מדרש על בראשית 37:27: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

זֶה יִתְּנוּ. בֹּא וּרְאֵה חִבָּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעֲבֵרוֹתֵיהֶן מְבִיאִין לִידֵי מַעֲלוֹת גְּדוֹלוֹת. וְאִם עֲבֵרוֹתֵיהֶן כָּךְ, זְכֻיּוֹתֵיהֶן עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אַתְּ מוֹצֵא כְּשֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב אֶת יוֹסֵף אֵצֶל אֶחָיו, כֵּיוָן שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלוֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא, וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ (בראשית לז יט, כ). הִשְׁלִיכוּהוּ לַבּוֹר. אָמְרוּ נֹאכַל וְנִשְׁתֶּה, וְאַחַר כָּךְ נַעֲלֵהוּ וְנַהַרְגֵהוּ. אָכְלוּ וְשָׁתוּ, בָּאוּ לְבָרֵךְ. אָמַר לָהֶם יְהוּדָה: אָנוּ מְבַקְשִׁין לַהֲרֹג נֶפֶשׁ וּנְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ, אֵין אָנוּ מְבָרְכִין אֶלָּא מְנַאֲצִין. עַל זֶה נֶאֱמַר: וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ, נִאֵץ ה' (תהלים י, ג). לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ (בראשית לז, כז).

דָּבָר אַחֵר, כָּל הַמִּצְוָה. אִם הִתְחַלְתָּ בְּמִצְוָה, הֱוֵי גּוֹמֵר אֶת כֻּלָּהּ. לָמָּה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל מִי שֶׁמַּתְחִיל בְּמִצְוָה, וְאַחֲרֵי כֵן בָּא אַחֵר וּגְמָרָהּ, נִקְרֵאת עַל שֵׁם גּוֹמְרָהּ. מִמִּי אֶת לָמֵד, מִמּשֶׁה, כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, מַה כְּתִיב: וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ (שמות יג, יט). כָּל הָעָם עוֹסְקִין בַּבִּזָּה, וּמֹשֶׁה הָיָה מְטַפֵּל בְּעַצְמוֹת יוֹסֵף. בָּא וְעָמַד בֵּין הָאֲרוֹנוֹת, צָעַק וְאָמַר, יוֹסֵף יוֹסֵף, הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוֹאֵל אֶת בָּנָיו הַשְּׁכִינָה מְעַכֶּבֶת, יִשְׂרָאֵל וְעַנְנֵי כָּבוֹד מְעַכְּבִין לָךְ. אִם אַתָּה מְגַלֶּה אֶת עַצְמְךָ, מוּטָב. וְאִם לָאו אָנוּ נְקִיִּים מִשְּׁבוּעָתְךָ. מִיָּד נִזְדַּעְזֵעַ אֲרוֹנוֹ, נְטָלוֹ וְהָלַךְ. נִסְתַּלֵּק מֹשֶׁה בַּמִּדְבָּר וְלֹא נִכְנַס לָאָרֶץ. הִכְנִיסוּ יִשְׂרָאֵל עַצְמוֹת יוֹסֵף וְקָבְרוּ אוֹתָן, וְתָלָה הַמִּצְוָה בָּהֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר הֶעֱלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִּשְׁכֶם (יהושע כד, לב). לְכָךְ אָמַר לָהֶם: כָּל הַמִּצְוָה. אָמַר רַבִּי יַנַּאי, כָּל הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה וְאֵינוֹ גּוֹמְרָהּ, קוֹבֵר אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי בָּנָיו. מִמִּי אַתָּה לָמֵד. מִיְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע וְגוֹ' (בראשית לז, כו). יָשְׁבוּ לִפְרֹס עַל הַפַּת, אָמַר לָהֶם: הוֹרְגִים אָנוּ אֶת אָחֵינוּ וּמְבָרְכִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ נִאֵץ ה' (תהלים י, ג). לְכָךְ כְּתִיב: מַה בֶּצַע וְגוֹ'. לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים. וְשָׁמְעוּ לוֹ, שֶׁהָיָה מֶלֶךְ. וְאִלּוּ אָמַר לָהֶם לְהַחְזִירוֹ אֶל אָבִיו, הָיוּ שׁוֹמְעִין לוֹ. אֶלָּא הִתְחִיל בַּמִּצְוָה וְלֹא גְּמָרָהּ. לְפִיכָךְ הַמַּתְחִיל בְּמִצְוָה, יְהֵא גּוֹמֵר אֶת כֻּלָּהּ. כָּל הַמִּצְוָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּר אוֹתָהּ, נוֹחַ לוֹ שֶׁנֶּהְפְּכָה שִׁלְיָתוֹ עַל פָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת. אָמַר רַבִּי אֶחָא, כָּל מִי שֶׁמְּשַׁמְּרָהּ וְעוֹשֶׂה, זוֹכֶה שֶׁתִּשְׁרֶה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: מַשְׂכִּיל לְאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְגוֹ' (שם פט, א). וְכֵן הוּא אוֹמֵר לִיהוֹשֻׁעַ, לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְגוֹ' (יהושע א, ח). לְפִיכָךְ, תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת.

ד"א וימאן להתנחם. אלא אמר יעקב אבינו הרי נפרצה ברית השבטים, כמה יגעתי להעמיד י"ב שבטים, ורואה אני מאחר שיוסף הלך הרי פסקה אותו הברית, כל מעשיו של הקב"ה כנגד י"ב שבטים י"ב מזלות י"ב חדשים י"ב שעות ביום י"ב שעות בלילה י"ב אבנים שהיה אהרן לובש, ועכשיו הלך לו יוסף, הרי נפרצה ברית השבטים. ולא היה יודע יעקב לישא אשה ולהוליד בן כדי שיהיו י"ב שבטים, אלא מפני שעמד בשבועה של לבן, שאמר אם תענה את בנותי ואם תקח נשים על בנותי (בראשית לא נ), אפילו אחר מיתתן, מה עשה לבן הוציאו ללחוץ, א"ל אין איש עמנו ראה אלהים עד וגו' (שם), מפני אותה השבועה לא היה יכול לישא אשה, כיון שראו בניו שכך היה מתרעם, ולא היה מקבל תנחומין, הלכו להם אצל יהודה, אמרו לו אתה עשית לנו את כל הרעה הגדולה, אמר להם אני אמרתי לכם מה בצע וגו' (שם לז כו), ואתם אומרים אתה עשית, אמרו לו ולא שמענו לך, אתה אמרת לכו ונמכרנו לישמעאלים (שם שם כז), ושמענו לך, אילו אמרת לכו ונחזירו לאביו לא היינו שומעים לך, לפיכך באותה שעה עמדו ונידו אותו, מנין ממה שקראו בענין וירד יהודה.