מדרש על בראשית 33:19: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

אשר נשבע ה' לאבותיכם - שאין ת"ל לאברהם ליצחק וליעקב, (כדי אני לענין שבועות אבות. הרי כבר נאמר (חבקוק ג) עריה תעור קשתך, שבועות מטות אומר סלה) ומה ת"ל לאברהם ליצחק וליעקב? כדי אברהם בעצמו, כדי יצחק בעצמו, כדי יעקב בעצמו. משל למלך שנתן לעבדו שדה אחת במתנה, ולא נתנה לו אלא כמות שהיא. עמד העבד והשביחה, ואמר: מה בידי? לא נתנה לי אלא כמות שהיא. חזר ונטעה כרם, אמר מה בידי? לא נתנה לי אלא כמות שהיא. כך, כשנתן הקב"ה לאברהם אבינו את הארץ - לא נתנה לו אלא כמות שהיא, שנאמר (בראשית יג) קום לך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה. עמד אברהם והשביחה, שנאמר (בראשית כ״א:ל״ג) ויטע אשל בבאר שבע; עמד יצחק והשביחה, שנאמר (בראשית כ״ו:י״ב) ויזרע יצחק בשנה ההיא מאה שערים; ועמד יעקב והשביחה, שנאמר (בראשית ל״ג:י״ט) ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו [א"כ מה ת"ל לאבותיכם, אם לענין שבועת האבות כבר אמור, אלא זו ברית השבטים שנאמר (חבקוק ג, ט) שבועות מטות אומר סלה]:

ויקן את חלקת וגו'. תיקן להם מטבע:

וַיִּקֶּן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ וגו' בְּמֵאָה קְשִׂיטָה (בראשית לג, יט), אָמַר רַבִּי יוּדָן בַּר סִימוֹן זֶה אֶחָד מִשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת שֶׁאֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם יְכוֹלִין לְהוֹנוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל לוֹמַר גְּזוּלִים הֵן בְּיֶדְכֶם, וְאֵלּוּ הֵן: מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף. מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה, דִּכְתִיב (בראשית כג, טז): וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם אֶל עֶפְרוֹן וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב (דברי הימים א כא, כה): וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן בַּמָּקוֹם וגו'. וּקְבוּרָתוֹ שֶׁל יוֹסֵף: וַיִּקֶּן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, יַעֲקֹב קָנָה שְׁכֶם. רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר רַבִּי וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר חֲלַפְתָּא שְׁכָחוּן מִלִּין מִן הַתַּרְגּוּם, וַאֲתוֹן לַהֲדָא תַּגְּרָא דַּעֲרָבְיָא לְמַלְפִינֵיהּ מִן תַּמָּן, שְׁמַע קָלֵיהּ דַּאֲמַר לְחַבְרֵיהּ תְּלֵי הָדֵין יַהֲבָא עֲלַי, שְׁמַעוּן מִינֵּיהּ יַהֲבָא מַשֹּׂוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כג): הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ. וְעוֹד שְׁמַע קָלֵיהּ דַּעֲרָבִי דַּאֲמַר לְחַבְרֵיהּ מָה אַתְּ מְכַסֶּה בִּי, וְהָיָה רוֹצֶה לוֹמַר מָה אַתְּ מְעַשֶֹּׂה בִּי. דִּכְתִיב (מלאכי ג, כא): וְעַסּוֹתֶם רְשָׁעִים כִּי יִהְיוּ אֵפֶר. וְעוֹד שְׁמַעוּן שֶׁאָמְרָה אִתְּתָא לַחֲבֶרְתָּא אֲתוֹן סַחְיָא, וְהִיא הֵשִׁיבָה (ישעיה מט, כא): וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה, גַּלְמוּדָא אֲנָא נִדָּה. שׁוּב שְׁמַע אִתְּתָא אַחֶרֶת אוֹמֶרֶת אַשְׁאֵל לִי מִבְנַיִךְ, וְאָמְרָה שְׁאִילִי לִי מְטַאטִיךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה יד, כג): וְטֵאטֵאתִיהָ בְּמַטְאֲטֵא הַשְּׁמֵד נְאֻם ה' צְבָאוֹת. אֲתוֹן מְעוֹרְרָה לְלִוְיָתָךְ, (איוב ג, ח): הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן, הַשְׁאִילִי לִי כְּסִיתָתֵךְ אַפֵּיק הָדָה כְּסִיתָא לְמִרְעֲיָא. בְּמֵאָה קְשִׂיטָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּמֵאָה אוּנְקִיּוֹת, בְּמֵאָה טְלָאִים, בְּמֵאָה סְלָעִים. אָמַר רַבִּי סִימוֹן קו"ף קֶמִּילְיָא, סמ"ך סְלָעִים, טי"ת טְרַיּוֹן, יו"ד ה"א מָה עָבְדֵית הָכָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אֵלּוּ חֲלָיוֹת וּדְיָקְנִיתָא שֶׁדַּרְכָּן לְהִנָּתֵן בַּנְּזָמִים, וּמִי כוֹתֵב אֶת הָאוּנָה, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה יו"ד ה"א כּוֹתֵב אֶת הָאוּנָה. וּמִי מֵעִיד עַל הָאוּנָה, י"ה מֵעִיד עַל הָאוּנָה, הוּא יו"ד ה"א שֶׁל קְשִׂיטָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קכב, ד): שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהוֹדוֹת לְשֵׁם ה', י"ה מֵעִיד עֲלֵיהֶם שֶׁהֵן בְּנֵי אֲבוֹתֵיהֶן, אַף כָּאן הֵעִיד.