תנחומא בובר
א"ל הקב"ה אתה העדת עלי שאנכי עמך, שנאמר ואלהי אבי היה עמדי (שם לא ה) ושמרני (שם כח כ), ושמרתיך מלבן, ונתן לי לחם לאכול (שם), ויצל אלהים את מקנה אביכן ויתן לי (שם לא ט) ובגד ללבוש (שם כח כ), ויסר ביום ההוא את התיישים וגו' (שם ל לה), ושבתי בשלם וגו' (שם כח כא), ויבא יעקב שלם (שם לג יח),
מדרש אגדה
כל אשר לבן בו. אפילו רגל אחד שהיתה לבן במקצת להפרידן יותר ממה שאמר לו יעקב: