מדרש על בראשית 49:28: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

וזאת הברכה (דברים לג א). זש"ה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה (משלי לא כט), זו ברכתו של משה, שהרי הדורות הראשונים ברכו כל אחד ואחד את דורו, ולא היה בכולם כברכתו של משה. נח בירך את בניו, היה בה מחלוקת, בירך אחד וקילל אחד, יפת אלהים ליפת (בראשית ט כז), ויאמר ארור כנען (שם שם כה). יצחק בירך ליעקב, היה בה קטטה, שאמר לעשו בא אחיך במרמה (שם כז לה), וכתיב וישטם עשו את יעקב (שם שם מא). יעקב בירך את השבטים היתה בהם קטטה, שאמר לראובן פחז כמים (שם מט ד), וכן שמעון ולוי (שם שם ה). ומנין למדו האבות לברך כל אחד ואחד את דורו, [למדו] מן הקב"ה, כשברא את האדם ברכו, שנאמר ויברך אותם אלהים (בראשית א כח), [והיה העולם מתנהג באותה ברכה, עד שבא דור המבול ובטלוה, שנאמר ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי (שם ו ז), כיון שיצא נח מן התיבה, ראה הקב"ה שבטלה מהם אותה ברכה, חזר וברך את נח ואת בניו, שנאמר ויברך אלהים את נח ואת בניו (שם ט א), והיה העולם מתנהג באותה ברכה, עד שבא אברהם לעולם, והוסיף לו הקב"ה ברכה אחת, שנאמר ואעשך לגוי גדול וגו' (שם יב ב), כיון שבא אברהם, אמר הקב"ה אינו דרך כבוד לפני שאהיה אני זקוק לברך את בריותי, אלא הריני מוסר את הברכות לאברהם ולזרעו, וכל מי שקובעין בו ברכה, אני חותם על ידיהם, שנאמר והיה ברכה (שם שם), ואברכה מברכיך וגו' (שם שם ג), מהו ואברכה מברכיך, אמר הקב"ה הריני מוסר את הברכות לכל מי שאתה מברך ואני חותם על ידיך, וכי מאחר (שנאמרו) [שנמסרו] הברכות לאברהם, למה לא בירך את יצחק, לפי שראה אברהם שעשו יוצא ממנו, אמר אם אני מברך את יצחק הרי עשו מתברך, ונמצא יעקב חסר, משל למה הדבר דומה, לבעל הבית שהיה לו כרם, נתנו לאריס, והיה באותו הכרם אילן של חיים, והיה מודלה על גב אילן של סם מות, ואינו יודע מה לעשות, אמר אם אעדור אותו כרם, הרי אילן של סם המות מתגדל, ואם אינו עודר אותו כרם, הרי אילן של חיים מת, אלא מה אעשה, אגלגל בכרם הזה, עד שיבא בעל הכרם ויעשה בכרמו מה שירצה, ואף כך אמר אברהם, אם אברך את יצחק, נמצא עשו מתברך, ויעקב מפסיד, אלא הריני מניחו עד שיבא הקב"ה ויעשה את שלו], בא יעקב וקיבל חמש ברכות, שתים מאביו, ואחת של אברהם, ואחת מן המלאך, ואחת של הקב"ה, שים מאביו, שנאמר ויחרד יצחק (שם כז לג), למה ויחרד, אמר ר' אלעזר בן פדת שראה גיהנם פתוח לעשו, ביקש לומר ארור, חזר והוסיף ברכה, ואמר גם ברוך יהיה (שם שם), הרי אחת, שניה ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו (שם כח א), [וברכת של אברהם, ויתן לך את ברכת אברהם וגו' (שם שם ד), וברכת מן המלאך, ויברך אותו שם (שם לב ל), וברכה של הקב"ה, וירא אלהים אל יעקב עוד וגוק ויברך אותו (שם לה ט)], כשבא יעקב לברך את השבטים, ברכן חמש ברכות שהיו בידו, והוסיף להם ברכה אחת, שנאמר כל אלה שבטי ישראל וגו' ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם (שם מט כח). בא משה לברך את ישראל הוסיף להם ברכה שביעית, שנאמר וזאת הברכה, תוספת על הברכות שבלעם בירך את ישראל שהיה ראוי לברך שבע ברכות, כנגד שבע מזבחות, ולא ברכן אלא שלש, שנאמר והנה ברכת ברך זה שלש [פעמים (במדבר כד י), אמר לו הקב"ה רשע אתה עינך צרה לברכן, אף אני איני מספיק על ידך שתשלים ברכתך על ישראל, יבא משה שעינו יפה, ויברך את ישראל, ועליו אמר שלמה טוב עין הוא יבורך (משלי כב ט), אל תקרי יבורך, אלא יברך, זה משה רבינו שעיניו יפה בברכתו את ישראל, וברכן ארבע ברכות,

וְזֹאת הַבְּרָכָה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חַיִל וְגוֹ' (משלי לא, כט). זוֹ בִּרְכָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, שֶׁהֲרֵי הָאָבוֹת רִאשׁוֹנִים בֵּרְכוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד אֶת דּוֹרוֹ, וְלֹא הָיְתָה בָּהֶן כְּבִרְכָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. שֶׁהֲרֵי נֹחַ בֵּרֵךְ אֶת בָּנָיו וְהָיָה בָּהּ מַחֲלֹקֶת, שֶׁבֵּרֵךְ אֶחָד וְקִלֵּל אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר: יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ (בראשית ט, כז). יִצְחָק בֵּרֵךְ אֶת יַעֲקֹב וְהָיְתָה בְּבִרְכָתוֹ קְטָטָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם (שם כח, ד). וְאָמַר לְעֵשָׂו, בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה (שם כז, לו), דִּכְתִיב: וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו (שם פסוק מא). יַעֲקֹב בֵּרֵךְ אֶת הַשְּׁבָטִים וְהָיְתָה בָּהֶם קְטָטָה, שֶׁהוֹכִיחַ רְאוּבֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: פַּחַז כַּמַּיִם (שם מט, ד). וְכֵן שִׁמְעוֹן וְלֵוִי. וּמִנַּיִן לָמְדוּ הָאָבוֹת לְבָרֵךְ כָּל אֶחָד וְאֶחָד לְדוֹרוֹ. מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא אָדָם הָרִאשׁוֹן, בֵּרְכוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: זָכָר וּנְקֵבָה וְגוֹ' וַיְבָרֵךְ אוֹתָם (בראשית א, כז-כח). וְהָיָה מִתְנַהֵג בַּבְּרָכָה עַד שֶׁבָּא דּוֹר הַמַּבּוּל וּבִטְּלוּהָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי וְגוֹ' (שם ו, ז). כֵּיוָן שֶׁיָּצָא נֹחַ מִן הַתֵּבָה, רָאָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁבָּטְלָה מֵהֶם מִדַּת בְּרָכָה, חָזַר וּבֵרֵךְ אֶת נֹחַ וְאֶת בָּנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְבָרֵךְ אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְגוֹ' (שם ט, א). וְהָיָה הָעוֹלָם מִתְנַהֵג בְּאוֹתָהּ בְּרָכָה עַד שֶׁבָּא אַבְרָהָם וְהוֹסִיף בְּרָכָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל (שם יב, ב). כֵּיוָן שֶׁבָּא אַבְרָהָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵינוֹ דֶּרֶךְ כָּבוֹד שֶׁאֶהְיֶה אֲנִי זָקוּק לְבָרֵךְ אֶת בְּרִיּוֹתַי, אֶלָּא הֲרֵינִי מוֹסֵר אֶת הַבְּרָכוֹת לְאַבְרָהָם וּלְזַרְעוֹ. וְכָל מִי שֶׁקּוֹבְעִין בּוֹ בְּרָכָה, אֲנִי חוֹתֵם עַל יְדֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וֶהְיֵה בְּרָכָה, וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ וְגוֹ' (שם פסוק ב-ג). וּמַהוּ וַאֲבָרְכָה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵינִי מוֹסֵר אֶת הַבְּרָכוֹת לְכָל מִי שֶׁאַתָּה מְבָרֵךְ, וַאֲנִי חוֹתֵם עַל יָדֶיךָ. וְכִי מֵאַחַר שֶׁנֶּאֶמְרוּ הַבְּרָכוֹת לְאַבְרָהָם, לָמָּה לֹא בֵּרֵךְ אֶת יִצְחָק. לְפִי שֶׁרָאָה אַבְרָהָם, שֶׁעֵשָׂו יֵצֵא מִמֶּנּוּ. אָמַר, אִם אֲנִי מְבָרֵךְ אֶת יִצְחָק, הֲרֵי עֵשָׂו מִתְבָּרֵךְ, וְנִמְצָא יַעֲקֹב חָסֵר. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְבַעַל הַבַּיִת שֶׁהָיָה לוֹ כֶּרֶם, נְתָנוֹ לְאָרִיס, וְהָיָה בְּאוֹתוֹ הַכֶּרֶם אִילָן שֶׁל חַיִּים מוּדְלֶה עַל גַּב אִילָן שֶׁל סַם הַמָּוֶת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת. אָמַר, אִם אֶעֱדֹר אוֹתוֹ כֶּרֶם, הֲרֵי אִילָן שֶׁל סַם הַמָּוֶת מִתְגַּדֵּל. וְאִם אֵינִי עוֹדֵר אוֹתוֹ כֶּרֶם, הֲרֵי אִילָן שֶׁל חַיִּים מֵת. אֶלָּא מָה אֶעֱשֶׂה. אֲגַלְגֵּל בַּכֶּרֶם הַזֶּה עַד שֶׁיָּבֹא בַּעַל הַכֶּרֶם וְיַעֲשֶׂה בְּכַרְמוֹ מַה שֶּׁיִּרְצֶה. וְאַף כָּךְ אָמַר אַבְרָהָם, אִם אֲבָרֵךְ אֶת יִצְחָק, נִמְצָא עֵשָׂו מִתְבָּרֵךְ, וְיַעֲקֹב מַפְסִיד. אֶלָּא הֲרֵינִי מַנִּיחוֹ עַד שֶׁיָּבֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ. בָּא יַעֲקֹב וְקִבֵּל חֲמִשָּׁה בְּרָכוֹת, שְׁנַיִם מֵאָבִיו, וְאֶחָד שֶׁל אַבְרָהָם, וְאֶחָד שֶׁל מַלְאָךְ, וְאַחַת שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מֵאָבִיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֶּחֱרַד יִצְחָק (שם כז, לג). לָמָּה וַיֶּחֱרַד. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, שֶׁרָאָה גֵּיהִנָּם פָּתוּחַ לְפָנָיו. בִּקֵּשׁ לוֹמַר, אָרוּר יִהְיֶה. חָזַר וְהוֹסִיף בְּרָכָה, וְאָמַר, גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה (בראשית כז, לב), הֲרֵי אַחַת. שְׁנִיָּה, וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֵךְ אוֹתוֹ (שם כח, א). בִּרְכָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב וְגוֹ' (שם לה, ט). בִּרְכַּת אַבְרָהָם, וְיִּתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם (שם כז, כח). וְשֶׁל מַלְאָךְ, וַיְבָרֵךְ אוֹתוֹ שָׁם (שם לב, ל). בָּא יַעֲקֹב לְבָרֵךְ אֶת הַשְּׁבָטִים, בֵּרְכָן חָמֵשׁ בְּרָכוֹת שֶׁהָיוּ בְּיָדוֹ, וְהוֹסִיף לָהֶם בְּרָכָה אַחַת, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל אֵלֶּה שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' (שם מט, כח). בָּא מֹשֶׁה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְהוֹסִיף לָהֶם בְּרָכָה שְׁבִיעִית, וְזֹאת הַבְּרָכָה, תּוֹסֶפֶת עַל הַבְּרָכוֹת שֶׁבֵּרֵךְ בִּלְעָם אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה רָאוּי לְבָרְכָן שֶׁבַע בְּרָכוֹת כְּנֶגֶד שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת וְלֹא בֵּרְכָן אֶלָּא שָׁלֹש, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָּרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים (במדבר כד, י). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רָשָׁע, אַתָּה עֵינֶיךָ צָרָה לְבָרְכָן, אַף אֲנִי מַסְפִּיק עַל יָדְךָ שֶׁתַּשְׁלִים בִּרְכָתְךָ עִם יִשְׂרָאֵל. יָבֹא מֹשֶׁה שֶׁעֵינָיו יָפוֹת לְבָרְכָן, הוּא יְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל. וְעָלָיו אָמַר שְׁלֹמֹה, טוֹב עַיִן הוּא יְבֹרָךְ (משלי כב, ט). אֶל תְּהִי קוֹרֵא יְבֹרָךְ, אֶלָּא יְבָרֵךְ. טוֹב עַיִן, זֶה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁעֵינָיו יָפוֹת לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁבֵּרְכָן אַרְבַּע בְּרָכוֹת. הָרִאשׁוֹנָה, וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהֵנָּה עָשׂוּ אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֵךְ אוֹתָם מֹשֶׁה (שמות לט, מג). וְהַשְּׁנִיָּה, וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּצְאוּ וַיְבָרְכוּ אֶת הָעָם (ויקרא ט, כ). הַשְּׁלִישִׁית, ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם יוֹסֵף וְגוֹ' (דברים א, יא). הָרְבִיעִית, וְזֹאת הַבְּרָכָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חַיִל וְגוֹ' (משלי לא, כט). וְזֹאת הַבְּרָכָה, לְמֹשֶׁה נָאֶה לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנָּתַן נַפְשׁוֹ עֲלֵיהֶם בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: וְזֹאת הַבְּרָכָה. אִישׁ הָאֱלֹהִים, אִם אָמַר אִישׁ, לָמָּה נֶאֱמַר אֱלֹהִים. וְאִם אָמַר אֱלֹהִים, לָמָּה אָמַר אִישׁ. אֶלָּא כְּשֶׁהֻשְׁלַךְ לַיְּאוֹר שֶׁל מִצְרִים, אִישׁ. וּבְשָׁעָה שֶׁהֲפָכוֹ לְדָם, אֱלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, כְּשֶׁבָּרַח מִלִּפְנֵי פַּרְעֹה, אִישׁ. וּבְשָׁעָה שֶׁשִּׁקְּעָן, אֱלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה לָרָקִיעַ, אִישׁ, לִפְנֵי הַמַּלְאָכִים שֶׁהָיוּ כֻּלָּם אֵשׁ, הָיָה אִישׁ. וּבְשָׁעָה שֶׁיָּרַד, אֱלֹהִים. דָּבָר אַחֵר, קֹדֶם שֶׁעָלָה לָרָקִיעַ, אִישׁ, שֶׁהָיָה אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה. וְכָל זְמַן שֶׁהָיָה שָׁם, אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּרְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו.

אמר טוביהו בירבי אליעזר ז״ל על שראה שלמה בן דוד בחכמתו שהתוכחה יפה היא לישראל בעולם אמר ולמוכיחים ינעם. נעימות מביא הקדוש ברוך הוא למוכיחים את ישראל אלו נביאי ה' שהם מוכיחים את עם ה' כדי להחזירם למוטב ועליהם על המוכיח ועל המקבל תוכחות תבוא ברכת טוב. שנא' וזאת הברכה. ומניין שאף משה נתברך שנאמר (בראשית כז) ומברכיך ברוך ומה נתברך דכתיב (דה״א מ) בני משה גרשם ואליעזר. ובני גרשם רחביה הראש. ובני רחביה רבו למעלה. מאי למעלה. למעלה מששים רבוא: וזאת הברכה לפי שהיה משה מוכיח את ישראל דברים קשים מתחלה חזר ואומר להם דברי נחמות וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים וכל הנביאים למדו ממשה להיות מוכיחין את ישראל דברים קשים בתחלה ואחר כך חוזרין ואומרים דברי נחמות. הושע בן בארי אמר (הושע ט) תן להם ה' מה תתן. ואומר הוכה אפרים שרשם יבש פרי בל יעשון, וחוזר ואומר להם דברי נחמות שנאמר (שם יד) ארפא משובתם אוהבם נדבה. ואומר אהיה כטל לישראל. ואומר ילכו יונקותיו ואומר (שם) ישובו יושבי בצלו. וכן יואל בן פתואל אמר בתחלה דברים קשים. שנאמר (יואל א) שמעו זאת הזקנים יתר הגזם אכל הארבה. וחוזר ואומר להם דברי נחמות שנאמר (שם ד) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס וגו'. וכן עמום שנאמר (עמוס ד) שמעו הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים. פרות הבשן אלו בתי דינין שלהן. וחזר ואומר להם דברי נחמות שנאמר (שם ט) הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במשך הזרע והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. וכן מיכה אומר להן לישראל דברים קשים שנאמר (מיכה ג) שונאי טוב ואוהבי רע גוזלי עורם מעליהם. וחוזר ואומר דברי נחמות שנאמר (שם ז) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו [וגו']. תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. וכן ירמיהו אומר (ירמיה ח) על שבר בת עמי השברתי וגו'. וחוזר ואומר להם דברי ניחומים שנאמר (שם לא) אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדו [וגו'] ונחמתים ושמחתים מיגונם. ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את טובי ישבעו נאם ה'. וזאת הברכה. ומי הוא המברך ואת מי בירך ומתי ברכם לפי שהיתה ברכה לדורות. לפיכך הברכה נאמרה בפרט. מי המברך. ומתי ברכם שמשה אמר לישראל כאב שנאמר (במדבר יא) האנכי הריתי את כל העם הזה. וכשם שהאב מברך לבניו לפני מותו כדרך שעשה יעקב אבינו כן עשה משה רבינו. וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלהים, איני יודע אי זה מהן תקדום אם התפלה אם הברכה אלא ממה שנאמר וזאת הברכה הא למדנו שהתפלה קדמה. וזאת הברכה. במקום שפסק יעקב אבינו בו התחיל משה רבינו שנאמר בברכת יעקב (בראשית מט) וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם. והתחיל משה רבינו ואמר וזאת הברכה. דבר אחר וזאת הברכה. לפי שבירכם למעלה ואמר להם (דברים א) ה' אלהי אבותכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. חזר ואמר וזאת הברכה. אילו אחרים בירכו את ישראל היו ראויין לכך על אחת כמה וכמה שבירכם משה, ראוי היה משה לברך את ישראל וראויין היו ישראל להתברך לפני משה. איש האלהים. זה אחד מעשרה שנקראו איש האלהים. משה דכתיב כאן איש האלהים ואומר (תהלים צ) תפלה למשה איש האלהים, אלקנה נקרא איש האלהים שנאמר (שמואל א ב) ויבא איש האלהים אל עלי ויאמר לו כה אמר ה' הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה. שמואל נקרא איש האלהים שנא' (שם ט) הנה נא איש אלהים בעיר הזאת [וגו'] כל אשר ידבר בוא יבוא. דוד נקרא איש האלהים שנאמר (דה״ב ח) כמצות דוד איש האלהים. שמעיה נקרא איש האלהים שנאמר (מלכים א יב) ויהי דבר ה' אל שמעיה איש האלהים לאמר. עדו נקרא איש האלהים שנאמר (שם יג) והנה איש אלהים בא מיהודה בדבר ה'. לבית אל. אליהו נקרא איש האלהים שנאמר (מלכים א יז) ותאמר אל אליהו הנביא (הנה נא) עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר ה' בפיך אמת. (אלישע) נקרא איש האלהים שנאמר (דה״ב כה) ואיש האלהים בא אליו וגו'. את בני ישראל. בזכות ישראל אביהן וכן הוא אומר (בראשית מט) הקבצו ושמעו וגו'. לפני מותו. סמוך למיתה. וכן הוא אומר (מלאכי ג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו':