תנחומא בובר
עשר תעשר. אמר משה רבונו של עולם מכאן מוציאין מעשר, א"ל הקב"ה כי שאל נא לדור רישון וכונן לחקר אבותם וגו', הלא הם יורוך יאמרו לך וגו' (איוב ח ח י), כיצד אדם שת אנוש (דה"א א א). מאדם ועד נח עשרה דורות, ולקחתי את העשירי, ומנח ועד אברהם עשרה דורות, ולקחתי את העשירי שהוא אברהם, ולכך כתיב הלא הם יורוך ויאמרו לך להוציא אחד מעשרה. שנה בשנה (דברים טו כ). אם הוצאת מעשר בשנה זו, אתה זוכה לשנה אחרת, אמר רבי אבא בר כהנא קשה של מעשרות בכל התורה, כתיב לא תנסו את ה' אלהיכם (דברים ו טז), ובמעשרות כתיב [הביאו את כל המעשר וגו'] ובחנוני נא בזאת וגו' (מלאכי ג י), ומי בחן המעשרות, דורו של חזקיהו, שנאמר וידרוש יחזקיהו (המלך) [וגו'] על הערמות, ויאמר [אליו] עזריהו הכהן הראש לבית צדוק [וגו'] אכול (ושתה) [ושבוע] והותר וגו' למה כי [ה'] ברך (ה') את עמו (דה"ב לא ט י), אמר הקב"ה בעולם הזה דור אחד ברכתי, אבל לעתיד לבא לעולם הבא אני מברך את ישראל, שנאמר עוד יאמרו [את] הדבר הזה (בהר ה' ובירושלים ובכל ערי יהודה) [בארץ יהודה ובעריו בשובי את שבותם] יברכך ה' נוה (קדש) צדק הר הקדש (ירמיה לא כג).
סדר עולם זוטא
אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.
ספר הישר (מדרש)
ויהי מקץ ימים רבים ושנים לעת זקנת צילה, ויפתח ה׳ את רחמה. ותהר ותלד בן, ותקרא את שמו תובל קין לאמור אחרי בלותי קניתיהו מאל שדי. ותהר עוד ותלד בת, ותקרא את שמה נעמה כי אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה ונועם. ולמך זקן בא בימים ותכהין עיניו ולא יכול לראות, ותובל קין בנו רועה אותו. ויהי היום ויצא למך בשדה, ותובל קין בנו עמו. ויהי הם הולכים שניים יחד בשדה, וקין בן אדם הולך ובא בשדה לקראתם כי היה למך זקן מאוד ולא יוכל לראות מאוד, ותובל קין בנו נער קטן מאוד. ויאמר תובל קין אל אביו למשוך בקשתו, וימשוך למך את הקשת ויך את קין בחצים מרחוק וימיתהו כי היה בעינם לחיה. ויבואו החצים בגויית קין והוא רחוק מפניהם, ויפול ארצה וימת. וישלם ה׳ לקין רעה כרעתו אשר עשה להבל אחיו, כדבר ה׳ אשר דיבר לו. ויהי כאשר מת קין וילכו למך ותובל קין בנו לראות את החיה אשר הרגו, ויראו והנה קין זקנם נופל ארצה מת. ויחר ללמך מאוד בעשותו הדבר הזה, ויכה כף על כף ויספוק את בנו בכפיו וימיתהו. וישמעו נשי למך את הדבר אשר עשה למך, ויבקשו להרגו. וישנאו נשי למך אותו מהיום ההוא והלאה, על אשר המית את קין ואת תובל קין. ויפרדו נשי למך ממנו, ולא אבו לשמוע אליו בימים ההם. ויבוא למך אצל נשיו, ויפצר הם לשמוע אליו על הדבר הזה. ויאמר למך לנשיו עדה וצילה, שמען קולי נשי למך האזינה אמרתי. אך עתה הנה לשבתם ואמרתם כי איש הרגתי לפצעי, וילד לחבורתי על לא חמס. הלא אתם ידעתם כי אני זקנתי ושבתי ועיני כבדו מזוקן, ואעש את הדבר הזה בלא דעת. וישמעו נשי למך אליו לדבר הזה, וישובו אליו בעצת אדם אביהם. אך לא ילדו לו בנים מהיום ההוא והלאה, כי ידעו כי חרון אף ה׳ הולך וגדל בימים ההם על בני האדם להשחיתם בימי המבול על רוע מעשיהם. ומהללאל בן קינן חי שישים וחמש שנים,וילד את ירד. ויחי ירד שתיים ושישים שנה ומאת שנה, ויולד את חנוך. ויחי חנוך חמש ושישים שנה, ויולד את מתושלח. ויתהלך חנוך את האלוקים אחרי הולידו את מתושלח, ויעבוד את ה׳ וימאס בדרכי בני האדם הרעים. ותדבק נפש חנוך במוסר ובדעת ובבינה, וידע את דרכי ה׳. ויפרד בחכמתו את נפשו מבני האדם, ויסתר את נפשו מהם ימים רבים.