מדרש על בראשית 49:14: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

כִּי חָיוֹת הֵנָּה, אִם תֹּאמַר מְיַלְּדוֹת הֵנָה, וְכִי מְיַלֶּדֶת אֵינָהּ צְרִיכָה מְיַלֶּדֶת אַחֶרֶת לְסַיְיעָהּ, אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ לוֹ אֻמָּה זוֹ כְּחַיּוֹת הַשָֹּׂדֶה נִמְשָׁלוֹת שֶׁאֵין צְרִיכוֹת מְיַלְּדוֹת, יְהוּדָה, נִמְשַׁל כְּאַרְיֵה, דִּכְתִיב (בראשית מט, ט): גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה. דָּן, (בראשית מט, יז): יְהִי דָן נָחָשׁ. נַפְתָּלִי (בראשית מט, כא): אַיָּלָה שְׁלֻחָה. יִשָֹּׂשכָר, (בראשית מט, יד): חֲמֹר גָּרֶם. יוֹסֵף (דברים לג, יז): בְּכוֹר שׁוֹרוֹ. בִּנְיָמִין (בראשית מט, כז): זְאֵב יִטְרָף. וְעַל שְׁאָר כְּתִיב (יחזקאל יט, ב): מָה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה. וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת. מֶה הָיָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת, שֶׁקִּבֵּל דִּבְרֵיהֶם מֶלֶךְ מִצְרַיִם וְלֹא הִזִּיק לָהֶן. דָּבָר אַחֵר, וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חִיָּא בֶּן רַבִּי אַבָּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם הֵן יִרְאַת ה' הִיא חָכְמָה, מַהוּ שְׂכַר הַיִּרְאָה, תּוֹרָה. לְפִי שֶׁיָּרְאָה יוֹכֶבֶד מִפְּנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֶעֱמִיד מִמֶּנָּה משֶׁה, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (שמות ב, ב): כִּי טוֹב הוּא, וְנִתְּנָה הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ, שֶׁנִּקְרֵאת (משלי ד, ב): לֶקַח טוֹב. וְנִקְרֵאת עַל שְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג, כב): זִכְרוּ תּוֹרַת משֶׁה עַבְדִּי. וּמִרְיָם, יָצָא מִמֶּנָּה בְּצַלְאֵל, שֶׁהָיָה מָלֵא חָכְמָה, דִּכְתִיב (שמות לא, ג): וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים וגו'. וְעָשָׂה אָרוֹן לַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת: טוֹב, הֱוֵי: וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת. וַיִּרֶב הָעָם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (איכה ג, לז): מִי זֶה אָמַר וַתֶּהִי ה' לֹא צִוָּה, אִם פַּרְעֹה צִוָּה לַהֲרֹג אֶת הַזְּכָרִים מַה הוֹעִיל בִּגְזֵרָתוֹ ה' לֹא צִוָּה, אֶלָּא וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד.

מדרש הגלוי: הובא בס׳ צרור המור עה״ת שחבר ר׳ אברהם סבע, בפ' ויצא (בראשית ל׳:ט״ז) על הפסוק וישכב עמה בלילה ההוא, וז״ל: ובמדרש הגלוי ראובן יצא לרעות חמורו של אביו וקשרו בשרש אחד של דודאים והלך לו, וכשחזר מצא החמור מת מפני שעקר שרש הדודאים, שהעוקרם מת, ולקח הדודאים והביאם לאמו, וזהו יששכר חמור גרם (בראשית מ״ט:י״ד) עכ״ל. ר"ל שגרם לו ליששכר, שלידתו היתה בסיבת הדודאים שעקר החמור. (ע"ע דודאים באוצר ישראל).

נדרים פרק ב - ד תַּנְיָא: לְעוֹלָם אַל תְּהִי רָגִיל בִּנְדָרִים, שֶׁסּוֹפְךָ לִמְעֹל בִּשְׁבוּעוֹת. וְאַל תְּהִי רָגִיל אֵצֶל עַם־הָאָרֶץ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהַאֲכִילְךָ טְבָלִים. וְאַל תְּהִי רָגִיל אֵצֶל כֹּהֵן עַם־הָאָרֶץ, שֶׁסּוֹפוֹ לְהַאֲכִילְךָ תְּרוּמָה. (טמאה) אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה, שֶׁסּוֹפְךָ לָבוֹא לִידֵי נִאוּף. רַב אַחִי בְּרַבִּי יֹאשִׁיָּה אוֹמֵר: כָּל הַצּוֹפֶה בַּנָּשִׁים, סוֹף בָּא לִידֵי עֲבֵרָה. כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲקֵבָהּ שֶׁל אִשָּׁה, הַוְיָין לֵיהּ בָּנִים שֶׁאֵינָם מְהֻגָּנִים. אָמַר רַב יוֹסֵף: וּבְאִשְׁתּוֹ נִדָּה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: 'עֲקֵבָהּ' דִּקְתָּנִי, מְקוֹם הַתֹּרֶף, שֶׁהוּא מְכֻוָּן כְּנֶגֶד הֶעָקֵב, וְתַנְיָא: (שמות כ׳:י״ז) "וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם", [זוֹ בּוּשָׁה]. (שם) "לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ" מְלַמֵּד, שֶׁהַבּוּשָׁה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא. מִכָּאן אָמְרוּ: סִימָן יָפֶה לָאָדָם שֶׁיְּהֵא בַּיְּשָׁן, אֲחֵרִים אוֹמְרִים: כָּל הַמִּתְבַּיֵּשׁ, לֹא בִּמְהֵרָה הוּא חוֹטֵא, וְכָל שֶׁאֵין לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים, בְּיָדוּעַ שֶׁלֹּא עָמְדוּ אֲבוֹתָיו עַל הַר־סִינָי. [אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבָאִי: אַרְבָּעָה דְּבָרִים סָחוּ לִי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת: חִגְרִין, מִפְּנֵי מָה הַוְיָן? מִפְּנֵי שֶׁהוֹפְכִים אֶת שֻׁלְחָנָם. אִלְּמִים, מִפְּנֵי מָה הַוְיָן? מִפְּנֵי שֶׁמְּנַשְּׁקִים עַל אוֹתוֹ מָקוֹם. חֵרְשִׁים, מִפְּנֵי מָה הַוְיָן? מִפְּנֵי שֶׁמְּסַפְּרִים בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ. סוּמִין, מִפְּנֵי מָה הַוְיָן? מִפְּנֵי שֶׁמִּסְתַּכְּלִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם. וּרְמִינְהוּ: שָׁאֲלוּ אֶת אִימָא שָׁלוֹם: מִפְּנֵי מָה בָּנַיִךְ יְפֵיפִין בְּיוֹתֵר? אָמְרָה לָהֶן: אֵינוֹ מְסַפֵּר עִמִּי, לֹא בִּתְחִלַּת הַלַּיְלָה וְלֹא בְּסוֹף הַלַּיְלָה, אֶלָּא בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה. וּכְשֶׁהוּא מְסַפֵּר, מְגַלֶּה טֶפַח וּמְכַסֶּה טֶפַח, וְדוֹמֶה עָלָיו כְּמִי שֶׁכְּפָאוֹ שֵׁד. וְאָמַרְתִּי לוֹ: מַה טַּעַם? וְאָמַר לִי: כְּדֵי שֶׁלֹּא אֶתֵּן אֵת עֵינַי בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת, וְנִמְצְאוּ בָּנָיו בָּאִין לִידֵי מַמְזֵרוּת. לָא קַשְׁיָא, הָא, בְּמִילֵי דְּתַשְׁמִישׁ, הָא, בְּמִילֵי אַחֲרַנָיְתָא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבָאִי, אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבָאִי, אֶלָּא, כָּל מַה שֶּׁאָדָם רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת בְּאִשְׁתּוֹ, עוֹשֶׂה, מָשָׁל לְבָשָׂר הַבָּא מִבֵּית הַטַּבָּח, רָצָה לְאָכְלוֹ בְּמֶלַח, אָכְלוֹ, צָלִי, אָכְלוֹ, מְבֻשָּׁל, אָכְלוֹ, שָׁלוּק, אָכְלוֹ. וְכֵן דָּג הַבָּא מִבֵּית הַצַּיָּד. אָמַר אַמֵימָר: מַאן ַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת? רַבָּנָן, דְּאִי תֵּימָא: מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת מַמָּשׁ, אַמַּאי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין הֲלָכָה כְּיוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבָאִי? הָא אִינְהוּ בְּקִיאֵי בְּצוּרַת הַוָּלָד טְפֵי. וְאַמַאי קָרוּ לְהוּ: 'מַלְאֲכֵי־הַשָּׁרֵת'? דִּמְצַיְּנֵי כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. הַהִיא דְּאַתָּאִי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי, אָמְרָה לֵיהּ: רַבִּי, עָרַכְתִּי לוֹ שֻׁלְחָן וַהֲפָכוֹ. אָמַר לָהּ: בִּתִּי, תּוֹרָה הִתִּירָתֵךְ, וַאֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה לִיךְ? הַהִיא דְּאַתָּאִי לְקַמֵּיהּ דְּרַב, אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, עָרַכְתִּי לוֹ שֻׁלְחָן וַהֲפָכוֹ. אָמַר: מַאי שְׁנָא מִן בִּינִיתָא? (במדבר ט״ו:ל״ט) "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם", מִכָּאן אָמַר רַבִּי: אַל יִשְׁתֶּה אָדָם בְּכוֹס זֶה וְיִתֵּן עֵינָיו בְּכוֹס אַחֵר. אָמַר רַבִינָא: לָא נִצְרְכָא, אֶלָּא דַּאֲפִלּוּ שְׁתֵּי נָשָׁיו. (יחזקאל כ׳:ל״ז-ל״ח) "וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי". אָמַר רַבִּי לֵוִי: אֵלּוּ בְּנֵי תֵּשַׁע מִדּוֹת בְּנֵי אסנ"ת משגע"ח: בְּנֵי אֵימָה, בְּנֵי אֲנוּסָה, בְּנֵי שְׂנוּאָה, בְּנֵי נִדּוּי, בְּנֵי תְּמוּרָה, בְּנֵי מְרִיבָה, בְּנֵי שִׁכְרוּת, בְּנֵי גְּרוּשַׁת הַלֵּב, בְּנֵי עִרְבּוּבְיָא, בְּנֵי חֲצוּפָה. אֵינִי, וְהָאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי, אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: כָּל אָדָם שֶׁאִשְׁתּוֹ תּוֹבַעְתּוֹ, הַוְיָן לוֹ בָּנִים שֶׁאֲפִלּוּ בְּדוֹרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הָיוּ כְּמוֹתָם. שֶׁנֶּאֱמַר: (דברים א׳:י״ג) "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים". וּכְתִיב: "וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם", וְלֹא כְּתִיב: 'נְבוֹנִים', וּכְתִיב: (בראשית מ״ט:י״ד) "יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם". וּכְתִיב: (דה"א יב) "מִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים". הַהִיא, דִּמְרַצְיָא אַרְצוּיֵי].