תנחומא בובר
ד"א אמר יעקב שלא יפדו בי המצרים שנמשלו בחמור, שנאמר אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כג כ), ואני נמשלתי בשה, שנאמר שה פזורה ישראל (ירמיה נ יז), וכתיב ופטר חמור תפדה בשה (שמות לד כ), שלא יפדו בי, הוי אל נא תקברני במצרים.
תנחומא בובר
ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג יט). ארץ שנתחמדו לה אבות העולם, אברהם, שנאמר ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (בראשית יב ט), וכן הוא אומר גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם (שם כג ד), ויצחק, (אף הוא נתחמדה לה כשהיה מסתלק מן העולם, מה אמר לבניו קברו אותי אל אבותי אל שדה עפרון בן צוחר החתי) [אף הקב"ה מחבבה לפני יצחק, גור בארץ הזאת וגו' (שם כו ג)], ויעקב כך הוא מצוה, בקברי אשר כריי לי בארץ וגו' (שם נ ה), הוי ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, ארץ שהיא צביונים של אומות העולם.
מדרש אגדה
ויצו אותם. ומה צוה להם, מלמד שצום אל תניחו אדם ליגע במטתי, כי אם שנים עשר שבטים סביב מטתי, יהודה יששכר וזבולן יטענו מטתי מן המזרח, ראובן שמעון (ולוי) [וגד] ישאו מן הדרום, דן ונפתלי ואשר מן (המערב) [הצפון], בנימין (גד ויוסף) [אפרים ומנשה] מן (הצפון) [המערב], וכאשר תשאו את מטתי כן תשאו את המשכן, כדכתיב באותות בית אבותם (במדבר ב ב), כאשר צוה להם אביהם: