מדרש על בראשית 35:23: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

ויהי כראות יעקב אביהם את כל אשר עשו אל העיר וירא את הביזה אשר לקחו משם, ויקצוף עליהם יעקב מאוד. ויאמר אליהם יעקב מה המעשה הזה אשר עשיתם לי, אשר מצאתי לי מנוחה עם יושבי הארץ הכנעני ואין דובר אלי מהם דבר. ועתה עשיתם הדבר הזה להבאישני ביושבי הארץ בכנעני ובפריזי ואני מתי מספר, ונאספו אלי כולם והכוני כי ישמעו את מעשיכם לאחיהם ונשמדתי אני וכל ביתי. ויענו שמעון ולוי וכל אחיהם איתם את יעקב אביהם ויאמרו אליו, הנה חיים אנחנו בארץ ויעשה שכם את כל זאת לאחותינו. ולמה תחריש אתה על כל אלה אשר עשה שכם, כי הכזונה בחוץ יעשה שכם את אחותינו. ויהי מספר הנשים אשר שבו שמעון ולוי מעיר שכם אשר לא הרגו אותם, שמונים וחמישה אשר לא ידעו איש. ותהי בהן נערה קטנה ויפת תואר ויפת מראה מאוד ושמה בונה, ויקחה שמעון לקחתה לו לאישה. ומספר כל זכר אשר שבו ולא הרגו ארבעים ושבעה איש, והיותר הרגו. ויהיו כל הנערים וכל הנשים אשר שבו שמעון ולוי מעיר שכם עבדים לפני יעקב ולבניהם אחריהם, עד יום צאת בני יעקב מארץ מצרים. ויהי כאשר יצאו שמעון ולוי מן העיר, ויקומו שני הבחורים אשר נשארו אשר התחבאו בבורות העיר כי לא מתו עם אנשי העיר. ויעלו הבחורים ההם אל העיר ויתהלכו בה וימצאו את העיר חרבה ואין איש כי אם הנשים הבוכות, ויצעקו הבחורים ההם ויאמרו הנה זאת הרעה אשר עשו בני יעקב העברי לעיר הזאת אשר השמידו היום עיר מערי הכנעני ולא יראו לנפשם מכל יושבי ארץ כנען. ויצאו האנשים ההם מהעיר וילכו אל עיר תפוח, ויבואו שמה ויגידו ליושבי תפוח את כל הקורות ואת אשר עשו בני יעקב לעיר שכם. והגיע הדבר לישוב מלך תפוח, וישלח אנשים אל עיר שכם לראות האמת דברי הבחורים ההם. כי לא האמין להם המלך לדבר הזה לאמור, איך שני אנשים יחריבו עיר גדולה בשכם. ויבואו מלאכי ישוב ויגידו לו לאמור, באנו אל העיר חרבה אין איש כי אם נשים בוכות. וגם צאן ומקנה אין שם, כי כל אשר בעיר בזזו להם בני יעקב. ויתמה ישוב על הדבר הזה לאמור, איך שני אנשים יוכלו לעשות הדבר הזה להשמיד עיר גדולה ולא יוכל איש מהם להתייצב נגדם. כי לא היה כדבר הזה מימי נמרוד ואף מימי קדם לא היתה כזאת.

ויאמר ישוב מלך תפוח אל כל עמו חזקו ונלכה להילחם בעברים ההם ולעשות להם כאשר עשו לעיר שכם, וננקמה מהם נקמת כל אנשי העיר. ויתייעץ ישוב מלך תפוח עם כל יועציו על הדבר הזה. ויאמרו אליו כל יועציו לא תוכל לעברים האלה לבדך, כי גבורה להם בעשותם המעשה הזה לכל העיר. השנים מהם הרגו את כל העיר ולא עמד איש נגדם, ואף אם תבוא אתה עליהם כולם יקומו עלינו והשמידונו גם אנחנו. אך שלח אל כל המלכים אשר סביבותינו ויבואו יחד, ונלכה עמהם ונלחמה בבני יעקב אז תוכל להם. וישמע ישוב אל דברי יועציו, וייטבו דבריהם בעיניו ובעיני עמו ויעש כן. וישלח ישוב מלך תפוח אל כל מלכי האמורי אשר סביבות שכם ותפוח לאמור, עלו אלי ועזרוני ונכה את יעקב העברי ואת כל בניו ונשמידם מן הארץ כי כזה וכזה עשו לעיר שכם ואתם לא ידעתם. וישמעו כל מלכי האמורי את כל הרעה אשר עשו בני יעקב לעיר שכם, ויתמהו מאוד מהם. ויתקבצו כולם שבעה מלכי האמורי עם כל מחנותם יחד כעשרת אלפים איש שולף חרב, ויבואו להילחם בבני יעקב. וישמע יעקב כי התקבצו יחד מלכי האמורי להילחם עם בניו, ויירא יעקב מאוד וייצר לו. ויצעק יעקב על שמעון ועל לוי לאמור, מה המעשה הזה אשר עשיתם למה הרעותם לי להביא עלי את כל בני כנען להשמיד אותי ואת ביתי. כי במנוחה הייתי גם אני גם כל ביתי ותעשו לי הדבר הזה, ותקציפו עלי את כל יושב הארץ במעשיכם. ויען יהודה את אביו לאמור החינם הרגו שמעון ולוי אחי את כל יושבי שכם, הלא על אשר עינה שכם את אחותינו ויעש שכם את כל הרעה אשר עשה ואין איש מיושב עירו דובר אליו דבר למה תעשה זאת. הלא על זאת הלכו אחי ויכו את העיר ויתנה ה׳ בידם, על אשר עברו כל יושביה את מצות אלוקינו החינם עשו אחי את כל אלה. ועתה למה תירא ולמה יצר לך ולמה יירע לבבך על אחי ויחר אפך בם, והלא אלוקינו אשר נתן בידם את עיר שכם ואת אנשיה הוא יתן בידינו גם את כל מלכי הכנעני הבאים עלינו ועשינו להם כאשר עשו אחי לשכם. עתה דום לך מעליהם וחדל לך ואל תירא, אך בטח בה׳ אלוקינו והתפלל אליו בעדנו להושעינו ולהצילנו ותת את אויבנו בידינו.

בַּיּוֹם הָרְבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן וגו' (במדבר ז, ל), כֵּיוָן שֶׁגָּמַר דֶּגֶל יְהוּדָה הִתְחִיל נְשִׂיא רְאוּבֵן לְהַקְרִיב שֶׁהָיָה בְּכוֹר, וְהִקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל שִׁבְטוֹ שֶׁל רְאוּבֵן, (במדבר ז, לא): קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, אַל תִּקְרֵי קַעֲרַת אֶלָּא עֲקֶרֶת, זֶה רְאוּבֵן שֶׁהוּא הָיָה עִקַּר הַצָּלָה, שֶׁהוּא פָּתַח בַּהֲצָלָה תְּחִלָּה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית לז, כא): וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם. דָּבָר אַחֵר, שֶׁעָקַר מַחֲשֶׁבֶת אֶחָיו שֶׁהָיוּ חֲפֵצִים לְהָרְגוֹ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לז, כ): וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵּהוּ וגו'. כֶּסֶף, עַל שֵׁם (משלי י, כ): כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק, (במדבר ז, לא): שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, זֶה דִּבּוּר שֶׁאָמַר לָהֶם תְּחִלָּה שָׁלשׁ אוֹתִיּוֹת שֶׁבְּרָאשֵׁי שָׁלשׁ תֵּבוֹת הַלָּלוּ, חֶשְׁבּוֹנָם עוֹלֶה מֵאָה וּשְׁלשִׁים. קַח ל' מִלֹא, וְנ' מִנַּכֶּנּוּ, וְנ' מִנָּפֶשׁ, הֲרֵי מֵאָה וּשְׁלשִׁים. (במדבר ז, לא): מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, כְּנֶגֶד הָעֵצָה שֶׁנָּתַן לָהֶם שֶׁיִּזְרְקוּ אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית לז, כב): וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָּם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר וגו'. כֶּסֶף, כְּמָה דְּתֵימָא: כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק. (במדבר ז, לא): שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כְּנֶגֶד הַסּוֹד שֶׁהָיָה בְּלִבּוֹ לְהַצִּילוֹ, וְסוֹד חֶשְׁבּוֹנוֹ שִׁבְעִים. (במדבר ז, לא): שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים סֹלֶת וגו', שֶׁמַּה שֶּׁאָמַר לָהֶם (בראשית לז, כא): לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ, וּמַה שֶּׁאָמַר לָהֶם (בראשית לז, כב): הַשְּׁלִיכוּ אֹתוֹ, לֹא נִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהַצִּילוֹ, שֶׁבִּשְׁנֵי הַדְּבָרִים כְּתוּבָה שָׁם הַצָּלָה, בַּתְּחִלָּה כְּתִיב: וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּילֵהוּ מִיָּדָם, וּלְבַסּוֹף כְּתִיב (בראשית לז, כב): לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם. (במדבר ז, לב): כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב וגו', כַּף, כְּנֶגֶד מַה שֶּׁאָמַר לְאֶחָיו (בראשית לז, כב): וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ. עֲשָׂרָה זָהָב, שֶׁהִצִּיל עַצְמוֹ שֶׁמִּיחָה בָהֶם וְהִצִּיל תִּשְׁעָה אֶחָיו מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים, וּלְכָךְ כְּתִיב זָהָב, שֶׁיֵּשׁ מִין אֶחָד בַּזָּהָב הַדּוֹמֶה לְדָם, וְזֶהוּ זְהַב פַּרְוָיִם. מְלֵאָה קְטֹרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵרַע לַשְּׁבָטִים שֶׁבָּא לִידֵיהֶם מְכִירַת יוֹסֵף, אַתְּ סָבוּר שֶׁלֹא הָיָה בָּא לְיָדָם אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ רְשָׁעִים בְּמַעֲשֵׂה אֲחֵרִים, לָאו, אֶלָּא צַדִּיקִים גְּמוּרִים הָיוּ וְלֹא בָּא לְיָדָם חֵטְא מֵעוֹלָם, אֶלָּא הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית מב, כא): וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ וגו', שֶׁהָיוּ מְפַשְׁפְּשִׁים בְּעַצְמָם לָמָּה אֵרַע לָהֶם תְּפִיסַת מִצְרַיִם וְלֹא מָצְאוּ אֶלָּא זֶה בִּלְבָד, וּמִתּוֹךְ גְּנוּתָם סִפֵּר הַכָּתוּב שִׁבְחָם שֶׁלֹא הָיָה בְּיָדָם עָוֹן אֶלָּא זֶה בִּלְבָד, וּלְפִי שֶׁמְּכִירַת יוֹסֵף זְכוּת הָיָה לוֹ שֶׁהִיא גָּרְמָה לוֹ לִמְלֹךְ, וּזְכוּת הָיְתָה לְאֶחָיו וּלְכָל בֵּית אָבִיו שֶׁכִּלְכְּלָם בַּלֶּחֶם בִּשְׁנֵי רְעָבוֹן, לְכָךְ נִמְכַּר עַל יָדָם, שֶׁמְּגַלְגְּלִין זְכוּת עַל יְדֵי זַכַּאי, הֱוֵי מְלֵאָה קְטֹרֶת. דָּבָר אַחֵר, מְלֵאָה קְטֹרֶת, שֶׁבְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה רְאוּבֵן בַּעַל תְּשׁוּבָה וְלוֹבֵשׁ שַׂק וּמִתְעַנֶּה וּמִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיִּמְחֹל לוֹ עַל עֲוֹן מַעֲשֵׂה בִּלְהָה, וְהַתְּפִלָּה מְשׁוּלָה לִקְטֹרֶת, כְּמָה דְּתֵימָא (תהלים קמא, ב): תִּכּוֹן תְּפִלָּתִי קְטֹרֶת לְפָנֶיךָ וגו', הֱוֵי מְלֵאָה קְטֹרֶת. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר (במדבר ז, לג), אֵלּוּ הַזְּבָחִים הִקְרִיב כְּנֶגֶד הַתְּשׁוּבָה שֶׁהָיָה עוֹסֵק בָּהּ בְּעֵת שֶׁנִּמְכַּר יוֹסֵף, וְהַתְּשׁוּבָה מְשׁוּלָה כְּנֶגֶד כָּל זִבְחֵי חוֹטֵא, שֶׁכֵּן כְּתִיב (תהלים נא, יט): זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, וּכְשֵׁם שֶׁחוֹטֵא מֵבִיא עַל חֶטְאוֹ עוֹלָה וְחַטָּאת, לְכָךְ הֵבִיא בְּכָאן כְּנֶגְדּוֹ עוֹלָה וְחַטָּאת, וּלְפִי שֶׁהָעוֹלָה חֲבִיבָה מִן הַחַטָּאת, לְכָךְ הִקְרִיב מִכָּל הַמִּינִין עוֹלָה, חוּץ מִן הַשָֹּׂעִיר שֶׁלֹא מָצִינוּ שָׂעִיר לְעוֹלָה בְּכָל הַתּוֹרָה. (במדבר ז, לד): שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה בִּלְהָה. (תהלים נא, לה): וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, לְפִי שֶׁהָיָה חָסֵר מִלְּהִמָּנוֹת עִם אֶחָיו מִשּׁוּם מַעֲשֵׂה בִּלְהָה, שֶׁכֵּן כְּתִיב (בראשית לה, כב): וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, וְהִפְסִיק הָעִנְיָן, שֶׁהִנִּיחַ שָׁם פָּרָשָׁה, לוֹמַר שֶׁנִּתְרַחֵק, וּלְכָךְ אוֹתָהּ פָּרָשָׁה פְּתוּחָה אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְרַחֵק, יָדָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פְּתוּחוֹת לְקַבֵּל שָׁבִים, וּבִשְׁבִיל שֶׁבִּקֵּשׁ שְׁנֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים, הַצָּלַת יוֹסֵף וְהַתְּשׁוּבָה, נַעֲשָׂה שָׁלֵם עִמָּהֶם, שֶׁנִּכְנַס בְּמִנְיָנָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב אַחֲרָיו (בראשית לה, כג): וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר. עַל אֵלּוּ שְׁנֵי הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה רְאוּבֵן מָצָא משֶׁה פֶּתַח לְהִתְפַּלֵּל עַל רְאוּבֵן שֶׁלֹא יְהֵא חָסֵר מֵאֶחָיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים לג, ו): יְחִי רְאוּבֵן וגו', יְחִי רְאוּבֵן, בַּמֶּה שֶׁהֶחֱיָה יוֹסֵף, וְאַל יָמֹת, בְּמַעֲשֵׂה בִּלְהָה, בַּמֶּה שֶׁעָשָׂה תְּשׁוּבָה, וִיהִי מְתָיו מִסְפָּר, שֶׁיִּהְיוּ בָּנָיו בְּמִנְיָן שְׁאָר הַשְּׁבָטִים לְכָל דָּבָר, וּלְכָךְ נֶאֱמַר: וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, כְּנֶגֶד שְׁנֵי מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁבִּקֵּר, הַצָּלַת יוֹסֵף וְהַתְּשׁוּבָה, נַעֲשָׂה שָׁלֵם וְנִמְנָה עִם אֶחָיו. (במדבר ז, לד): אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, לָמָּה שְׁלשָׁה מִינִין, כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁמַּזְכִּיר רְאוּבֵן בְּפָרָשַׁת הַצָּלַת יוֹסֵף, וּכְנֶגֶד שְׁלשָׁה וַיֹּאמֶר הַכְּתוּבִין שָׁם. לָמָּה הָיוּ חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד חָמֵשׁ תֵּבוֹת שֶׁבָּהֶן נִתְקָרֵב רְאוּבֵן, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר. (במדבר ז, לד): זֶה קָרְבַּן אֱלִיצוּר וגו', כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהִקְרִיב עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה הִתְחִיל מְקַלֵּס אֶת קָרְבָּנוֹ זֶה קָרְבַּן וגו':