מדרש על בראשית 32:24: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר כְּתִיב (בראשית לב, כד): וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, אֵין אָנוּ יוֹדְעִין מִי הָיָה בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מִי, אִם הַמַּלְאָךְ הָיָה בִּרְשׁוּת יַעֲקֹב וְאִם יַעֲקֹב בִּרְשׁוּת הַמַּלְאָךְ, אֶלָּא מִמַּה דִּכְתִיב (בראשית לב, כו): וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ לְיַעֲקֹב שַׁלְּחֵנִי, כִּי הִגִּיעַ קִלּוּסִי לְקַלֵּס, הֱוֵי הַמַּלְאָךְ בִּרְשׁוּת יַעֲקֹב אָבִינוּ. וּבְאֵיזֶה צַד נִדְמָה לוֹ, רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר לְשָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע נִדְמָה לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לג, י): כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים, אֲמַר לֵיהּ אַפָּךְ דָּמְיָין לְשָׂרָךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אֲרִי אִימֵירוּן וְכֶלֶב אַגְרִיּוּן, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ זִוֵּג אֶת הָאֲרִי וְהָיָה מְלַבְּבוֹ כְּנֶגֶד בְּנוֹ, וְהָיָה אוֹמֵר שֶׁאִם יָבוֹא הַכֶּלֶב לְהִזְדַוֵּג לִבְנִי יֹאמַר בְּנִי לָאֲרִי יָכֹלְתִּי וְלַכֶּלֶב אֵינִי יָכוֹל. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִים לְהִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם שַׂר שֶׁלָּכֶם לֹא יָכוֹל לַעֲמֹד בַּאֲבִיהֶם וְאַתֶּם יְכוֹלִין לָהֶם. רַבִּי הוּנָא אָמַר לְרוֹעֶה נִדְמָה לוֹ, לָזֶה צֹאן וְלָזֶה צֹאן, לָזֶה גְּמַלִּים וְלָזֶה גְּמַלִּים, אָמַר לוֹ הַעֲבֵר אֶת שֶׁלִּי וַאֲנִי מַעֲבִיר אֶת שֶׁלְּךָ, כֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִיר יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת שֶׁלּוֹ אָמַר נַחֲזֹר וְנֶחֱמֵי דִילְמָא אַנְשֵׁינַן כְּלוּם, מִן דַּחֲזַר וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ. רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי הֲווֹ עָסְקֵי בִּפְרַגְמַטְיָא וַהֲווֹ נָסְבִין וְיַהֲבִין בַּהֲדָא מִיטַּכְּסִין, עָלוֹן לַהֲדָא צוּר וַעֲבַדּוּן עִיבִידַתְהוֹן, מִן דִּנְפַקּוּן מִן פִּילֵי אֲמַרוּן נַחֲזֹר וְנֶחֱמֵי דִּילְמָא אַנְשֵׁינַן כְּלוּם, חָזְרוּ וּמָצְאוּ חֲבִילָה שֶׁל מִיטַּכְּסִין, אָמְרִין הֲדָא מִלָּה מִן יַעֲקֹב סָבָאן הִיא, דִּכְתִיב (בראשית לב, כו): וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי לְאַרְכִילִיסְטִים נִדְמָה לוֹ, לָזֶה צֹאן וְלָזֶה צֹאן, לָזֶה גְּמַלִּים וְלָזֶה גְּמַלִּים, אָמַר לוֹ הַעֲבֵר שֶׁלִּי וַאֲנִי מַעֲבִיר שֶׁלְּךָ, כָּךְ הֶעֱבִיר הַמַּלְאָךְ צֹאנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּהֶרֶף עַיִן, וְהָיָה אֲבוּנָן יַעֲקֹב עָנְיָא דְּמַלְאֲכָא מַעֲבַר וְחוֹזֵר וּמַשְׁכַּח עָאן אָחֳרֵי כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָטַל פַּרְקֵדִין וּכְרָכוֹ עַל צַוָּארוֹ, אָמַר לֵיהּ פַּרְמָקוֹס פַּרְמָקוֹס חָרָשׁ אַתְּ לֵית חֳרָשִׁין מַצְלִיחִין בַּלַּיְלָה. אָמַר רַבִּי הוּנָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַמַּלְאָךְ לֵינָא מֵידַע לְדֵין עִם מַאן נָסֵיב וְיָהֵיב, מֶה עָשָׂה נָתַן אֶצְבַּע עַל הַצּוּר הִתְחִילָה תּוֹסֶסֶת אֵשׁ, אֲמַר לֵיהּ מִן הֲדָא אַתְּ מַדְחֵיל לִי אֲנָא כּוּלִי מִינֵּיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, יח): וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו, מָה אַתְּ עוֹמֵד הוּא בָּא עָלֶיךָ וַחֲמִשָּׁה קְמֵיעִים בְּיָדוֹ, זְכוּתוֹ, וּזְכוּת אָבִיו, וּזְכוּת אִמּוֹ, וּזְכוּת זְקֵנוֹ, וּזְכוּת זְקֶנְתּוֹ, מְדֹד עַצְמְךָ עִמּוֹ שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד אֲפִלּוּ בִּזְכוּתוֹ, מִיָּד (בראשית לב, כה): וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, אָמַר רַבִּי לֵוִי וַיַּרְא בַּשְּׁכִינָה כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, לְאַרְכִילִיסְטִים שֶׁהָיָה מִתְגּוֹשֵׁשׁ עִם בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ תָּלָה עֵינָיו לְמַעְלָה וְרָאָה אֶת אָבִיו הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, וְהִרְפִּישׁ עַצְמוֹ תַּחְתָּיו. כָּךְ כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַמַּלְאָךְ הַשְּׁכִינָה עוֹמֶדֶת לְמַעְלָה מִיַּעֲקֹב הִרְפִּישׁ עַצְמוֹ תַּחְתָּיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, אָמַר רַבִּי לֵוִי וַיַּרְא בַּשְּׁכִינָה כִּי לֹא יָכֹל לוֹ. (בראשית לב, כו): וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, בַּצַּדִּיקִים וּבַצַּדִּיקוֹת בַּנְּבִיאִים וּבַנְּבִיאוֹת שֶׁהָיוּ עֲתִידִין לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ וּמִבָּנָיו, אֵיזֶה זֶה, זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל שְׁמַד. וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שִׁיְּעָא, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבָסָא סִדְּקָהּ כְּדָג. רַבִּי נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר פֵּרְקָהּ מִמְּקוֹמָהּ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל כג, יח): וַתֵּקַע נַפְשִׁי מֵעָלֶיהָ.

ויקחם ויעבירם את הנחל. מלמד שעשה עצמו כגשר, והיה עומד באמצע המים, והיה נוטל את זה מעבר זה, ונותנו לעבר אחר:

מה עשה הב"ה, שלח לו מלאך להושיעו להצילו מיד עשו ונראה לו כאיש שנ' ויאבק איש עמו עד עלות השחר וכיון שעלה עמוד השחר אמ' לו המלאך שלחני שהגיע עת עמידתי לשרת לומר לפני הב"ה שירה ולא רצה לשולחו מה עשה המלאך התחיל לשורר מן הארץ וכששמעו העליונים את קול המלאך שהוא משורר ומזמר מן הארץ אמרו בשביל כבוד הצדיק אנו שומעין המלאך ועליו הכתוב אומר (ישעיהו כד, טז) מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִרֹת שָׁמַעְנוּ צְבִי לַצַּדִּיק.