מדרש אגדה
וירא יושב הארץ הכנעני וגו'. ואף הם למלחמה נתכוונו וכיון שראו כתרו של יוסף תלוי במטה, מיד אמרו אבל זה כבד למצרים:
פסיקתא דרב כהנא
[ט] כי קרוב הוא (שמות יג:יז). קרובה היא פורענות של פרעה הרשע שיפרע הק' מהם. ד"א כי קרוב הוא, קרובה היא פורענותן של מצריים שיפרע הקב"ה מהם. ד"א כי קרוב הוא, קרוב הוא החסד שעשו הכנעניים עם אבינו יעקב, הד' ה' דכת' וירא יושב הארץ הכנעני את האבל (בראשית נ:יא). ר' לעזר אמ' על ידי שהיתירו אזוריהם, ור' שמע' בן לקיש אמ' על ידי שהיתירו קשרי כתפותיהם, ורבנין אמרין על שזקפו קומתן, ר' יודן אמ' על ידי שהראו באצבע. והרי הדברים קל וחו' ומה אם הכנענים שלא עשו חסד לא בידיהם ולא ברגליהם אלא על ידי שהראו באצבע ניצולו מן הפורענות, אחינו ישר' שהן עושין חסד עם גדוליהם ועם קטניהם ועם חכמיהם לא כל שכן. ד"א כי קרוב הוא, קרובה היא השבועה שהשביע אבימלך את אבינו אברהם, הד"ה דכת' ועתה השבעה לי באלהים הנה אם תשקר לי ולניני ולנכדי וג' (שם כא:כג). עד כמה דורות השביעו, עד שלשה דורות השביעו, אם תשק' לי ולניני ולנכדי, לי ולברי ולבר ברי. ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן לבדהן (שם שם כח), ר' יהושע' דסכנין בשם ר' לוי אמ' לו הקב"ה אתה נתתה להם שבע כבשות, חייך שארון הברית עושה אצלן שבעה חדשים, הד"ה דכת' ויתן לשבי עזו וג' (תהלים עח:סא). ויתן לשבי עזו, זה ארון הברית, ויהי ארון י"י בשדה פלשתים שבעה חדשים (שמואל א' ו:א). ותפארתו ביד צר (תהלים שם), אילו בגדי כהונה גדולה, ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת (שמות כח:ב). ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, א' לו הקב"ה אתה נתתה להם שבע כבשות, חייך שהן עתידין להרוג מבניך שבעה צדיקים, ואילו הן, שאול ושלשת בניו ועלי וחפני ופנחס. ואית דאמרין שמשון ולא עלי. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי, אמ' לו הקב"ה אתה נתתה להם שבע כבשות חייך שהן עתידין להחריב מבניך שבעה עולמות, ואילו הן אהל מועד וגלגל ושילה ונוב וגבעון ובית העולמים שנים.
תנחומא בובר
(ד"א וזאת אשר דבר להם אביהם). [ויעשו בניו לו כן כאשר צום]. מה עשו, חנטו אותו והעלו אותו, מה כתיב ויבאו עד גורן האטד (בראשית נ י), וכי גורן יש לו לאטד, שאמר עד גורן האטד, אלא אלו כנענים שנטלו כתריחן והקיפו ארונו של יעקב כגורן זה שמקיפין אותו באטד, ר' אליעזר אומר כיון שראו ארונו של יעקב אבינו התירו אזורי מתניהם וחלקו כבוד ליעקב אבינו. ר' שמואל בר נחמן אמר קשרי אצבעותיהם התירו, ורבותינו אומרים באצבע הראו את הארון, ואמרו אבל כבד זה למצרים, בשביל כן נתן להם הקב"ה גורן. ויעש לאביו אבל שעת ימים, מכאן שאבילות שבעת ימים, ואמרי לה מכאן ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים (ויקרא ח לג) ולמה עושין שבעה ימי אבילות כנגד שבעת ימי השמתה, אמר להם הקב"ה בעולם הזה נצטערתם עם הצדיק, ושמרתם לו אבל שבעת ימים, לעולם הבא אני מחזיר אותו האבל לשמחה, שנאמר והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם (ירמיה לא יב), וכשם שאני מנחם אתכם, כך אני מנחם לציון, שנאמר כי נחם ה' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה (ישעיה נא יג).