מדרש על בראשית 44:32: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

ד"א ויגש אליו יהודה. זש"ה בני אם ערבת לרעך וגו', נוקשת באמרי פיך וגו', עשה זאת איפוא בני והנצל (משלי ו א ב ג). א"ל יוסף למה אתה מרבה דברים, מסתכל אני שיש גדלים ממך עומדין כאן ואינן מדברים, ואין ראובן גדול ממך, ואין שמעון ולוי גדולים ממך, ואינם מדברים, ואתה למה תרבה דברים, אמר לו מכל אלו אין אחד מהם חושש בו אלא אני בעצמי שאני ערב שנאמר אנכי אערבנו (בראשית מג ט), וכן אמרתי לאבי שאם איני מביאו לך ומעמידו לפניך הרי אני חוטא לפניך בשני עולמות, בעלם זה ולעולם הבא, שנאמר אם לא אביאנו אליך וחטאתי לאבי כל הימים (שם מד לב), לפיכך אני נותן נפשי עליו, למה בני אם ערבת לרעך וגו'.

ויבך אותו אביו (שם לז לה), מה כתיב אחריו, והמדנים מכרו אותו אל מצרים (שם שם לו), אמר הקב"ה ליהודה אין לך בנים, לכך אין אתה יודע מה צערן של בנים, והטעיתה את אביך ואמרת לו מת בנך, חייך שתטול אשה ותקבור את בניך, כדי שתדע צערן של בנים, מה כתב אחריו, ויהי בעת ההיא וגו' (בראשית לח א), וכתיב וימת ער ואונן (שם מו יב), וכל אותן השנים שהיה יוסף חוץ מאביו היה דעתו של יעקב על יהודה, מנין אתה למד מבנימן, שאמר יהודה ליוסף כי עבדך ערב את הנער (שם מד לב), וכיון שנתן דעתו על בנימן ונתוודע יוסף, נמצא יהודה נקי, שנאמר וסרה קנאת אפרים וגו', לכך ואת יהודה שלח לפניו וגו'.

וַיְהִי הַמַּקְרִיב וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי כט, כג): גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא בַר אַבָּא גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, כֵּיצַד בְּשָׁעָה שֶׁעָבַר אָדָם עַל צִוּוּיוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָכַל מִן הָאִילָן, בִּקֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁיַּעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וּפָתַח לוֹ פֶּתַח, וְלֹא בִּקֵּשׁ אָדָם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ג, כב): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם וגו'. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא מַהוּ וְעַתָּה, אֶלָּא שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲפִלּוּ עַכְשָׁו עֲשֵׂה תְּשׁוּבָה וַאֲנִי מְקַבְּלָךְ, וְאָמַר אָדָם אִי אֶפְשִׁי. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר וְעַתָּה, וְאָמַר אָדָם פֶּן, אִי אֶפְשִׁי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כֵּיוָן שֶׁיָּצָא אָדָם מִן הַדִּין הִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, נֶאֱמַר כָּאן כְּרֻבִים, (בראשית ג, כד): וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים, וְנֶאֱמַר בְּסַנְחֵרִיב כְּרֻבִים, (ישעיה לז, טז): ה' צְבָאוֹת יוֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, מַה לְּהַלָּן חֵרוּפִים וְגִדוּפִים, אַף כְּרֻבִים שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן חֵרוּפִים וְגִדוּפִים, הֱוֵי גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, לְפִי שֶׁנִּתְגָּאָה עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה הִשְׁפִּיל אוֹתוֹ וְגֵרְשׁוֹ מִגַּן עֵדֶן. וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה אַבְרָהָם שֶׁהִשְׁפִּיל רוּחוֹ וְאָמַר (בראשית יח, כז): וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר, לְכָךְ קָרָא אוֹתוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (יהושע יד, טו): הָאָדָם הַגָּדוֹל בַּעֲנָקִים, שֵׁם זֶה גָּדוֹל מִן אָדָם הָרִאשׁוֹן. דָּבָר אַחֵר גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, זֶה פַּרְעֹה שֶׁנִּתְגָּאָה עַל משֶׁה וְאָמַר (שמות ה, ב): מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ וגו', וְהִשְׁפִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים קלו, טו): וְנִעֵר פַּרְעֹה וְחֵילוֹ, וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה משֶׁה (שמות ח, ה): לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ וגו', וְאוֹמֵר (שמות ט, כט): כְּצֵאתִי אֶת הָעִיר אֶפְרֹשׂ אֶת כַּפַּי וגו'. דָּבָר אַחֵר גַּאֲוַת אָדָם, זֶה עֲמָלֵק, שֶׁנִּתְגָּאָה עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּחֵרוּפָיו וְגִדוּפָיו, שֶׁהָיָה מַשְׁלִיחַ זְמוֹרָה אֶל אַפּוֹ וְהָיָה נוֹטֵל זַכְרוּתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל וְזוֹרֵק כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְחָרֵף וּמְגַדֵּף וְאוֹמֵר בְּזוֹ חָפַצְתָּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים כה, יח): וַיְזַנֵּב בְּךָ, שֶׁהִכָּם מַכַּת זָנָב. וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה יְהוֹשֻׁעַ, שֶׁהֲרָגוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יז, יג): וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ וגו'. דָּבָר אַחֵר גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, זֶה תָּבוֹר וְכַרְמֶל שֶׁבָּאוּ מִסּוֹף הָעוֹלָם, מִתְגָּאִים לוֹמַר שֶׁאָנוּ גְּבוֹהִים וְעָלֵינוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נוֹתֵן אֶת הַתּוֹרָה. וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה סִינַי שֶׁהִשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ לוֹמַר שֶׁאֲנִי נָמוּךְ, וְעַל יְדֵי כָךְ תָּמַךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבוֹדוֹ עָלָיו וְנִתְּנָה עָלָיו הַתּוֹרָה וְזָכָה לְכָל הַכָּבוֹד הַזֶּה, כְּמָה דְתֵימָא (שמות יט, כ): וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי. דָּבָר אַחֵר גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ, זֶה יוֹסֵף שֶׁהִנְהִיג שְׂרָרָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ אֶחָיו לְפָנָיו עַבְדְּךָ אָבִינוּ, וְהָיָה שׁוֹתֵק, לְפִיכָךְ נִקְרָא עֲצָמוֹת בְּחַיָּיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, כה): וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה. וּשְׁפַל רוּחַ יִתְמֹךְ כָּבוֹד, זֶה יְהוּדָה שֶׁהִשְׁפִּיל עַצְמוֹ לִפְנֵי יוֹסֵף בִּשְׁבִיל בִּנְיָמִין (בראשית מד, יח) (בראשית מד, לב) (בראשית מד, לג): יְדַבֶּר נָא עַבְדְּךָ דָּבָר, כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר, וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ וגו'. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בַּר רַבִּי בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְהוּדָה אַתָּה הִשְׁפַּלְתָּ עַצְמְךָ מִפְּנֵי אָחִיךָ הַקָּטָן הֵימֶךָ, חַיֶּיךָ כְּשֶׁיּוּקַם הַמִּשְׁכָּן וְיָבוֹאוּ הַשְּׁבָטִים לְהַקְרִיב, אֵין אֶחָד מֵהֶם מַקְרִיב רִאשׁוֹן לְפָנֶיךָ, אֶלָּא חוֹלְקִים לְךָ כָּבוֹד וְאַתָּה הוּא שֶׁתַּקְרִיב רִאשׁוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר ז, יב): וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וגו' לְמַטֵּה יְהוּדָה וגו'.