מדרש על בראשית 50:12

לְבֵית אֲבֹתָם (במדבר ב, ב), לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא אִישׁ עַל דִּגְלוֹ בְאֹתֹת יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר לְבֵית אֲבֹתָם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (איוב לו, ג): אֶשָֹּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה עֲשֵׂה אוֹתָם דְּגָלִים כְּמוֹ שֶׁנִּתְאַוּוּ, הִתְחִיל משֶׁה מֵצֵר, אָמַר עַכְשָׁו עֲתִידָה הַמַּחֲלֹקֶת לְהִנָּתֵן בֵּין הַשְּׁבָטִים, אִם אֲנִי אוֹמֵר לְשִׁבְטוֹ שֶׁל יְהוּדָה שֶׁיִּשְׁרֶה בַּמִּזְרָח וְהוּא אוֹמֵר אִי אֶפְשִׁי אֶלָּא בַּדָּרוֹם, וְכֵן רְאוּבֵן וְכֵן אֶפְרַיִם וְכֵן כָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט, מָה אֲנִי עוֹשֶׂה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא משֶׁה מָה אִכְפַּת לָךְ אֵין צְרִיכִין לָךְ, מֵעַצְמָן הֵן מַכִּירִין דִּירָתָן, אֶלָּא דְּיָתֵיקֵי יֵשׁ בְּיָדָן מִיַּעֲקֹב אֲבִיהֶם הֵיאַךְ לִשְׁרוֹת בַּדְּגָלִים, אֵינִי מְחַדֵּשׁ עֲלֵיהֶם, כְּבָר יֵשׁ לָהֶן טַכְסִיס מִיַּעֲקֹב אֲבִיהֶם כְּמוֹ שֶׁטָּעֲנוּ אוֹתוֹ וְהִקִּיפוּ אֶת מִטָּתוֹ כָּךְ יַקִּיפוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, דְּאָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא כֵּיוָן שֶׁבָּא אָבִינוּ יַעֲקֹב לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם קָרָא לְבָנָיו, דִּכְתִיב (בראשית מט, א): וַיִּקְרָא יַעֲקֹב אֶל בָּנָיו וּבֵרְכָן וְצִוָּן עַל דַּרְכֵי הָאֱלֹהִים וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם מַלְכוּת שָׁמַיִם, מִשֶּׁגָּמַר דְּבָרָיו אָמַר לָהֶם כְּשֶׁתִּטְלוּ אוֹתִי בְּיִרְאָה וּבְכָבוֹד לַוּוּ אוֹתִי וְלֹא יִגַּע אָדָם אַחֵר בְּמִטָּתִי וְלֹא אֶחָד מִן הַמִּצְרִיִּים וְלֹא אֶחָד מִבְּנֵיכֶם, מִפְּנֵי שֶׁאַתֶּם נְטַלְתֶּם מִבְּנוֹת כְּנָעַן, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (בראשית נ, יב): וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם, בָּנָיו וְלֹא בְנֵי בָנָיו, (בראשית מט, יג): וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ בָנָיו, הֵיאַךְ צִוָּם, אֶלָּא אָמַר לָהֶם בָּנַי יְהוּדָה יִשָֹּׂשכָר וּזְבוּלוּן יִטְעֲנוּ מִטָּתִי מִן הַמִּזְרָח, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד יִטְעֲנוּ מִטָּתִי מִן הַדָּרוֹם, אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּבִנְיָמִין יִטְעֲנוּ מִן הַמַּעֲרָב, דָּן אָשֵׁר וְנַפְתָּלִי יִטְעֲנוּ מִן הַצָּפוֹן, יוֹסֵף אַל יִטְעַן שֶׁהוּא מֶלֶךְ וְאַתֶּם צְרִיכִין לַחְלֹק לוֹ כָּבוֹד, לֵוִי אַל יִטְעַן לָמָּה שֶׁהוּא טוֹעֵן אֶת הָאָרוֹן וּמִי שֶׁהוּא טוֹעֵן אֲרוֹנוֹ שֶׁל חֵי הָעוֹלָמִים אֵינוֹ טוֹעֵן אֲרוֹנוֹ שֶׁל מֵת, וְאִם עֲשִׂיתֶם וּטְעַנְתֶּם אֶת מִטָּתִי כְּשֵׁם שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם, הָאֱלֹהִים עָתִיד לְהַשְׁרוֹת אֶתְכֶם דְּגָלִים. כֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר טָעֲנוּ אוֹתוֹ כְּשֵׁם שֶׁצִּוָּם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּעֲשׂוּ בָנָיו לוֹ כֵּן כַּאֲשֶׁר צִוָּם, הֱוֵי (איוב לו, ג): אֶשָֹּׂא דֵעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק, שֶׁמִּיַּעֲקֹב הָיָה בָּהֶם דֵּעָה הֵיאַךְ יִשְׁרוּ דְגָלִים, וּלְפֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁפָּעַל פְּעֻלּוֹת טוֹבוֹת עִם יִשְׂרָאֵל, וּכְדֵי לִתֵּן לָהֶם פְּעֻלָּה טוֹבָה שָׂכָר שֶׁקִּיְּמוּ מִצְוַת אֲבִיהֶם לֹא צִוָּם לַחֲנוֹת דְּגָלִים אֶלָּא כְּמִצְוַת אֲבִיהֶם, צֶדֶק עִמָּהֶם, שֶׁלֹא שִׁנָּה הַדָּבָר שֶׁלֹא לִתֵּן מַחֲלֹקֶת בֵּינֵיהֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: לְבֵית אֲבוֹתָם, כָּעִנְיָן שֶׁהִקִּיפוּ מִטַּת אֲבִיהֶם כֵּן יַחֲנוּ, הֱוֵי: לְבֵית אֲבֹתָם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

ושכבתי עם אבותי. אמר יעקב ליוסף אם אתה עושה לי כמו שאני אור לך הרי יפה, ואם לאו נפשי יוצאה ממני, אמר לו כך אני עושה לך, אמר לו השבע וישבע לו, כיון שנסתלק מה כתיב, ויעשו בניו לו [כן] כאשר צום (בראשית נ יב), אמר הקב"ה בעולם הזה אין המות מניח לאדם שישמח, אבל לעולם הא בלע המות לנצח וגו' (ישעיה כה ח), כיון שהמות מסתלק מה כתיב וגלתי בירושלים וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול (צעקה) [זעקה] (שם סה יט).

אִיֹש עַל דִּגְלוֹ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: אֶשָּׂא דֵּעִי לְמֵרָחוֹק וּלְפוֹעֲלִי אֶתֵּן צֶדֶק (איוב לו, ג). לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר, אֶלָּא אִישׁ עַל דִּגְלוֹ יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר: בְּאוֹתוֹת. אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁנִּפְטַר יַעֲקֹב אָבִינוּ מִן הָעוֹלָם, אָמַר לְבָנָיו, וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבוֹתַי (בראשית מח, ל). חָזַר עַל כָּל בָּנָיו וּבֵרְכָן וּפוֹקְדָן, אָמַר לָהֶן, כְּשֶׁתִּטְּלוּ אוֹתִי, בְּיִרְאָה וּבְכָבוֹד טְלוּ אוֹתִי. וְלֹא יִגַּע אָדָם אַחֵר בְּמִטָּתִי, וְלֹא אֶחָד מִן הַמִּצְרִים, וְלֹא אֶחָד מִבְּנֵיכֶם, מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בָּכֶם שֶׁנָּשָׂא מִבְּנוֹת כְּנַעַן. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וַיַּעֲשׂוּ בָּנָיו לוֹ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּם, וַיִּשְּׂאוּ אוֹתוֹ בָּנָיו אַרְצָה כְּנַעַן (שם נ, יב-יג), וְלֹא בְּנֵי בָנָיו. וְהֵיאַךְ צִוָּם. אָמַר לָהֶם: יְהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן יִטְעֲנוּ מִטָּתִי מִן הַמִּזְרָח, רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד יִטְעֲנוּ מִן הַדָּרוֹם, דָּן וְאָשֵׁר וְנַפְתָּלִי יִטְעֲנוּ מִן הַצָּפוֹן, בִּנְיָמִין אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה יִטְעֲנוּ מִן הַמַּעֲרָב. יוֹסֵף אַל יִטְעוֹן, לָמָּה. שֶׁהוּא מֶלֶךְ, וְאַתֶּם צְרִיכִין לַחֲלוֹק לוֹ כָּבוֹד. לֵוִי אַל יִטְעוֹן. לָמָּה, שֶׁעֲתִידִין לִישָׂא אֶת הָאֲרוֹן, וּמִי שֶׁטּוֹעֵן אֶת אֲרוֹנוֹ שֶׁל חַי הָעוֹלָמִים, לֹא יִשָּׂא אֲרוֹנוֹ שֶׁל מֵת. וְאִם תַּעֲשׂוּ כֵן וּטְעַנְתֶּם אֶת מִטָּתִי כְּשֵׁם שֶׁצִּוִּיתִי אֶתְכֶם, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַשְׁרוֹת אֶתְכֶם דְּגָלִים דְּגָלִים. כֵּיוָן שֶׁנִּפְטַר, טָעֲנוּ אוֹתוֹ כְּשֵׁם שֶׁצִּוָּה שֶׁיִּטְעֲנוּ אוֹתוֹ. מִנַּיִן, שֶׁכֵּן כְּתִיב: וַיַּעֲשׂוּ בָּנָיו לוֹ כֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּם (בראשית נ, יב). מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, וַיִּשְּׂאוּ אוֹתוֹ בָּנָיו אַרְצָה כְּנַעַן. כֵּיוָן שֶׁיָּצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵי הַשָּׁעָה שֶׁיַּעֲשׂוּ דְּגָלִים כְּשֵׁם שֶׁבִּשְּׂרָן אֲבִיהֶן, שֶׁהֵן עֲתִידִין לַעֲשׂוֹת דְּגָלִים דְּגָלִים. מִיָּד אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, עֲשֵׂה אוֹתָם דְּגָלִים לִשְׁמִי. מִיָּד עָמַד מֹשֶׁה וְהִתְחִיל מֵיצֵר, אָמַר, עַכְשָׁו עֲתִידָה מַחֲלֹקֶת לְהִנָּתֵן בֵּין הַשְּׁבָטִים. אִם אוֹמַר לְשֵׁבֶט יִהוּדָה לִשְׁרוֹת בַּמִּזְרָח. הוּא אוֹמֵר לִי, אִי אֶפְשִׁי לִי אֶלָּא בַּדָּרוֹם, וְכֵן אֲחֵרִים כַּיּוֹצֵא בּוֹ שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, מָה אִכְפַּת לְךָ, הֵם אֵינָן צְרִיכִין לְךָ בַּדָּבָר הַזֶּה, שֶׁמֵּעַצְמָן הֵן מַכִּירִין דִּירָתָן. לָמָּה, שֶׁצַּוָּאַת אֲבִיהֶן בְּיָדָם הֵיאַךְ לִשְׁרוֹת בַּדְּגָלִים. אֵינִי מְחַדֵּשׁ עֲלֵיהֶם דָּבָר, שֶׁכְּבָר יֵשׁ לָהֶם טְכָסִין מִן יַעֲקֹב אֲבִיהֶן, כְּשֵׁם שֶׁהִקִּיפוּ אֶת מִטָּתוֹ, כָּךְ יַקִּיפוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן. מִנַּיִן, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: אִישׁ עַל דִּגְלוֹ. כֵּיצַד הֵם שְׁרוּיִים. הַלְּוִיִּים יַחֲנוּ סָבִיב לַמִּשְׁכָּן הָעֵדֻת, מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו בַּמִּזְרָח, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה, שׁוֹמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ, וּסְמוּכִים לָהֶם יְהוּדָה וְיִשָּׂשׂכָר וּזְבוּלוּן. מִכָּאן אָמְרוּ, אַשְׁרֵי לַצַּדִּיק וְאַשְׁרֵי לִשְׁכֵנָיו. אֵלּוּ שְׁלֹשֶׁת הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ סְמוּכִים לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, נַעֲשׂוּ גְּדוֹלִים בַּתּוֹרָה. יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיְּהוּדָה וּמְחוֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילֹה וְלוֹ יִקְהַת עַמִּים (שם מט, י). בְּיִשָּׂשׂכָר כְּתִיב: וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִּינָה לְעִתִּים לָדַעַת מַה יַּעֲשֶׂה יִשְׂרָאֵל רָאשֵׁיהֶם מָאתַיִם וְכָל אֲחֵיהֶם עַל פִּיהֶם (דה״‎א יב, לג), וְהָיוּ מַסְמִיכִין הֲלָכָה עַל פִּיהֶם. וּמִזְּבוּלֻן, מוֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סוֹפֵר (שופטים ה, יד). סוֹפֵר, עַל שֶׁהָיוּ שְׁכֵנָיו, כֻּלָּם נַעֲשׂוּ בְּנֵי תּוֹרָה. וּמִן הַדָּרוֹם בְּנֵי קְהָת, וּסְמוּכִין לָהֶם רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן וְגָד. מִכָּאן אָמְרוּ, אוֹי לָרָשָׁע וְאוֹי לִשְׁכֵנוֹ. אֵלּוּ שְׁלֹשֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁהָיוּ שְׁכֵנִים לְקֹרַח וַעֲדָתוֹ בַּדָּרוֹם, אָבְדוּ עִמּוֹ בְּמַחְלָקְתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אוֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶם וְאֶת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח וְאֶת כָּל הָרְכוּשׁ (במדבר טז, לב). וּמִן הַמַּעֲרָב בְּנֵי גֵּרְשֹׁם, וּסְמוּכִים לָהֶם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וּבִנְיָמִין. וּמִן הַצָּפוֹן בְּנֵי מְרָרִי, וּסְמוּכִים לָהֶם דָּן וְנַפְתָּלִי וְאָשֵׁר. וְהָיוּ שִׁבְעָה עַנְנֵי כָבוֹד מַקִּיפִין אוֹתָן. וְכֵן הָיָה נְסִיעָתָן, סִימָן הָיָה לְמֹשֶׁה בֶּעָנָן אֵימָתַי הָיָה מִסְתַּלֵּק. כֵּיוָן שֶׁהָיָה רוֹאֶה אוֹתוֹ מִסְתַּלֵּק, הָיָה אֹמֵר, קוּמָה ה' וְיָפוּצוּ אוֹיְבֶיךָ וְיָנוּסוּ וְגוֹ' (שם י, לה), וְהֶעָנָן מִסְתַּלֵּק. הָיוּ כֻּלָּן מְתַקְּעִין לִיסַע וּמְיַשְּׁבִין אֶת כְּלֵיהֶם. מִי שֶׁהָיָה לוֹ בְּהֵמָה, נוֹשֵׂא עָלֶיהָ, וְאִם לֹא הָיָה לוֹ, הֶעָנָן נוֹטֵל אֶת הַשְּׁאָר. כֵּיוָן שֶׁנִּתְיַשְּׁבוּ, תָּקְעוּ בַּחֲצוֹצְרוֹתֵיהֶם וְנָסַע יְהוּדָה וְדִגְלוֹ תְּחִלָּה, נָשִׂיא וְשִׁבְטוֹ אַחֲרָיו. וְסִימָנָם עַל כָּל נָשִׂיא וְנָשִׂיא, מַפָּה וָצֶבַע. וּמֵהֶם לָמְדָה הַמַּלְכוּת לִהְיוֹת עוֹשִׂין לָהֶן מַפָּה וָצֶבַע. עַל כָּל מַפָּה וּמַפָּה, כְּצֶבַע שֶׁל אֲבָנִים טוֹבוֹת שֶׁהָיוּ עַל לִבּוֹ שֶׁל אַהֲרֹן. וְכָל שֵׁבֶט וָשֵׁבֶט, הָיְתָה צֶבַע מַפָּה שֶׁלּוֹ כְּצֶבַע שֶׁל אַבְנוֹ. הָעֲנָנִים הָיוּ עַל גַּבֵּיהֶם עַד שֶׁהָיוּ מִתְיַשְּׁבִין. תָּקְעוּ חֲצוֹצְרוֹת, הָלְכוּ. וְכָךְ הָיוּ מְהַלְּכִין עַל גַּבֵּיהֶם, וּכְמִין קוֹרָה יָצְאָה מִתּוֹךְ הֶעָנָן, שֶׁהָיוּ יוֹדְעִין לְאֵיזֶה רוּחַ הֵם יוֹצְאִין. כָּךְ הָיָה מַסָּע כָּל דֶּגֶל וָדֶגֶל. גָּמְרוּ לַהֲלוֹךְ עַד הֵיכָן שֶׁהוּא רוֹצֶה שֶׂיַּחֲנוּ, אוֹתוֹ הֶעָנָן שֶׁהָיָה נִרְאֶה כְּמִין קוֹרָה, הָיָה כְּנוֹסֵעַ עַצְמוֹ, וְהֵם יוֹדְעִין שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם הֵם חוֹנִים. עָמְדוּ לָהֶם עַנְנֵי כָּבוֹד, הִתְחִילוּ מִתְיַשְּׁבִין בְּאָהֳלֵיהֶם הֵיכָן יִשְׁרוּ, וַעֲנַן הַשְּׁכִינָה שֶׁהָיָה עַל גַּבֵּי הַמִּשְׁכָּן, הָיָה מְהַלֵּךְ עַל גַּבֵּי מַחֲנֶה הַלְּוִיִּים, בְּאֶמְצַע הַמַּחֲנוֹת הוּא הָיָה עוֹמֵד לוֹ. וְהָיוּ בְּנֵי קְהָת וּבְנֵי לֵוִי מַעֲמִידִין אֶת הַמִּשְׁכָּן קֹדֶם לְכָל הַמַּחֲנוֹת עַד שֶׁלֹּא הָיוּ בָּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן עַד בֹּאָם. כֵּיוָן שֶׁהָיוּ מַעֲמִידִין אֶת הַמִּשְׁכָּן, הָיוּ מַעֲמִידִין וְחוֹנִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד עַצְמוֹ בִּמְקוֹמוֹ, וְעַנְנֵי כָּבוֹד עוֹמְדִין עַל גַּבֵּיהֶן. זוֹ הָיְתָה גְּדֻלָּה בְּיַד מֹשֶׁה, שֶׁלֹּא הָיָה עֲנַן הַשְּׁכִינָה יוֹרֵד עַל הַמִּשְׁכָּן עַד שֶׁהָיָה מֹשֶׁה אוֹמֵר, שׁוּבָה ה' רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל (במדבר י, לו). וְעַנְנֵי כָּבוֹד הָיוּ מַקִּיפִין אוֹתוֹ. וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ אוֹמֶרֶת עַל יְדֵי שְׁלֹמֹה, יָפָה אַתְּ רַעְיָתִי כְּתִרְצָה (שה״‎ש ו, ד). מַהוּ כְּתִרְצָה, שֶׁאֲנִי מִתְרַצֶּה לָכֶם. דָּבָר אַחֵר, כְּתִרְצָה, שֶׁאַתֶּם מִתְרַצִּין לִי בַּקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו (ויקרא ח, ד). נָאוָה כִּירוּשָׁלַיִם (שה״‎ש ו, ד), כְּאוֹתָן מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת שֶׁהֵן יְרֵאִין וּמוּשְׁלָמִין. אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת (שם), כִּדְגָלִים שֶׁנָּתַתִּי לְךָ. וְדָוִד רוֹאֶה וְאוֹמֵר: לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי (תהלים קמז, כ), אֶלָּא לְעַצְמוֹ.