תנ"ך ופרשנות
תנ"ך ופרשנות

מדרש על בראשית 34:14

תנחומא בובר

ד"א אסף אלהים. אלא בשעה שילדה רבקה ליעקב ולעשו, נולדו ללבן שתי בנות, ושלחו אגרות זה לזה לומר אתה הולדת שתי בנות ואני שני בנים, ניתן אלו לאלו, והיתה לאה שומעת מעשה עשו ובוכה, ורחל שומעת מעשה יעקב ושמחה, [מנין שהיתה לאה בוכה, שנאמר] ועיני לאה רכות (שם כט יז), תרגם מתורגמניה של ר' יוסי, מהו רכות צירניות (פי' עגילות), א"ל ר' יוחנן לא תרגמת יפה, ומהו רכות ארוכות, שכל מה שנתן לה הקב"ה היו ארוכות, כהונה גדולה, ומלכות, ושמן המשחה, וכיון שילדה לאה ליעקב, היתה רחל מצירה, לומר שמא יטלנה עשו מאחר שלא הולדתי בן, וכיון שילדה ליוסף אמרה אסף אלהים את חרפתי, ואין חרפה אלא ערלה, שנאמר כי חרפה היא לנו (בראשית לד יד), ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר, צפה ברוח הקודש שאינה יולדת אלא בן אחר.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

פרקי דרבי אליעזר

נסיון השמיני, (בראשית יז, א): "וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים [שָׁנָה] וְתֵשַׁע שָׁנִים", אמר לו הקב"ה (שם) "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים". אמר לו עד עכשו לא היית תמים, אלא מול בשר ערלתך מעליך, והתהלך לפני והיה תמים. שהערלה טמאה היא מכל הטומאות, שנאמר (ישעיה נב, א): "לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא". שהערלה מום מכל מומים. מול בשר ערלתך והיה תמים.
Ask RabbiBookmarkShareCopy

בראשית רבה

וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וגו' (בראשית לד, יג), מָה אַתְּ סָבוּר רַמְיוּת דְּבָרִים יֵשׁ כָּאן, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת (בראשית לד, יג): אֲשֶׁר טִמֵּא אֵת דִּינָה אֲחֹתָם וגו'. (בראשית לד, יד): וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת הַדָּבָר הַזֶּה לָתֵת אֶת אֲחֹתֵנוּ לְאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עָרְלָה כִּי חֶרְפָּה, רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר הֵיכָן מָצִינוּ שֶׁנִּקְרֵאת עָרְלָה חֶרְפָּה, מִן הָכָא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי חֶרְפָּה הִוא. (בראשית לד, כג): מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם, סְבָרוּן לְמֶחֱפַת וְאִתְחַפְּתוּן. (בראשית לד, כד): וַיִּשְׁמְעוּ אֶל חֲמוֹר וְאֶל שְׁכֶם בְּנוֹ וגו', הֲוָה חַד מִנְּהוֹן נִכְנַס לָעִיר טְעִין מוֹבְלִיתֵיהּ וְאָמְרִין לֵיהּ תָּא גְּזוֹר, וְהוּא אָמַר שְׁכֶם נָסֵיב וּמַגְבַּאי קָטַע.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסוק קודםפרק מלאפסוק הבא