדם, לעוברים ולשבים אשר יבואו יום יום לאכול ולשתות בבית אברהם תמיד.

וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר (בראשית ל, לג), רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר כְּתִיב (משלי כז, א): אַל תִּתְהַלֵּל בְּיוֹם מָחָר, אַתָּה אָמַרְתָּ: וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי בְּיוֹם מָחָר, לְמָחָר בִּתְּךָ יוֹצֵאת וּמִתְעַנָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לד, א): וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה. (בראשית ל, לד): וַיֹּאמֶר לָבָן הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ, אָמַר רַבִּי חִיָּא רַבָּה כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהָיָה לָבָן מַתְנֶה עִם יַעֲקֹב הָיָה חוֹזֵר בּוֹ י' פְּעָמִים לְמַפְרֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר הֵן לוּ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי מֵאָה פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לא, ז): וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים, י' פְּעָמִים י', דְּאֵין מִנְיָן פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה. (בראשית ל, לו): וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלשֶׁת יָמִים וגו' וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת, רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר נוֹתָרֹת, מִנְּהוֹן בִּישִׁין מִנְּהוֹן עַקְרוֹן מִנְהוֹן קַוְסָרִין, נַתֶּרֶת כְּתִיב (בראשית כמה דאת אמר ונתור ככיה ושניה דקיסר).

וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי וגו' וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי (בראשית לא, ה ז), אָמַר רַבִּי חִיָּא רַבָּה כָּל דָּבָר וְדָבָר שֶׁהָיָה מַתְנֶה עִם אָבִינוּ יַעֲקֹב הָיָה חוֹזֵר בּוֹ עֲשָׂרָה פְּעָמִים לְמַפְרֵעַ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ל, לד): הֵן לוּ. רַבָּנָן אָמְרֵי מֵאָה פְּעָמִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים, וְאֵין מִנְיָן פָּחוּת מֵעֲשָׂרָה. (בראשית לא, ח): אִם כֹּה יֹאמַר נְקֻדִּים יִהְיֶה שְׂכָרֶךָ וְיָלְדוּ כָל הַצֹּאן, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא צָפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַה לָּבָן עָתִיד לַעֲשׂוֹת עִם אָבִינוּ יַעֲקֹב וְהָיָה צָר צוּרָה כַּיּוֹצֵא בָּהּ, אִם כֹּה יֹאמַר, אָמַר אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא יֹאמַר, רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי אַיְּבוּ אָמְרוּ (בראשית לא, יב): כִּי רָאִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ לָבָן, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֵת כָּל אֲשֶׁר לָבָן עֹשֶׂה לָךְ. (בראשית לא, יא): וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹהִים בַּחֲלוֹם וגו', רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן יַעֲקֹב אָמַר לוֹ וּלְדוֹרוֹתָיו, אֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּאַבְרָהָם, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כְּיַעֲקֹב, וְאֵין דּוֹר שֶׁאֵין בּוֹ כִּשְׁמוּאֵל. (בראשית לא, יב): וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעַתֻּדִּים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים, אָמַר רַב הוּנָא דְּבֵית חוֹרוֹן עוֹלִים אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא הָעֹלִים, מֵאֵלֵיהֶן הָיוּ עוֹלִין. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר שֶׁטֶף שֶׁל גְּשָׁמִים. רַבָּנָן אָמְרֵי עַנְנֵי כָבוֹד. (בראשית לא, ט): וַיַּצֵּל אֱלֹהִים אֶת מִקְנֵה אֲבִיכֶם וַיִּתֵּן לִי, כָּזֶה שֶׁהוּא מַצִּיל מִן הַנִּצֹּלֶת.