במדבר רבה
וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים וגו' (במדבר ג, מז), אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם מְכַרְתֶּם בְּכוֹרָהּ שֶׁל רָחֵל, זֶה יוֹסֵף (בראשית לז, כח). בְּעֶשְׂרִים כֶּסֶף, שֶׁהֵם חֲמִשָׁה שְׁקָלִים, לְפִיכָךְ יִהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם פּוֹדֶה בְּנוֹ הַבְּכוֹר חֲמִשָּׁה סְלָעִים בְּמָנֶה צוֹרִי. (במדבר ג, מח): וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו פְּדוּיֵי הָעֹדְפִים בָּהֶם, כְּשֵׁם שֶׁנִּתְּנוּ הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, דִּכְתִיב (במדבר ג, ט): וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם נְתוּנִם הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כָּךְ נִתַּן לוֹ כֶּסֶף הַפִּדְיוֹן שֶׁהָיָה בִּמְקוֹם לְוִיִּם. (במדבר ג, מט): וַיִקַּח משֶׁה אֵת כֶּסֶף הַפִּדְיוֹם וגו', כֵּיצַד עָשָׂה לָהֶם, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כָּךְ עָשָׂה כָּתַב עַל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף פְּתָקִין לֵוִי לֵוִי וְנָתַן בְּקַלְפֵּי, וְעוֹד עַל מָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה פְּתָקִין כָּתַב חֲמִשָּׁה סְלָעִים חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְנָתַן בְּקַלְפֵּי וְעֵרְבָן, וְהָיָה אָבִיו שֶׁל בְּכוֹר פּוֹשֵׁט יָדוֹ בַּקַּלְפֵּי אִם עָלָה בְּיָדוֹ פֶּתֶק כְּתָב בֶּן לֵוִי, הָיָה אוֹמֵר לוֹ כְּבָר פְּדָאֲךָ בֶּן לֵוִי, וּמִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ פֶּתֶק שֶׁל חֲמִשָּׁה סְלָעִים הָיָה משֶׁה אוֹמֵר לוֹ תֵּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים שֶׁאַתָּה חַיָּב, וְכֵן עָשׂוּ כֻלָּם. וְרַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר אִם כֵּן יָכוֹל הוּא לָדוּן עִמּוֹ וְלוֹמַר לוֹ לֹא הֵימָךְ לוֹמַר לִתֵּן חֲמִשָּׁה סְלָעִים הֲרֵי נִתְמַצּוּ כָּל הַפְּתָקִין שֶׁכָּתוּב עֲלֵיהֶן לֵוִי לֵוִי, אִם אֲנִי נוֹתֵן יָדִי מָה עוֹלֶה בְּיָדִי לֹא פְּתָקִין שֶׁל חֲמִשָּׁה סְלָעִים, מִי אוֹמֵר לִי שֶׁאִם הָיָה שָׁם פֶּתֶק שֶׁל לֵוִי לֵוִי שֶׁלֹא זָכִיתִי בּוֹ, אֶלָּא כָּךְ עָשָׂה כָּתַב עַל עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וּמָאתַיִם וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה פְּתָקִין לֵוִי לֵוִי, וְעַל מָאתַים וְשִׁבְעִים וּשְׁלשָׁה חֲמִשָּׁה סְלָעִים, בָּאוּ וְנָתְנוּ יָדָן וּמִי שֶׁהָיָה עוֹלֶה בְּיָדוֹ חֲמִשָּׁה סְלָעִים, אִם הָיָה בָּא לוֹמַר לוֹ כְּלוּם, הָיָה מְשִׁיבוֹ משֶׁה, אִלּוּ זָכִיתָ לֹא הָיָה שָׁם פֶּתֶק לֵוִי לֵוִי, אֶלָּא שֶׁאַתְּ חַיָּב מִן הַשָּׁמַיִם, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה נוֹתֵן.
אוצר מדרשים
כשברא הקב״ה את האילנות גברו וגבהו וגדלו עד למאד, ושמחו שמחה גדולה. כיון שברא הקב״ה את הברזל נעצבו ואמרו אוי לנו שברא הקב״ה ברזל הקוצץ אותנו, [חזרו ואמרו אם לא ניתן לברזל עץ לבית יד לא יוכל לקצץ בנו], וכן ישראל - אלמלא שלמדו לקיסר תורה לא היו באים לידי כך. פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה ומצא כתוב וגונב איש ומכרו וגו׳ (שמות כ״א ט״ז) והלך וטח הבית כלו בנעלים ודבקם בכתלים (המחבר הבין נעלים כמו סנדלים, ולא נעלים מנעולים לסגור החדרים כדי לחבוש ולאסור את הזקנים שם), ושלח אחר רבן שמעון בן גמליאל וחביריו ואמר להם, מי שגנב איש מבני ישראל והלך ומכרו מה דינו? אמרו לו, חייב מיתה. אמר להם, אם כן אתם חייבים מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים. אמרו לו, למה? אמר להם בשביל אחי יוסף שמכרו את יוסף, דכתיב וימכרו את יוסף (בראשית ל״ז כ״ח), וכתיב על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים (עמוס ב׳ ו'), ולכן טח אותו רשע את הבית במנעלים כדי שיכירו באיזה דבר מכרו את יוסף שנאמר בעבור נעלים - בדמי נעלים. וכי אדם יפה כיוסף היו מוכרים אותו בעשרים כסף? אלא בשעה שהכניסוהו לבור הפשיטוהו והשליכוהו לבור ערום ויפשיטו את יוסף וגו׳, וכתיב והבור ריק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. כיון שראה יוסף את נפשו בין אותן החיות נעצב ואמר אוי לי שאיני ניצול מן החיות האלו. ומרוב יראה ופחד אבד תוארו ויפיו ממנו, אך סגר הקב״ה פי החיות ולא הזיקו לו. וכשראו אחי יוסף ארחת ישמעאלים, הוציאוהו מן הבור ערום ומכרוהו כן. אמר הקב״ה, צדיק כזה יעמוד ערום לפני הבריות? אמרו, קמיע אחד היה תלוי בצוארו, ושלח הקב״ה את גבריאל והוציא מאותו קמיע בגד ולבשו. כיון שראו אחי יוסף, אמרו לאותן הישמעאלים החזירו לנו הבגד הזה שלא מכרנוהו לכם אלא ערום. ויאמרו הישמעאלים, לא נחזיר לכם, עד שהוסיפו להם עוד ארבעה זוגות מנעלים, ובאותו בגד הביאוהו למצרים ובו מכרוהו ובו אסרוהו ובו הביאוהו לפני פרעה ובו מלך על מצרים. ואותו קיסר הרשע היה יודע שמכרוהו בנעלים, ואמר להם קבלו עליכם דין שמים. אמרו לו, אם אחי יוסף מכרו אחיהם אנו מה פשענו ולמה תהרוג אותנו. אמר להם אם היו אחי יוסף היום בחיים הייתי תופשם ועושה בהם דין, עכשיו שאינם בחיים אעשה בכם דין שאתם שקולים כאחי יוסף במכירתו. אמרו לו, תן לנו זמן שלשה ימים עד שנדע, אם גזרה זו באה מן השמים נקבל עלינו דין שמים. נתן להם זמן שלשה ימים ונתקבצו הללו הרוגי מלכות, ואלה הן: רבן שמעון בן גמליאל ור׳ ישמעאל בן אלישע כהן גדול ר׳ עקיבא בן יוסף ור׳ יהודה בן בבא, ר׳ חנינא בן תרדיון ור׳ ישבב הסופר, ר׳ אלעזר (נ״א ר׳ יהודה) בן דמא ור׳ חנינא בן חכינאי, ר׳ חוצפית המתורגמן ור׳ אלעזר בן שמוע. אלו הן עשרה הרוגי מלכות שנהרגו על שמכרו את יוסף, וקטן שבכולם היה ר' ישמעאל כ״ג. אמר להם, אם דעתכם שתחלקו עמי בעון שאזכיר השם עכשיו אעלה לרקיע ונדע, אם נגזרה גזרה זו מן השמים אנו מקבלין עלינו ואם אינה מן השמים אני יכול לבטלה בשם. אמרו לו, עונך מופלג בינינו. ולמה זכה ר׳ ישמעאל לכך, מפני שאביו ר׳ אלישע כ״ג לא היו מתקיימים לו בנים, בשעה שאשתו היתה יולדת בן מיד היה מת אותו הילד. אמרה לו אשתו מפני מה הצדיקים הללו יש להם בנים צדיקים ואנו אין לנו בן אחד? אמר לה, מפני שהם נוהגים בנפשם טבילה בשעה שהם עולים למטה, בין בדבר (בתשמיש) בין שלא בדבר, הם ונשיהם. אמרה לו אף אנו ננהוג בעצמנו כך, קבלו עליהם לעשות כך מהיום והלאה. פעם אחת הלכה לבית הטבילה, טבלה ויצאתה וראתה לפניה חזיר, וחזרה וטבלה וראתה מצורע, וחזרה וטבלה וראתה לפניה גמל, וכן אירע לה כמה פעמים ובכל זאת חזרה וטבלה. לסוף אמר הקב״ה למטטרון שר הפנים, רד לפני צדקת זו שהלילה הזה תתעבר בבן זכר וישמעאל שמו. באותה שעה ירד מטטרון ועמד לפניה בצד אחד ביציאתה וגם גבריאל ירד ועמד בצד השני ונתעטף וקישט את עצמו בבגדים נאים ועמד על פתח בית המקוה, מכאן אתה למד שצריך אדם לקשט עצמו בבגדים נאים. וילך ויעמוד לפני האשה בשעה שהיא עולה מבית הטבילה. ועמד גבריאל על פתח בית המקוה וראתה אותו ועלתה לביתה ונתעברה אותו הלילה בר׳ ישמעאל, והיה דמותו יפה כדמות גבריאל.
שיר השירים רבה
כְּאָהֳלֵי קֵדָר, מַה אָהֳלֵי קֵדָר אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאִין מִבַּחוּץ כְּעוּרִים וּשְׁחוֹרִים וּסְמַרְטוּטִין, וְהֵם מִבִּפְנִים אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, כָּךְ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, אַף עַל פִּי שֶׁנִּרְאִין כְּעוּרִים וּשְׁחוֹרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה, אֲבָל בִּפְנִים יֵשׁ בָּהֶם תּוֹרָה, מִקְרָא, מִשְׁנָה, מִדְרָשׁוֹת, הֲלָכוֹת, תַּלְמוּד, תּוֹסֶפְתּוֹת וְאַגָּדוֹת. אִי מָה אָהֳלֵי קֵדָר אֵין צְרִיכִין תִּכְבּוֹסֶת, יָכוֹל אַף יִשְׂרָאֵל כָּךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה, מַה יְּרִיעוֹת שַׂלְמָה זוֹ מִתְלַכְלֶכֶת וּמִתְכַּבֶּסֶת וְחוֹזֶרֶת וּמִתְלַכְלֶכֶת וּמִתְכַּבֶּסֶת, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁמִּתְלַכְלְכִין בַּעֲוֹנוֹת כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, יוֹם הַכִּפּוּרִים בָּא וּמְכַפֵּר עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא טז, ל): כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, וּכְתִיב (ישעיה א, יח): אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִי מָה אָהֳלֵי קֵדָר מִטַּלְטְלִין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, יָכוֹל אַף יִשְׂרָאֵל כֵּן, תַּלְמוּד לוֹמַר כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה, כִּירִיעוֹתָיו שֶׁל מִי שֶׁהַשָּׁלוֹם שֶׁלוֹ, מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁמְּתָחָן עוֹד לֹא זָזוּ מִמְקוֹמָן. תָּנֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב (ישעיה לג, כ): אֹהֶל בַּל יִצְעָן, בַּל יֵצֵא וּבַל יָנוּעַ. מָה אָהֳלֵי קֵדָר אֵין עָלֶיהָ עֹל כָּל בְּרִיָה, כָּךְ יִשְׂרָאֵל לֶעָתִיד לָבוֹא אֵין עֲלֵיהֶם עֹל כָּל בְּרִיָה. תָּנֵי רַבִּי חִיָּא (ויקרא כו, יג): וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת, בְּקוֹמָה זְקוּפָה שֶׁאֵינָן יְרֵאִין מִכָּל בְּרִיָּה. רַבִּי יוּדָן אָמַר כְּיוֹסֵף, מַה יּוֹסֵף נִמְכַּר לְאָהֳלֵי קֵדָר, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לז, כח): וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים, וְחָזַר וְקָנָה אֶת קוֹנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מז, כ): וַיִּקֶּן יוֹסֵף אֶת כָּל אַדְמַת מִצְרַיִם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל (ישעיה יד, ב): וְהָיוּ שֹׁבִים לְשֹׁבֵיהֶם,