מדרש תנחומא
וּמִיּוֹם שֶׁגָּלָה יוֹסֵף אָחִי, יָרַד אָבִי מֵעַל הַמִּטָּה וְיָשַׁב עַל גַבֵּי קַרְקַע שׁוֹכֵב. וְלֹא עוֹד אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֶת אַחַי, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יוֹשֵׁב לוֹ אֵצֶל אָחִיו וַאֲנִי יוֹשֵׁב לְבַדִּי, זוֹלְגִין עֵינַי דְמָעוֹת. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמֵי יוֹסֵף עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה זִמְּנָם לִסְעוּדָה, הָיָה מְבַקֵּשׁ לְהָסֵב לְבִנְיָמִין אֶצְלוֹ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ כֵּיצַד לַעֲשׂוֹת. נָטַל אֶת הַגָּבִיעַ וְהִקִּישׁ בּוֹ. אָמַר לָהֶם: הָיִיתִי סָבוּר שֶׁיְּהוּדָה הוּא הַבְּכוֹר שֶׁהוּא מְדַבֵּר תְּחִלָּה, אֲנִי רוֹאֶה שֶׁרְאוּבֵן הוּא הַבְּכוֹר וִיהוּדָה הוּא פַּטִּיט. הֵסֵב רְאוּבֵן בְּרֹאשׁ הַמְּסֻבִּין. שׁוּב נָטַל אֶת הַגָּבִיעַ וְהִקִּישׁ בּוֹ. אָמַר, שִׁמְעוֹן עֲלֵה וְהָסֵב אֶצְלוֹ שֶׁאַתָּה שֵׁנִי לוֹ. וְכֵן לְלֵוִי, וְכֵן לִיהוּדָה, וְכֵן כֻּלָּם דֶּרֶךְ לֵדָתָם. שׁוּב נָטַל אֶת הַגָּבִיעַ וְהִקִּישׁ בּוֹ. אָמַר לָהֶם: אֲנִי רוֹאֶה בַגָּבִיעַ שֶׁכֻּלְּכֶם אַתֶּם בְּנֵי אָב אֶחָד, אֲבָל אֲבִיכֶם נָשִׁים הַרְבֵּה הָיוּ לוֹ. הִתְחִיל קוֹרֵא לְדָן וּלְנַפְתָּלִי, וְאָמַר לָהֶם עֲלוּ הָסֵבּוּ, עַד שֶׁהֵסֵבּוּ כֻלָּם כְּסִדְרָן דֶּרֶךְ לֵדָתָן. נִשְׁתַּיֵּר בִּנְיָמִין. אָמַר רוֹאֶה אֲנִי לָזֶה שֶׁהָיָה לוֹ אָח וּפֵרַשׁ מִמֶּנּוּ וְאֵין לוֹ אֵם, וְאַף אֲנִי הָיָה לִי אָח וּפֵרַשׁ מִמֶּנִּי וְאֵין לִי אֵם, יָבֹא וְיֵשֵׁב אֶצְלִי. יָשַׁב אֶצְלוֹ. הָדָא הוּא דִכְתִיב, וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ.
פרקי דרבי אליעזר
בשלשה מעברין רבי אליעזר אומר בעשרה, שנאמר (תהלים פב, א): "אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל". ואם נתמעטו מביאין ספר תורה ופורשין אותו לפניהם ונעשין כמין גרן עגולה ויושבין גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו ונותנין פניהן למטה לארץ ופורשין את כפיהן לאביהם שבשמים וראש הישיבה מזכיר את השם ושומעים בת קול שצווחת ואומרת בלשון הזה ויאמר ה' אל משה ואל אהרן לאמר החדש הזה לכם.
מדרש תנחומא
וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן, זֶה יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. כַּבָּקָר, זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ (דברים לג, יז). נִמְצְאוּ אוֹכְלִין כְּאֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ. וּכְתִיב: וַיִּשָּׂא מַשְׂאֹת מֵאֵת פָּנָיו. הֱוֵי אוֹמֵר, וְאַרְיֵה כַּבָּקָר יֹאכַל תֶּבֶן.